רות קדר היתה יכולה להיות כיום אשה עשירה. לפני כעשר שנים היא פגשה באוניברסיטת סטנפורד שני סטודנטים שביקשו ממנה הצעת מחיר תמורת עיצוב לוגו לחברה חדשה שהקימו. בניגוד לשאר חברות הסטארט-אפ, שהציעו מניות תמורת שירותים מסוג זה, השניים האמינו בחברה שלהם והתעקשו לשלם על השירות שקיבלו. קדר עיצבה את הלוגו והמשיכה לדרכה. הסטודנטים המשיכו גם הם, ונדמה כי גם אם שמותיהם - לארי פייג' וסרגיי ברין - אינם מוכרים לכולם, הרי אין אנשים רבים ששמעה של החברה שהקימו השניים, גוגל, לא הגיע לאוזניהם; ואילו הלוגו המפורסם של קדר נהפך לאחד מסמלי העידן החדש באינטרנט.
קדר, בת 53, נולדה בברזיל ועברה לישראל בצעירותה. היא למדה ארכיטקטורה בטכניון בחיפה והשלימה את לימודיה שם ב-1979. היא לא רצתה ללמוד עיצוב גרפי מאחר שלדבריה התעניינה אז יותר במחשבים ומתמטיקה. היא רצתה לגשר בין האדריכלות לעיצוב הגרפי ובין המבנים למי שמשתמש בהם. אבל כל המעצבים שאליהם פנתה אמרו לה שכישוריה עולים על דרישות התפקיד. לאדריכלים לא היה כסף להעסיק אותה, מאחר שמה שהציעה להם נתפש אז כמותרות.
לבסוף ניגשה לזכריה דרוקר, שהיה אז אחד הקבלנים הגדולים של התקופה, ועבדה אתו על פרויקטים רבים של שילוט. ב-1985 נסעה עם מי שהיה בעלה ועם שני ילדיה ללמוד לתואר שני בארצות הברית באוניברסיטת סטנפורד ונשארה מאז בקליפורניה. נושא עבודת התזה שלה היה עיצוב חפיסות קלפים. "מה שמשך אותי היה שזה מוצר שקיים אלפי שנים ומשמש לאין-סוף משחקים. אתה יכול לשחק אתו סוליטר במחשב, לילדים יש משחקים משלהם, ובקזינו תשחק פוקר", היא אומרת.
ב-1988 פנו אליה מחברת Adobe, כיום בית התוכנה הגדול בעולם לתוכנות גרפיות, כדי שתעצב חפיסת קלפים שתלווה את ההשקה של תוכנת אילוסטרייטור, שמשמשת עד היום מעצבים ברחבי העולם. קדר המשיכה לעבוד בחברה כארט-דירקטורית ובמקביל החלה ללמד בסטנפורד. לאחר שעזבה את Adobe פתחה סטודיו עצמאי לעיצוב גרפי.
בפגישה הראשונה עם פייג' וברין, היא אומרת, סיפרו לה השניים שהם מקימים חברה שתבסס את פעילותה על חיפוש באינטרנט. "רוב החברות שהציעו חיפוש באותה תקופה היו הפורטלים הגדולים דוגמת לייקוס, נטסקייפ או הוטבוט, ותוצאות החיפוש בהן היו דומות לתוצאות של דפי זהב: אם רצית להופיע בהן היית צריך לשלם. זו היתה ראשית העידן של איסוף המידע ברשת. סרגיי ולארי רצו לעשות משהו אחר, מה שאנחנו קוראים לו היום חיפוש אורגני' או חיפוש טבעי', שמביא תוצאות רלוונטיות. הם האמינו כבר אז שהעתיד של האינטרנט טמון בחיפוש".
לעובדה שהלוגו נראה פשוט מאוד יש שתי סיבות. הראשונה, מכיוון שהוא מבוסס על סקיצה מוקדמת יותר שעיצב סרגיי ברין בגימפ, תוכנה גרפית חינמית; השנייה, כתוצאה של החלטה ליצור משהו פשוט, קליט וידידותי. אולם, אף שבמבט ראשון הלוגו נראה מאוד פשוט, מסוג הלוגואים שנדמה שאף אחד לא באמת "עיצב" אותם, קדר מספרת שהוא עבר גלגולים רבים עד שהגיע לתוצאה הסופית שלו. "מי שפוגש בלוגו בפעם הראשונה לא צריך לקלוט בהכרח את כל הרבדים והשכבות והשיקולים שעמדו מאחורי העיצוב. רצוי שבכל פעם הוא יגלה משהו חדש. אם כמעצב אתה מצליח, אז הלוגו נשאר קבוע ולא צריך להחליף אותו בכל פעם מחדש".
פייג' וברין, היא מספרת, ידעו כבר מתחילתו של התהליך מה הם רוצים: הם לא רצו להצטייר כחלק מהממסד, כמשהו כבד ומסורבל, אלא לשבור מוסכמות וליצור משהו אחר לגמרי. זו גם הסיבה שהלוגו מורכב מאותיות בלבד ולא מוצמד לו סמל. "מלכתחילה היה לנו ברור ששם החברה צריך לעמוד במרכז הלוגו, ולכן כל האופציות ללוגו נסבו סביב השם. צריך לזכור שבאותה תקופה הרבה אנשים פחדו להיכנס לאינטרנט והיה להם חשוב לשדר משהו ידידותי גם בעמוד הבית וגם בלוגו. משהו פשוט, שלא צריך לפחד ממנו, שיש בו אפילו משהו קורץ, שיש בו שמחת חיים".
רות קדר
השימוש בצבעי היסוד - כחול, צהוב ואדום - נבע גם הוא מאותו רצון, לעצב משהו שבמבט ראשון לא יהיה מאיים. הכניסה של הצבע הירוק כצבע משני משדרת אקראיות, וכך גם המיקום של הצבעים והחזרה שלהם בשתי אותיות. "יש בירוק משהו שהוא עומד בפני עצמו, לא מתנצל", היא אומרת, "וכך גם שתי אותיות o' שנוטות במעט על צדן, גם כדי לתת קצת תנופה ללוגו, אבל גם מכיוון ששום דבר באתר הזה לא היה סטנדרטי".
קדר מדגימה בעזרת סקיצות מוקדמות יותר של הלוגו את כיווני המחשבה השונים, שמטרתם הייתה לנסות ולדמות חיפוש אינסופי. למשל, חיבור בין שתי אותיות ה-"o" כדי ליצור סמל שדומה לסמל האינסוף; הפיכת אחת מהן לזכוכית מגדלת, בניסיון להראות שתוצאות החיפוש מתקרבות אל המחפש; או הפיכת אחת ה-"o" למטרה מתוך כוונה לשדר דיוק, כלומר, לא סתם תוצאות חיפוש אלא תוצאות חיפוש רלוונטיות, בניגוד לשאר מנועי החיפוש שפעלו באותה תקופה. בשלב מסוים קדר שקלה להשתמש רק באותיות גדולות, בניגוד לתוצאה הסופית שבה רק האות "G" גדולה ושאר האותיות קטנות. הדבר נעשה כדי להקנות תחושה שהחברה שעומדת מאחורי הלוגו היא תאגיד סולידי ורציני, תוך ניסיון לשמור על תחושת המשחקיות בכך שעדיין כל אות נצבעה בצבע אחר. בסקיצה אחרת הפכה קדר את אחת ה-"o" לפרצוף בכך שהוסיפה לו חיוך, מתוך רצון לשדר חוויה חיובית של חיפוש.
קדר מספרת שכאשר היתה מביאה סקיצות לפייג' ולברין, הם היו מסתכלים על הדפים שהביאה, שמים אותם על השולחן, וממשיכים לדבר אתה על החזון של החברה ועל ה"אני מאמין" שלהם. "היה להם חשוב לספר לי מי הם, במה הם מאמינים, איפה הם רואים את עצמם בעתיד ואילו אנשים הם מחפשים שיעבדו אתם, על אף שבאותה תקופה כל החברה מנתה חמישה אנשים. בדרך כלל, כשיש לאנשים חלומות גדולים מהחיים', הם הרבה פעמים מתנצלים על כך, על היומרה. הם לא היו כאלה. היה להם ברור כבר מההחלה שיש להם משהו גדול מאוד בידיים".
קדר כבר מזמן אינה מתרגשת מהתגובות שלפיהן כל ילד היה יכול ליצור לוגו כזה. "בסופו של דבר השאלה היתה אם ניתן לשדר תחושה של משחקיות בלי להשתמש בסמל מזוהה שיגביל אותנו במשמעות שלו, דבר שאפשר להעריך אותו במבט לאחור. עבדנו קשה מאוד כדי ליצור את אותה פשטות, וזו גם הסיבה שכל הסקיצות נפסלו בדרך. או שהן היו מתוחכמות מדי, או שהן היו ברורות מדי. לא רצינו שגוגל תהיה מוגבלת למשהו, כמו שגם החיפוש הוא לא מוגבל".
כעבור עשר שנים, הלוגו שעיצבה עדיין ממשיך לרגש ולהפתיע אותה בכל פעם מחדש. "במובן מסוים זה משעשע אותי, לפתוח את המחשב ולהסתכל על הלוגו שעיצבתי. אבל זה גם ממלא אותי בגאווה. כשאומרים היום לאנשים גוגל, הם ישר רואים את הלוגו הצבעוני. גם גוגל דודלס', האיורים של דניס הוואנג שמלווים את הלוגו באירועים מיוחדים, לא מפריעים לי. להיפך, הם מעידים על חוזקו של המותג שיכול לשחק עם הלוגו שלו בצורה משעשעת ונחמדה כל כך. מבחינתי, זה הישג גדול; יש לי הרבה נחת מהילד".
הגלגול של גוגל
חברת גוגל הוקמה בספטמבר 1998 על ידי סרגיי ברין ולארי פייג', שהיו באותה תקופה דוקטורנטים באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה. השם גוגל מקורו בשגיאת כתיב של המושג googol, שמשמעותו במתמטיקה 10 בחזקת 100 (או אחד שאחריו 100 אפסים). כיום עובדים בגוגל 20,123 עובדים וב-2006 הוכנס שמה של החברה כמלה רשמית במילון אוקספורד (כפועל שמשמעותו חיפוש באינטרנט).
מנוע החיפוש של החברה, הפופולרי ביותר בעולם, מבוסס על טכנולוגיה שנקראת page rank, שקובעת את הרלוונטיות של תוצאות החיפוש על בסיס אלגוריתם סודי שפותח בחברה, שמחשב את מספר ההפניות שיש לאתר מאתרים אחרים, גודל של האתר, אם הוא אתר מסחרי או בלוג אישי וכן הלאה. את הפריצה וההצלחה של החברה נהוג לתלות בעיצוב הלבן והמינימליסטי של דף הבית שלה, שמאפשר חוויית משתמש פשוטה ואלגנטית, ובג'ימייל, שירות הדואר של החברה שהיה הראשון שהציע תיבות דואר בנפח עצום. מאז ממשיכה החברה להציע שירותים רבים כמו google maps, שירות שמאפשר לצפות בתמונות לווייניות של חלקים גדולים של העולם. לאחרונה הכריזה גוגל על כוונתה לשווק טלפון נייד חכם, שינסה להתחרות באיפון של חברת אפל.
בנוסף, התפרסמה גוגל באפשרויות הפרסום המפולח שהיא מציעה למפרסמים הודות למידע שנשמר בשרתי החברה, בשעה שהמשתמשים מבצעים חיפוש באינטרנט או כשהם משתמשים בשלל השירותים האחרים שהחברה מציעה. העובדה שהחברה שומרת על גבי השרתים שלה את כל המידע שמתאסף בזמן החיפוש מעוררת ביקורת רבה נגדה, ביקורת שעוסקת בשאלות של הגנת הפרטיות. זאת, על אף שבראשית דרכה התפרסמה החברה במוטו הלא רשמי שלה "Do No Evil" והתחייבה שלא לעשות שימוש לא הוגן במידע שנאסף.
רות קדר משחקת בלוגו: האישה שמאחורי הפנים של גוגל
יובל סער
2.11.2008 / 9:32