האינדיאנים של ועד ראשי האוניברסיטאות

>> עם החלטת ראש הממשלה להעביר לאוניברסיטאות 515 מיליון שקל, ניקנה פסק זמן שצריך לשמש את כל הגורמים באקדמיה להתפכחות ולהיערכות לפתרון משולב ואחראי למשבר.

אך כעת גם ניתן לנתח את התנהלותו של ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) בסיבוב האחרון. הניתוח מעלה חשש גדול למידת כשירותו של גוף זה להנהיג את האקדמיה. כרקע יוזכר שהשינוי הארגוני שעברו האוניברסיטאות לפי דו"ח מלץ כלל עיקור סמכויות מקיף מן הסנאטים, והפקדתם של אלה באופן ריכוזי בידי הנשיאים - חברי ור"ה. נוצר מצב שבניגוד לשחקנים האחרים (רקטורים, ארגוני סגל ומועצות סטודנטים) - ור"ה הם צ'יפים ללא אינדיאנים. עוד נתון הוא תמיכתה הנחרצת של ור"ה בהעלאת שכר הלימוד באוניברסיטאות, עד הזמן האחרון ממש.



ב-7 באוקטובר שלח ור"ה מכתב לכל סטודנט, ובו קבעה כעובדה מוגמרת ששנת הלימודים לא תיפתח. במדינה שבה האזרח לומד בדרך כלל על גורלה הסופי של שביתה בחצות הלילה שלפני, לא יכול היה להתפרש המכתב אלא כהסתת הסטודנטים להתפרעות. ואכן, ב-11 באוקטובר יצאו יו"ר ור"ה ומנהיג הסטודנטים בהודעה משותפת על מאבק ב"שילוב ידיים". הוסכם ביניהם שור"ה לא יעלה עוד את עניין שכר הלימוד וזה "יוקפא". הסטודנטים סיפקו את הסחורה: ב-27 באוקטובר הם הפריעו לתנועה בכביש מספר 1 וכשבוע לאחר מכן תיארו העיתונים את ניסיונותיהם "להתפרץ לכנסת".



ההודעה הנ"ל כללה עוד הודעה מחפירה של ור"ה, לפיה לאחר שבוע ההשבתה הראשון היא "תשבית גם את המחקר". לשון אלימה זו דיה שתעורר מחשבות נוגות לגבי ור"ה, מה עוד שלאיומיו אין כיסוי. כי מה היו עושים? הורגים את חיות המעבדה? חושפים עצמם לתביעות ענק בגלל אי-עמידה בחוזי מחקרים הממומנים חיצונית?



יש לברר עד כמה נכונה טענתה המקורית של ור"ה, שללא 480 מיליון שקל הם "אינם יכולים" לפתוח את השנה. לא, לא צריך כאן דיון מקצועי ארוך. יש הבדל בין "לא רוצים" ל"לא יכולים", וכאן "לא יכולים" זה משהו שבין הגזמה לשקר. מספיק להביא בחשבון את נכסי העתק שיש לאוניברסיטאות בערים הגדולות. ואין הכוונה לקמפוסים עצמם. הכוונה היא לנכסי נדל"ן המרוחקים מהקמפוסים. אוניברסיטת בן גוריון, לדוגמה, פינתה לפני כעשור שטח שנקרא בית היאס, העומד כיום כעיר רפאים בלב הסיטי החדש של באר שבע. האוניברסיטה מתעתדת למוכרו, אך ממתינה לעליית מחירי הנדל"ן בדרום. אשר על כן, החלטתה האחרונה של נשיאת האוניברסיטה לפגוע בסטודנטים, אלה שחוו מלחמה ב-2006 ושתי שביתות כואבות ב-2007 ו-2008 בעילה כספית, היא מחרידה ממש.



מקרה אוניברסיטת בן גוריון הוא משל בלבד. יש לקוות שיותר אור יישפך בהמשך על סוגיית הנדל"ן בערים של האוניברסיטאות, עם תחולתו של חוק חופש המידע ועם הקריאות המופנות אליהן מכל עבר בימים אלה, ליישום שקיפות.



הכותב הוא פרופ' במחלקה להנדסה, תעשייה וניהול באוניברסיטת בן גוריון