חמישה כללים להשקעה בשוק המניות

>> בעשור שבין יולי 96' ליוני 2006 עלה מדד שוק המניות של תל אביב, תל אביב 100, ב-301%. לכל הדעות, זה היה אחד העשורים הטובים בתולדות שוק המניות הישראלי - רק שעצוב לשאול את השאלה "טוב למי". הציבור הישראלי, ככל הנראה, לא הצליח ליהנות מכך.



דני טולידאנו, אסטרטג ההשקעות של קבוצת פסגות, כיום בית ההשקעות הגדול בישראל, ניסה לבחון מה קרה למשקיע הממוצע בשוק המניות של תל אביב באותן שנים. הוא בחן את ההשקעות בענף קרנות הנאמנות המתמחות במניות - ההפקדות והמשיכות שהיו בקרנות לאורך התקופה. כאשר נערך החישוב, התברר כי בממוצע, המשקיע הישראלי בקרנות הנאמנות המנייתיות הפסיד 60% מההשקעה שלו. כן, בעשור שבו שוק המניות עלה ב-301% הצליח הישראלי הממוצע להפסיד 60% מהשקעתו, וזאת בגלל הנטייה העקבית של הישראלי להיכנס ולצאת מהשקעתו בשוק המניות בתדירות גבוהה - ולעשות זאת בעיתויים הכי גרועים. לכל אורך הדרך הצליח הישראלי הממוצע לקנות מניות ביוקר (כאשר השוק עולה) ולמכור אותן בזול (כאשר השוק היורד), והוא חזר על כך עשרות פעמים. כך הצליח המשקיע הישראלי להפוך גאות בשוק המניות למתכון לאסון השקעתי.

אי אפשר שלא להסיק מהממצא הזה של פסגות מסקנות עצובות. בעיקרן, המסקנה כי השקעה בשוק המניות היא פשוט לא בשביל כל אחד. מי שמצליח להפסיד 60% מכספו, גם בשוק שעולה 300%, מוטב היה לו לא היה נכנס להשקעה במניות מלכתחילה. אם הוא היה מפקיד את כספו בבנק, הוא היה נהנה מרווח של 1%-2% בשנה - אמנם רווח מזערי, אבל הוא בוודאי עדיף על הפסד של 60% מהכסף.



המשבר הנוכחי הפוקד את שוקי ההון בישראל ובעולם מחזק ביתר שאת את המסקנה הזאת: מעטים המשקיעים שלא נשברו ומיהרו למשוך את מרבית כספם משוק המניות. בכך, מעטים המשקיעים שלא גרמו לעצמם את הנזק של לממש את השקעתם בשוק המניות דווקא בנקודת שפל - ובכך לקבע הפסד. עיתוי השקעה גרוע אחד, כמו עיתוי מימוש ההשקעה בנקודת שפל, ומאמץ השקעתי של שנים ארוכות יכול לרדת לטמיון.



זאת ועוד, ההיסטוריה מלמדת כי כמעט כל הרווח של שוק המניות מושג בימי מסחר בודדים - בדרך כלל הימים שבהם השוק מתאושש ממפולת או מדשדוש ארוך. כך, ב-96'-2006 עלה מדד שוק המניות האמריקאי, ה-500 S&P, ב-9.1% בשנה. רק שאת התשואה השנתית הנאה הזו הצליח להשיג רק מי שהשקיע בשוק המניות האמריקאי במהלך העשור כולו. מי שהחמיץ את עשרת הימים הטובים ביותר של אותו עשור ראה כבר את התשואה השנתית שלו מצטמקת לפחות מחצי (4.1%); מי שהחמיץ את 20 הימים הטובים ראה את התשואה השנתית שלו מתאפסת; ומי שהחמיץ את 40 הימים הטובים של העשור - שהה בשוק המניות תשע שנים ועשרה וחצי חודשים, אבל החמיץ את החודש וחצי הטובים ביותר - ראה את התשואה השנתית שלו נהפכת להפסד שנתי של 5.9%.



כן, קל מאוד להחמיץ את מלוא ההשקעה בשוק המניות. למעשה, טעות השקעתית הכי קלה, והרווח בשוק המניות מתהפך להפסד. לכן, בשוק המניות אסור לעשות טעויות, וכדי להימנע מטעויות חייבים לדבוק בחמישה כללי השקעה קריטיים.



1. השקעה לטווח ארוך



ב-26'-2005 מי שהשקיע בשוק המניות האמריקאי לתקופה של שנה ראה לנגד עיניו טווח תשואות שנע בין רווח של 54% להפסד של 43%. זהו טווח השנים הגרועות והטובות ביותר שהיו בשוק האמריקאי ב-80 השנים האחרונות (מעניין לראות אם 2008 תקבע שיא תשואה שלילי חדש).



מי שהאריך את השקעתו לתקופה של חמש שנים ראה את טווח התשואות שלו נע בין רווח שנתי של 28.6% להפסד שנתי של 12.5%. מי שהשקיע במשך עשר שנים ראה את טווח התשואות שלו מצטצמם להפסד שנתי של 0.9% או רווח שנתי של 20.1%. מי שהעז, והאריך את טווח ההשקעה שלו בשוק המניות לתקופה של 20 שנה, ראה את טווח התשואות שלו נע בין רווח שנתי של 3.1% לרווח שנתי ממוצע של 17.9%. מי שהשקיע לתקופה של יותר מ-20 שנה, כלומר, לא רשם הפסד אבסולוטי מעולם - וב-99% מהמקרים הרווח המינימלי שלו היה גבוה מהרווח שניתן היה להשיג בהשקעה חלופית בשוק האג"ח.



אז הנה הפתרון שלכם: אם אתם רוצים להימנע מהפסד בשוק המניות, אתם חייבים להאריך את טווח ההשקעה שלכם ל-20 שנה לפחות. הכלל הזה אינו חל רק על הכספים שאתם מפקידים בקופת הגמל או בקרן הפנסיה שלכם, שם בהכרח טווח ההשקעה שלכם הוא עד לגיל פרישה (כלומר, יותר מ-20 שנה). הכלל הזה חל גם על השקעה שלכם בקרן נאמנות מנייתית - שרק החזקה שלה לאורך 20 שנה יכולה להבטיח לכם רווח בה. לכן, אם אין לכם כסף שאתם מסוגלים לשים בצד לתקופה של 20 שנה לפחות, הימנעו מלהשקיע בשוק המניות.



2. השקעה רב-פעמית נמשכת



מי שאתרע מזלו להשקיע בשוק המניות האמריקאי באוגוסט 29', כאשר מדד הדאו ג'ונס הגיע לשיאו ערב המפולת הגדולה, לא זכה לראות את המדד חוזר לאותה נקודה עד ל-46'. בהתחשב בריבית על התקופה, ההשקעה הזו לא החזירה את עצמה ריאלית, אלא בחלוף 30 שנה - מה שאומר, בפועל, שההשקעה הזו היתה פשוט אבודה.



יש לכך גם דוגמאות עכשוויות יותר. מי שהשקיע בבורסת טוקיו ב-89', כאשר מדד הניקיי היה 38 אלף נקודות, לא יזכה לראות את ההשקעה שלו מחזירה את עצמה. בחלוף 19 שנה הניקיי נסחר על כ-9,000 נקודות. גם מדד בורסת הנסדא"ק, שהגיע בשיא בועת ההיי-טק במארס 2000 לשיא של 5,000 נקודות - הוא כיום 1,650 נקודות. לא נהמר כמה שנים ייקח למדד הזה לחזור לשיאו.



שוק המניות הוא מקום מצוין ללמוד בו על החיים. זהו שוק תנודתי מאוד, שמגלם בתנודתיות שלו את אחת האמירות הכלכליות הבסיסיות ביותר: בכלכלה אין ארוחות חינם, ולכן במקום שבו נמצא הסיכוי הגבוה - שם גם הסיכון הגבוה. כמו הסיכון לאבד כמעט את כל ההשקעה בשוק.



רק שניתן להתגבר על הסיכון הזה, ולהצליח ליהנות מהסיכוי העצום שמציע השוק. הממוצע הרב-שנתי של שוק המניות האמריקאי, ב-82 השנים שבין 26' ל-2007, היה תשואה שנתית ממוצעת של 10.4%. זוהי תשואה פנומנלית - אין שום השקעה שיכולה אפילו להתחרות בכך - ולכן הממוצע הרב-שנתי של שוק המניות הוא הדבר שיש לשאוף אליו.



רק שהניסיון מלמד כי קשה מאוד להשיג את הממוצע הרב-השנתי הזה. כדי להגיע לממוצע הרב-שנתי חייבים להאריך את טווח ההשקעה לתקופה של עשרות שנים. אבל זה לא מספיק. צריך גם לפזר את ההשקעה על פני שנים. השקעה חד-פעמית בשוק מסכנת את החוסך בכך שהוא ייפול על אותן נקודות קיצון, שלעולם אינן מחזירות את עצמן. לעומת זאת, השקעה רב-פעמית מבטלת את הסיכון הזה.



כך, מי שהשקיע בשוק המניות האמריקאי ב-29', אבל המשיך להשקיע בשוק גם בשנים שלאחר מכן (שנות השפל הגדול), הצליח להחזיר לעצמו את השקעתו בשוק המניות האמריקאי (לרבות ריבית) כבר בחלוף שמונה שנים - ההשקעה הרב-פעמית קיצרה את החזר ההשקעה מ-30 שנה לשמונה שנים. הסיבה לכך היא שהמשקיע הזה רכש את חלק מהמניות שלו במחירים אבודים, שלעולם לא יחזירו את עצמם, אבל הוא המשיך ורכש מניות אחר כך גם במחירי השפל של לאחר המפולת - מחירים שהיו אטרקטיוויים מאוד להשקעה. בסך הכל, הוא מיצע לעצמו את מחיר השוק. לכן, אם אתם לא מסוגלים להתחייב על השקעה נמשכת בשוק המניות - הימנעו מהשקעה בו.



3. השקעה בכל מצב שוק



פועל יוצא מהצורך להשקיע בשוק המניות לאורך שנים, הוא גם ההתחייבות להמשיך ולהשקיע בכל מצב שוק. משמע, להשקיע בשוק המניות גם כאשר השוק גואה (וכולם רוצים להשקיע בו), וגם כאשר השוק נמצא במהלך מפולת או בשנות השפל של לאחת מפולת (כאשר מניות נהפכות למוקצות מחמת מיאוס).



רק ההשקעה בכל מצב שוק תאפשר לכם להגיע לממוצע הרב-שנתי של שוק המניות. רק השקעה בכל מצב שוק תאפשר לכם להיות בשוק כאשר מגיעים אותם ימים נדירים של יציאה ממפולת, שבהם השוק מזנק בעשרות אחוזים - ומניב למשקיעים את מרבית התשואה הרב-שנתית שלהם תוך ימים בודדים. מאחר שאיש אינו יודע מתי אותם ימים מופלאים יתרחשו, אין ברירה אלא להימצא בשוק כל הזמן, גם בזמנים קשים ומדכאים, כדי להבטיח שלא נחמיץ את הימים הללו.



ביחנו את עצמכם בימים אלה: האם אתם מסוגלים להשקיע ברכישת מניות גם כיום? אם אתם לא מסוגלים, הרי שאין לכם את המשמעת העצמית הנדרשת לשם השקעה נכונה בשוק המניות. אם כך, אז עדיף לכם להימנע מהשקעה במניות.



4. השקעה מבוזרת היטב



השאיפה היא לממוצע הרב-שנתי של שוק המניות. אין כל דרך להגיע לממוצע, אם לא נצמדים להשקעה קרובה לזו של מדדי שוק המניות - השקעה במספר גדול של מניות. רק השקעה מבוזרת היטב מבטיחה את היכולת להגיע לממוצע. הבחירה במניות מסוימות יכולה להתברר משתלמת מאוד (מי שיצא לו לקנות את מנית מיקרוסופט, כשזו הונפקה לראשונה באמצע שנות ה-80', יכול היה להתעשר רק מההשקעה הבודדת הזו), אבל גם יכולה להוות מתכון לאסון (מניית RCA, שהיתה אחת החברות הגדולות בוול סטריט ערב מפולת 29', לא חזרה למחירה ערב המפולת גם עשרות שנים לאחר מכן).



מנהלי השקעות מקצועיים מנסים לבחור את המניות שנראות להם מבטיחות יותר מתוך ההיצע הכולל של המניות בשוק. הניסיון מלמד שהם נכשלים בכך, וכי רובם אינם מצליחים להניב לאורך שנים תשואות גבוהות מאלה של מדדי שוק המניות. על אחת כמה וכמה, למשקיעים לא מקצועיים אסור להסתכן בהשקעה במניות בודדות. לכן, אתם חייבים להשקיע בשוק רק באמצעות קרנות נאמנות מנייתיות, או דרך תעודות סל המחקות את מדדי השוק - בכל דרך אחרת, אסור לכם להשקיע בשוק המניות.



5. השקעה עם עלויות מינימליות



זאת נקודה שלא מרבים לדון בה, אבל היא לא פחות חשובה. אחד ההסברים החשובים לכך שקרנות נאמנות מנייתיות מפגרות לאורך שנים אחרי מדדי שוק המניות היא לא משום שהתשואה שמשיגים מנהלי הקרנות היא נמוכה יותר - אלא התשואה שמקבל המשקיע לידו היא נמוכה יותר, משום שבדרך מנהלי הקרנות גובים לעצמם דמי ניהול מפולפלים. לאורך שנים, דמי הניהול מהווים משקולת עצומה על הרווח שמקבל המשקיע לידו.



כך, בדירוגים של החיסכון הפנסיוני שעורך TheMarker, קרנות הפנסיה מנצחות באופן עקבי את הדירוג, וזאת רק בזכות העובדה כי דמי הניהול שלהן נמוכים משמעותית גם מאלה שגובות קופות הגמל, ובוודאי מאלה שגובות חברות הביטוח. לאורך עשרות שנות החיסכון לפנסיה, ההבדל בדמי הניהול בין קרנות הפנסיה וביטוחי החיים מקטין את התשואה של ביטוחי החיים בשליש לעומת זאת של קרנות הפנסיה.



לכן, כדי להבטיח את הרווחים שלכם בשוק המניות אתם חייבים למזער את עלויות ההשקעה שלכם. לשם כך עדיף להשקיע בתעודת סל, שדמי הניהול שהיא גובה הן כמחצית מדמי הניהול שגובות קרנות הנאמנות. בנוסף, חייבים להתמקח עם הבנק שלכם על עמלת שמירת ניירות ערך שהוא גובה מכם. אם אתם מתכוונים להשקיע בשוק המניות לאורך שנים, הרי שעמלת הקנייה והמכירה של ניירות ערך היא פחות מהותית. לעומת זאת, עמלה השמירה הנגבית מכם כל שנה (כמו דמי הניהול, הנגבים על בסיס שנתי) היא מהותית מאוד. התמקחו, ושיקלו אפילו לעבור בנק רק בעבור הצעה טובה יותר בתחום עמלת השמירה.