מד הצביעות שלי שובר שיאים החודש. הוא החל לעלות ביום רביעי שעבר, כשבכירים בסוכנויות דירוג האשראי העידו בפני הקונגרס על אי מעורבותם במשבר האשראי. מנהלים ממודי'ס, סטנרדד אנד פור'ס ופיץ' אמרו שאי יכולתן של הסוכנויות הללו לזהות משכנתאות מסוכנות היתה טעות תמימה. הדירוגים הלא מדויקים שעלו למשקיעים מיליארדי דולרים לא היו תוצאה של מנפיקות ששילמו לסוכנויות כסף רב עבור דירוגיהן הגבוהים. למרות זאת, במהלך דיון שנערך בבית הנבחרים של ארה"ב על פיקוח ורפורמה, צוינה התכתבות באי מייל בין שני אנליסטים בסטנדרט אנד פור'ס שדיברו גלויות על עסקה שנתבקשו לבדוק.
"דרך אגב, העסקה הזאת מגוחכת", כתב אחד. "אנחנו לא צריכים לדרג אותה בכלל". "אנחנו מדרגים כל עסקה", היתה התשובה. "אפילו אם היתה זו עסקה שנבנתה על ידי פרות, היינו צריכים לדרג אותה". כשהתבקש להסביר את נושא הפרות, אמר דוון שארמה, נשיא סטנדרט אנד פור'ס: "השימוש בשפה אומללה ולא מתאימה בתכתובת האי מייל, לא משקפת את התרבות השלטת בארגון שאני מחויב לניהולו".
אולי זה נכון, אבל זה מזניק את מד הצביעות שלי. ואז, ביום שלישי, מד הצביעות שלי התחיל להפריח גיצים לכל עבר בשעה שאלן גרינספן, הנגיד לשעבר של הפדרל ריזרב, העיד בפני אותם אנשים מהקונגרס. הוא הגן על שנים של חוסר פעילות בחקיקה בתקופה של הצפת השוק בהלוואות מסוכנות, ואמר שהיה המום מהעובדה שמוסדות פיננסיים לא ריסנו את עצמם כשעסקו בגלגול של מיליארדי דולרים בנגזרים פיננסיים אקזוטיים.
אבל בסופו של דבר נשרף הפיוז במד הצביעות שלי כשכריסטופר קוקס, יו"ר רשות ני"ע, התיישב על כיסא הנאשמים בדיון הקונגרס. רשות ני"ע היא זו שאפשרה לחברות בוול סטריט להגדיל את המינוף בהלוואות שלהן מבלי להגדיל את הפיקוח עליהן. אולם, הוא אמר שמשבר האשראי מדגיש את הצורך לרשות ני"ע חזקה ועצמאית. הוא אמר זאת מבלי למצמץ. קוקס גם המשיך והציע שהרשות האומללה תתחיל לפקח על שוק ה CDS.
שימו לב שמדובר בשוק של 55 טריליון דולר שמצוי בכל התמוטטות או מצב קשה של חברה גדולה בחודשים האחרונים. המסחר במכשיר הפיננסי הזה, שמציע ביטוח אל מול חדלות פירעון, החל לפעול בשנים האחרונות. בשעה שהשוק הזה גדל, כך גם גדלו הסיכונים, וכן הקישור ההדדי, בין החברות שסחרו בהם. במהלך השנים שבהן נסקו הסיכונים, קוקס וחבורתו לא הוציאו הגה.
הרשויות ייצרו הרבה זבל כמה מכעיס. אחרי שהושקע כל כך הרבה זמן וכסף של משלמי המסים בניסיון לפתור את המשבר הפיננסי, אנחנו עדיין בלב המערבולת. מדד S&P 500 ירד ב 40.3% מתחילת 2008 נכון ליום שישי האחרון.
ואולם, הבעיות הן כלל עולמיות והפכו מורכבות יותר על ידי האדריכלים הפיננסיים של וול סטריט. תהליך של הורדת המינופים, כמו זה שאנו מצויים בו והצרכנים וגם החברות צריכים לקצץ בחובותיהם, אינו עניין של מה בכך והוא לא עומד להסתיים בקרוב. הוא מתמקד באמון ואמינות, שני פרמטרים שהיו חסרים בניהול החברות והממשל בשנים האחרונות.
בדומה לילד שצעק "זאב, זאב", בכירים בתאגידים וברשויות המחוקקות ייצרו הרבה זבל במהלך השנים. עד לא מזמן, המשקיעים שיתפו פעולה. כעת כבר קשה לרמות אותם. חברות, אפילו כאלה המצויות בעסקים מחזוריים, אמרו מדי רבעון למשקיעים שהסיבה לכך שהן מכות את התחזיות היא עבודה קשה ולא חשבונאות של jar cookie (חשבונאות שאוגרת הכנסות רזרוויות לרבעונים קשים), והמשקיעים האמינו להן.
פוליטיקאים שהצהירו שהכלכלה האמריקאית חזקה והמשבר לא יתפשט, זכו לאמון שלנו. חברות ברוקרז' שטענו שאג"ח מסוג ARS בטוחות כמו כסף מזומן, גם הצליחו לשטות במשקיעים. עושי העסקות בוול סטריט כרכרו סביבנו כמו כוכבי על יודעי כל וכל פעולה שלהם סוקרה וזכתה לשבחים. איש לא הטיל ספק בהם.
בנקים שהלוו לכל ארחי פרחי, הבטיחו לכל בעלי המניות שהביטחון והיציבות הם נר לרגליהם - גם הם זכו לאמון המשקיעים. מנהלים שלא התחילו להבין את הסיבוכים התפעוליים של החברות עליהן הם מופקדים אמרו לבעלי המניות שהם עומדים על המשמר. המשקיעים החליטו לתת להם אשראי לזמן נוסף. המחוקקים, שטענו שהם מפקחים על השווקים, שכנעו את המשקיעים שאין שום משוא פנים.
מחסור מסוכן של אמון
האם אתם מופתעים מכך שמה שמאפיין את השווקים בימים אלה הוא חוסר אמון מדבק? ג'נט טוואקולי, יועצת במגזר הפיננסי ונשיאת טוואקולי סטרקצ'רד פייננס, אומרת שהמצב בבורסות נובע ממחסור מסוכן של אמון בבכירים שמופקדים על החזרת השוק הפיננסי לאיתנו. "לא מספיק לזרוק כסף; צריך להצטייד גם בכנות ובשכל ישר", היא אומרת.
"למעשה, בלעדיהם מדובר בבזבוז כסף של משלמי המסים". כשטוואקולי מדברת על שכל ישר, היא מתכוונת לתוכנית שתחייב את המוסדות הפיננסיים לדווח על שווי השוק הנוכחי של האחזקות שלהם, ולא לפטור אותם מכך, למרות הירידות החדות בשווי השוק של חברות רבות. היא גם מציעה שמחוקקים בתחום הפיננסי יכפו משטר נוקשה, שיאפשר להם לכתוב מחדש חוזים של נגזרים פיננסיים שמחייבים את הצדדים לתנאים שהם אפילו לא מבינים לפעמים - כך שיהיו פשוטים יותר.
צעד כזה, שיתחיל את תהליך השיקום עבור המשקיעים, יהיה חסר תקדים גם במובן אחר. הוא עשוי לחייב את מנהלי החברות ואת הסוכנויות והרשויות המפקחות לומר את האמת. זה נשמע נאיווי, אני יודע. אולם זה משהו שיש לשאוף אליו - אני רוצה לאפשר למד הצביעות שלי להירגע.
מדד הצביעות שובר שיאים
גרטשן מורגנסון
4.11.2008 / 18:43