>> הנה מה שהכי תופש אותי בערב הבחירות לנשיאות ארה"ב: איני יכול להיזכר במסע בחירות שהיה כל כך מנותק מאתגרי השלטון שיעמדו בפני המנצח בבוקר שאחרי. כשמסע הבחירות החל, לפני שנתיים, הסוגיה המרכזית שעמדה על הפרק היתה כיצד וכמה זמן תמשיך ארה"ב לבנות את עיראק. כעת, כשהמסע מתקרב לסופו, הסוגיה המרכזית היא כיצד ובאיזה מחיר נבנה את אמריקה.
למרבה הצער, קשה לדעת את התשובה מהעימותים בין המועמדים. הצפייה בהם על רקע קריסת המערכת הפיננסית היתה משולה לצפייה בשעשועון, שבו שני המתחרים מוחזקים מאחורי הקלעים בתא אטום לרעשים ומובלים לעמוד בפני הקהל מבלי שיהיה להם מושג מה קורה.
מאז העימות האחרון חשפו המועמדים לנשיאות ג'ון מקיין וברק אובמה קווים כלליים להשבת בריאותה הפיננסית של האומה. ואולם הם ממשיכים לטעון שלא יהיה לכך מחיר כואב. מקיין אומר כי קיצוצי מסים לכולם יצילו את המצב; אובמה טוען שרק העשירים יצטרכו לשלם. שניהם טועים.
כולנו נצטרך לשלם, מכיוון שהקריסה הזאת מתרחשת בהקשר של "אולי העברת העושר הגדולה ביותר מאז המהפכה הבולשוויקית ברוסיה ב-1917", אומר מייקל מנדלבאום, מחבר הספר "Democracys Good Name" ("שמה הטוב של הדמוקרטיה"). "ממשל בוש לא ייזכר כמי שהעביר עושר מעשירים לעניים. זוהי העברת עושר מהעתיד להווה", הוא מוסיף.
מעולם לא הוציא דור כל כך הרבה מעושרם של ילדיו בתקופה כה קצרה ומבלי לקבל תוצאות טובות, כפי שקרה בשנותיו של בוש. תחת שלטונו של ג'ורג' ו. בוש העמיסה אמריקה על הדורות הבאים נטל פיננסי ענק במטרה לממן את קיצוצי המס, המלחמות וחבילות הסיוע. כשמוסיפים לכך את השמדת העושר של החודשיים האחרונים בשווקים, מבינים שההתאוששות לא תהיה נטולת כאב.
בוש ואנשיו מותירים אותנו עם חוב נוסף - לאמא אדמה. שפכנו לאטמוספירה טונות של פחמן דו-חמצני בשמונה השנים האחרונות, ללא מאמצים למתן זאת. כתוצאה מכך, האטת השינוי האקלימי בשמונה השנים הבאות תדרוש השקעות ושינויים גדולים בהרבה בשימוש באנרגיה.
בהתחשב בכך שכותבי הטורים של "ניו יורק טיימס" אינם רשאים לתמוך פורמלית במועמדים, כל מה שאני יכול להציע הוא שתצביעו למועמד שיש לו את התכונות הבאות:
ראשית, אנו זקוקים לנשיא שיודע לדבר אנגלית, לנתח ולנווט נושאים מורכבים, כדי שהאמריקאים יוכלו לקבל החלטות מודעות. שילמנו מחיר עצום על נשיא שלא יכול היה להסביר ולהרגיע אותנו במשך הקריסה הפיננסית. ביזבזנו זמן רב מדי בהעמדת פנים שאנחנו יכולים להעניש את וול סטריט מבלי להעניש את הצרכנים - כשגורלם למעשה קשור הדוקות.
קרן כספית גדולה - ריזרב פריימרי - קרסה בספטמבר מפני שהריבית הגבוהה ששילמה למשקיעיה נגזרה מניירות מסחריים שהיא קנתה מליהמן ברדרס. חוסכים, שאמרו לחברי הקונגרס שלהם לתת לבנק ההשקעות רודף הבצע לקרוס, הזדעזעו לגלות כי הכסף שלהם קפא עם נפילת הבנק. איננו זקוקים לנשיא שיגן על תאוות הבצע של וול סטריט - אנו זקוקים לנשיא שיכול להסביר כי כולנו באותה סירה, שדליפה בצד אחד יכולה להטביע את כולם, ושאנו חייבים להטיל פיקוח, אך לא להרוג את הנכונות לקחת סיכונים שמניבה רווחים - דבר החיוני לצמיחת כלכלתנו.
שנית, אנו זקוקים לנשיא שיכול לתמרץ, לתת השראה ולאחד את המדינה במהלך התאוששות שיהיה קשה. אנחנו חייבים לצאת מהמשבר הפיננסי בתקופה שבה בני דור הבייבי בום עומדים לפרוש, ויזדקקו לביטוח לאומי וביטוח רפואי. כולנו נשלם יותר לממשלה ונקבל פחות, עד שנצא מהתהום.
שלישית, אנו זקוקים לנשיא שיכול לגייס את תמיכת העולם לצדנו. איננו יכולים לצאת מהמשבר הזה אם סין לא תצרוך יותר ואם אירופה לא תוריד את הריבית. כולם מקושרים ועדיין מצפים מאמריקה להוביל.
בשורה התחתונה: אל תצביעו למועמד שאתו אתם רוצים לשתות בירה. הצביעו לאדם שיהיה לצדכם כשתבקשו ממנהל סניף הבנק להאריך את מועד פירעון המשכנתא. הצביעו למועמד שיש לו החוכמה, המזג והיכולת לאחד את ארה"ב ולנווט את הספינה בימים הסוערים ביותר שדורנו נתקל בהם. הילדים שלכם יודו לכם.
אובמה מול מקיין: מי יצליח לבנות את אמריקה מחדש
תומס פרידמן
4.11.2008 / 8:20