>> משטר קפיטליסטי, כפי שהוא מתבהר והולך בארה"ב ובישראל הוא משטר המונע תחרות חופשית: הוא נועד להעניק להון ולבעלי ההון הטבות וזכויות יתר ומביא את הממשל להתערב לטובתם.
מדיניות המסים בישראל, כמו גם בארה"ב, היא דוגמה מובהקת לכך. מרבית הציבור הישראלי, כמו גם חלק גדול מהח"כים ואולי גם חלק מאנשי האוצר, אינם ערים לכך ששיטת מס ההכנסה בישראל נהפכה לשיטת מס רגרסיווית - כלומר, כזו המטילה נטל קל על בעלי יכולת גבוהה ונטל כבד על בעלי יכולות נמוכות. היא מטילה שיעורי מס גבוהים על העבודה, ושיעורי מס נמוכים על ההון. כתוצאה מכך היא אינה מס על הכנסה, אלא בעיקר מס על הוצאה.
שיעור המס השולי הגבוה ביותר בישראל מגיע ל-47%. לכך יש להוסיף עוד כ-7% מסים לשירותים חברתיים ובסך הכל כ-54%. אלא ששיעור זה אינו חל על הכנסות מהון ועל רווחי הון. להכנסות אלה ייעד המחוקק שיעורי מס נמוכים: על רווח הון - דהיינו מימוש השקעות הון ברווח של 20%, ואין כל חשיבות לגובה הרווח; על מכירת דירת מגורים בכל סכום שהוא לא מוטל מס; דמי שכירות על דירת מגורים פטורים או חייבים במס מרבי של 10%; אם ההכנסה היא מהשכרת מקרקעין המצויים בחו"ל, המס המרבי הוא 15%; דיווידנד שמקבל תושב ישראל מחברה ישראלית חייב במס מרבי של 20%, ואם הוא בעל שליטה בחברה - 25%. לזאת יש להוסיף את מס החברות שהחברה משלמת בשיעור של 27%, כך שבסופו של חשבון רווחי חברה מחולקים חייבים במס מצטבר של כ-42%-44%.
באופן מפתיע, קבע המחוקק שיעור מס נמוך גם לריבית. זהו שיעור מס נמוך לאור העובדה שהריבית מחויבת רק פעם אחת במס, מכיוון שהיא מותרת בניכוי על ידי מי שמשלם אותה, בעוד שהדיווידנד אינו מותר בניכוי לחברה המשלמת.
כמו כן, הכנסות מהון אינן חייבות בדמי ביטוח לאומי ובמס בריאות; אלה מוטלים רק על הכנסות מעבודה. אחת המסקנות העגומות היא שאדם המשקיע את הונו בעסק ממנו הוא עובד ומתפרנס מתחייב במס בשיעור מרבי של כ-54%. אם הוא משקיע את הכסף בהשקעה הונית, תשואתו תתחייב במס מרבי של כ-20%.
בכך לא תמו ההטבות לבעלי ההון: חוק עידוד השקעות הון מעניק הטבות מס או מענקים לחברות ולבעלי ההון על השקעות בישראל. עד כה לא הוענקו כל הטבות מס למי שמעודדים ומטפחים את ההון האנושי וההון החברתי בישראל. לא צריך להרבות במלים כדי להראות מדוע שיטת מס כזאת לא רק שאינה פרוגרסיווית, אלא שהיא למעשה רגרסיווית ממש. זאת לנוכח העובדה הפשוטה שלבעלי הכנסות נמוכות אין מספיק הכנסות כדי להשקיע בהון. לא מפתיע לגלות שיותר מ-90% נישומים הזוכים לרווחי הון נמנים על שני העשירונים העליונים בישראל.
ועוד תופעה מעניינת: חבורת ישראלים מבריקה מצליחה לפתח רעיון מבריק וליישמו באמצעות מוצר. אם יקימו חברה שתתחיל לייצר ולמכור את המוצר, רווחיהם יתחייבו במס בשיעור של בין 44% (חברה) ל-54% (שותפות). אם יחליטו להוון את הרווחים הצפויים, לוותר על שלב ההשקעה והייצור ולמכור את הזכות לייצר המוצר (אקזיט), רווח ההון שייווצר להם יחויב במס מרבי של 20%. אולי זו התשובה לתמיהות למה לא הוקמה עדיין נוקיה הישראלית?
המרוץ לתחתית של אירלנד
יש להפריד בין שני סוגים של הנימוקים המקובלים להענקת הטבות המס בישראל. הנימוק להפחתת מס על יחידים מושתת על הטענה שהפחתה כזאת מביאה לצמיחה כלכלית. ההנחה היא שמס גבוה מקטין את היצע העבודה, ומס נמוך מגדיל אותה. הקושי העצוב הוא שאין כל ממצאים התומכים בנימוק ובהנחה האלה.
מבחינה תיאורטית, למס יש שתי השפעות נוגדות. לפי "השפעת החלופה", מס מקטין את הרצון לעבוד ומגביר את הרצון לרכוש פנאי. "השפעת ההכנסה" של המס מקטינה את היכולת לרכוש פנאי ומעודדת את היצע העבודה. אמפירית, נראה כי ההשפעות האלה מקזזות זו את זו, ולמס אין השפעה שלילית על הרצון לעבוד, למעט אצל אמהות לילדים קטנים. הממצאים האמפיריים גם אינם תומכים בטענה שהפחתת מס מגדילה את הצמיחה הכלכלית.
אנשי המימון הציבורי מצביעים דווקא על ממצאים אמפיריים הפוכים. בשנים שבהן שיעורי המס השולי היו גבוהים במיוחד, שיעורי הצמיחה היו גבוהים ולהפך. גם בחינת ההישגים הכלכליים של המשטרים בארה"ב בתקופות של הנשיאים בו וקלינטון תומכת במסקנה המפתיעה האמורה.
אין כל ממצא אמפירי או תיאורטי המצדיקים או המחייבים הורדות מס. השאלה היא בסופו של דבר פוליטית. מי שמעוניין בממשלה קטנה שאינה מתערבת בתהליכים כלכליים וחברתיים ושאין לה מדיניות מוצהרת של צמצום פערים וחלוקה צודקת של ההכנסה, מוכר לנו סיסמאות בדבר הצורך בהורדת מסים.
המצב שונה באשר להקטנת מיסוי חברות. גם ניתוחים תיאורטיים וגם ממצאים אמפיריים תומכים במסקנה שהורדת מס על חברות יכולה להביא השקעות זרות, אך זאת רק בטווח הקצר והבינוני. בטווח הארוך עלולה הורדת מסי חברה ממושכת ועקבית להביא לתוצאות הרות אסון. הספרות המקצועית מלאה בניתוחים שעל פיהם תחרות המסים הבינלאומית היא למעשה "מרוץ לתחתית", והיא מסכנת את הישגיה של מדינת הרווחה ואף עלולה להביא לקצה.
בחינת הישגיה של אירלנד - מי שהחלה בתחרות מסים בינלאומית אגרסיווית - מעידה שהתיאוריה נתמכת בממצאים בשטח. בתחילת הדרך הורדת המסים באירלנד אכן הביאה השקעות רבות וצמיחה כלכלית מרשימה. ואולם, אט-אט החל להסתמן המחיר החברתי של הורדות המסים. פערים חברתיים העמיקו והאלימות גברה. לא זו בלבד, אלא שגם שיעורי הצמיחה החלו לרדת. כבר מתחילת השנה הנוכחית - ללא כל קשר למשבר העולמי הנוכחי - נרשמו שיעורי צמיחה שליליים באירלנד. מכיוון שכמה משרי האוצר שלנו הציבו את אירלנד כמודל לחיקוי, עולה השאלה המטרידה אם לא עלינו בישראל על מסלול ריסוק דומה. דומה כי את השלב הראשון בתהליך - גידול בפערים החברתיים ואלימות גוברת - אנו משלימים בצורה מרשימה.
ישראל מתברכת בהון אנושי משובח. איתותיה של המדינה לאזרחיה כי היא מעדיפה את ההון על פני ההון האנושי וההון החברתי נקלטים יפה על ידי תושבי ישראל. השנה שחלפה היתה לטענת התקשורת, השנה הראשונה שבה מספר היורדים עלה על מספר העולים ובריחת המוחות גוברת.
אולי עובדות אלה יגרמו לאוצר לשקול את החלפת הדיסקט ולהפוך את מדיניותם לכזו ההולמת את המדינה היהודית-דמוקרטית, את הונה העיקרי ואת ערכיה - מדיניות המטפחת חינוך, השכלה וסולידריות חברתית המבטיחים צמיחה כלכלית ארוכת טווח. בנוסף נקבל גם פרמיה - חברה צודקת ומוסרית.
הכותב הוא פרופ' למשפטים ויועץ במשרד עורכי הדין פרופ' ביין ושות'
המס בישראל מפלה לטובה את בעלי ההון
יוסף אדרעי
5.11.2008 / 6:54