>> איגוד קופות הגמל מקדם בימים אלה במרץ, בקרב קובעי המדיניות בירושלים, רעיונות לפרישת רשת ביטחון - רשת שתבטיח את רווחי העמיתים בקופות הגמל, ורשת שגם תבטיח את שוק איגרות החוב הקונצרניות מפני המשך נפילות. מי שאמור לפרוש את הרשת היא, כמובן, המדינה - כלומר, אנחנו, על חשבון כספי המסים של כולנו.
איגוד קופות הגמל מקדם את הרעיונות במרץ, משום שהוא חושש ממפולת קרבה בקופות הגמל. מפולות שתנבע מבהלת משיכות של עמיתים בקופות, כאשר יתחוור לעמיתים במהלך השבועות הקרובים גודל ההפסד שלהם בקופות הגמל - 25% מתחילת השנה.
כתוצאה מבהלת המשיכות הזאת, שבאיגוד חוששים כי היא עלולה להגיע להיקף של עשרות מיליארדי שקלים, ייאלצו קופות הגמל למכור מכל הבא ליד - ובכך יביאו להתמוטטות סופית של שוק המניות ושוק האג"ח, ואולי גם להתמוטטות של הכלכלה הריאלית של ישראל.
למעשה, כבר בשבוע שעבר החל גל גדול של מכירות של קופות גמל, בעיקר מכירות של איגרות חוב ממשלתיות, כאשר הקופות החלו להכין לעצמן עודפי נזילות אשר יממנו את הפדיונות הצפויים בהן.
קשה שלא להיות מודאג מהמצוקה של קופות הגמל וההשלכות שלה על היציבות של שוק ההון. קשה גם שלא להעלות כמה תהיות לגבי מצוקה זו וטיב הפתרונות שמוצע לה. התהייה הראשונה נוגעת לעובדה שבהלת המשיכות כלל אינה קיימת. כבר חודשיים שקופות הגמל סופגות פדיונות גדולים ולא נעימים - אבל עד כה היקף הפדיונות אינו כזה שמסכן את יציבות שוק ההון.
המציאות היא שקופות הגמל אינן נמצאות עדיין במשבר - הן רק חוששות ממשבר כזה. וההתנהגות שלהן עתה היא כזו שרק מגדילה את הסיכון שהמשבר אכן יתרחש. האזהרות החוזרות ונשנות מפני משבר משיכות שאו-טו-טו מגיע, וגם המכירות המבוהלות כהכנה למשבר שיבוא, רק מרעים את מצב קופות הגמל. מכירות מבוהלות פוגעות בתשואת הקופות, ובכך פוגעות בעמיתי הקופות. עם ניהול השקעות כזה, אולי אין תימה שהציבור צפוי לפדות את כספו מקופות הגמל.
התהייה הנוספת היא לגבי ההצעה לפרוש רשת ביטחון, כדי לעצור את הירידות בשוק האג"ח הקונצרניות. במילים פשוטות יותר: לפרוש רשת ביטחון, כדי שהקופות יוכלו למכור למדינה ביוקר את איגרות החוב הגרועות שהן, ברוב רשלנותן, בחרו לקנות.
אז אמנם ליבנו עם העמיתים בקופות הגמל שנאלצים לספוג הפסדים בגלל השקעות לא מיטביות באג"ח קונצרניות, אבל אין זה תפקיד המדינה לחלץ אותם. לא את העמיתים האומללים, ועוד פחות מכך את מנהלי ההשקעות הגרועים שסיבכו אותם בכך. בוודאי ובוודאי שאין זה תפקיד המדינה לחלץ טייקונים כושלים מחובות רעים - והרי מבלימת הירידות בשוק האג"ח הקונצרניות ייהנו גם החברות שמכרו את איגרות חוב הללו. אם החברות אינן טורחות לקנות את איגרות החוב של עצמן, במחיר הנמוך ב-50% מזה שבו הן מכרו את האג"ח הללו לשוק לפני כמה שנים, מדוע המדינה צריכה לעשות זאת במקומן?
היו בטוחים כי פרישת רשת ביטחון לשוק האג"ח הקונצרניות רק תזמין אינספור תעלולים שמנהלי השקעות מתוחכמים יבצעו כדי להרוויח על חשבון המדינה. מנהלי ההשקעות ירוויחו, הטייקונים הגדולים ירוויחו, מנהלי קופות הגמל יחלצו את עורם - ורק משלם המיסים הקטן יצטרך לשאת בנטל המחיר.
לא, פרישת רשת ביטחון לשוק האג"ח הקונצרניות היא רעיון רע במיוחד, שאסור למדינה לאמץ אותו. במקומו יכולה המדינה לנקוט פעולה אחרת - פשוטה והגונה הרבה יותר: היא יכולה לפרוש רשת ביטחון באיגרות החוב שלה עצמה. המדינה יכולה להבטיח, כי אם תהיה בהלת משיכות מקופות הגמל, המדינה תספק לקופות הגמל את כל הכסף הדרוש להן כדי לממן את המשיכות: היא תעשה זאת בכך שתקנה איגרות חוב ממשלתיות. קופות הגמל, שמחזיקות הרבה מאד כסף באג"ח של הממשלה, ימכרו את האג"ח הללו למדינה, וכך הן ישיגו את הנזילות הדרושה להן. במקום למכור אג"ח קונצרניות או מניות, ובכך להחריף את הירידות בשני השווקים הללו, הקופות יתממנו דרך שוק האג"ח הממשלתיות - שאת היציבות שלו תבטיח הממשלה.
זה אפילו לא חייב לעלות למדינה הרבה כסף. המדינה יכולה, למשל, לקנות אג"ח ממשלתיות לטווח זמן ארוך - בהן מושקעות קופות הגמל - ובמקביל למכור אג"ח ממשלתיות לטווח זמן קצר. כל שהמדינה צריכה לעשות הוא לגלות עוצמה בנכסים שלה עצמה. זה צפוי להספיק כדי להרגיע כמעט כל בהלת משיכות, וזאת בלי ליצור עיוותים, בלי להיחשף לניגודי עניינים ותוך עלות מינימלית למשלם המסים.
רשת ביטחון מלאת חורים
מירב ארלוזורוב
4.11.2008 / 7:20