>> "אבי נפטר מסרטן, אחותי, שתי החברות הכי טובות שלי - כל כך הרבה אנשים איבדתי בגלל המחלה - אז איך אני יכולה לעמוד מנגד ולהגיד שזה לא העסק שלי?" - את דברים אלה אומרת בלהט לאה זיסקינד, העומדת בראש הקרן לחקר הסרטן בישראל ICRF.
לזיסקינד, פנסיונרית מרשימה ותזזיתית, יש חזון ומרץ מעוררי התפעלות שמספיקים לארבעה אנשים צעירים, הגורמים לה להתרוצץ מדי שנה ברחבי העולם כדי לקדם שתי מטרות חשובות: קידום המחקר בסרטן בישראל ועצירת בריחת המוחות.
השם ICRF אולי לא אומר הרבה לציבור הרחב, אבל פירות השקעתה של הקרן, שפועלת כבר משנת 1975 בתחום המחקר של מחלת הסרטן בישראל, ניכרים בהחלט בעולם המדע: המדענים שקיבלו מענקים מהקרן חתומים על כמה מפריצות הדרך העולמיות ופיתוח התרופות החשובות ביותר לטיפול בסרטן, כמו DOXIL, GLEEVEC ו-VELCADE. בנוסף, שניים מהחוקרים שהקרן מממנת את פעילותם הם חתני פרס נובל, אהרון צ'חנובר ואברהם הרשקו, ושניים אחרים זכו בפרס ישראל ובפרס לסקר היוקרתי.
ואולם, קבלת מענקים מטעם הקרן אינה דבר פשוט. מדי שנה מתחרים כ-150 חוקרים ישראלים על קבלת מלגה מהקרן שתזכה אותם לא רק במקור מימון חשוב למחקר שלהם, אלא גם ביוקרה גדולה - אך רק 20% מהם יקבלו לבסוף את המענק. בדרך, הם יידרשו להרשים ולשכנע פאנל של אונקולוגים בכירים כי הצעת המחקר שלהם מבטיחה וראויה יותר מאחרות לתמיכה מטעם הקרן. סכומי ההשקעה מרשימים: מאז הקמת הקרן ועד היום, היא חילקה כבר יותר מ-1,500 מענקים בסכום כולל של 37 מיליון דולר לחוקרי סרטן מצטיינים בישראל.
מוזנחים בישראל, נחטפים בחו"ל
פגשנו את זיסקינד בבוקר שאחרי הטקס החגיגי לחלוקת מענקי המחקר שהתקיים בשבוע שעבר בכנסת. השנה חולקו 61 מענקים ל-61 מדענים מצטיינים לרגל חגיגות 60 שנה המדינה, בסכום כולל של כ-2 מיליון דולר - סכום שנשמע אולי צנוע, אך הוא אינו כזה אם מביאים בחשבון את התקציב המעליב שמקצה ישראל למחקר רפואי בשנה.
ב-2008, למשל, היה התקציב 7.5 מיליון שקל - קצת יותר משקל המושקע בכל אזרח. ואגב, מדובר בשיפור לעומת 2006, שבה היה התקציב 3 מיליון שקל בלבד.
זיסקינד אפילו לא מנסה להסתיר את תסכולה מהיחס של המדינה למחקר והחוקרים: "המחקר והרפואה בישראל הם ברמה העולמית הגבוהה ביותר והממשלה לא מודעת לאוצר שיש לה בידיים", היא רושפת. "יש בישראל מוחות כל כך מבריקים, רופאים גאונים ומדענים שאין להם פה מקום, אך מתקבלים בזרועות פתוחות בחו"ל, והממשלה לא משקיעה מספיק כסף כדי לעודד אותם לחזור".
לפיכך, מסבירה זיסקינד, "המלגה הכי חשובה שלנו היא לחוקרים צעירים שרוצים לחזור לישראל אחרי פוסט דוקטורט. זו נקודת זמן קריטית בקריירה של החוקר, כי הוא רוצה לחזור ארצה אבל מגלה שאין לו פה מעבדה ואין לו עבודה, ולעומת זאת כל כך קל ומפתה להישאר בחו"ל: מוסדות כמו הרווארד, MIT וסטנפורד מחכים לו בזרועות פתוחות עם מימון נדיב.
"אין כמעט אוניברסיטה ברמה גבוהה שלא מעוניינת במדענים הישראלים - הם יכולים לשבת שם כמלכים, והממשלה שלנו לא מבינה איזה ערך גדול יש למוחות הללו".
50 אלף דולר לשבע שנים
קרן ICRF הוקמה ב-1975 בארצות הברית, תחת שלטונו של הנשיא ניקסון. עד שהוקמה, היה ה-NIH האמריקני (המכונים הלאומיים לבריאות בארצות הברית האחראים למימון מחקר ביו-רפואי, ר.ל.ג) מחלק מלגות לחוקרים ישראלים, אך באותה תקופה, על רקע המיתון בארצות הברית, הוא החל לקצץ וסגר את הברז בפני מדענים מחוץ למדינה.
"הפרופסורים האמריקנים שבאו מתחום הסרטן החליטו לעזור למדענים הישראלים המבטיחים, וכך נוסדה הקרן", משחזרת זיסקינד. "באותה תקופה לא ידעו כמעט כלום על סרטן. אבא שלי למשל נפטר ב-1964 מסרטן, ולא היו תרופות, לא הייתה כימותרפיה, כלום. נתנו לחולה מורפיום וחיכו למותו".
הקרן מציבה תנאי ברור ובל יעבור במתן המענק: 100% ממנו יוקדש למעבדה ולמחקר. "המענק לא מיועד לנסיעות או לאש"ל ולא להשגת תקורה למוסד. כל המענק הולך למדען", מדגישה זיסקינד.
עיקרון נוסף לפיו פועלת הקרן היא הפניית רוב המענקים לשלבים ההתחלתיים של המחקר - מחקר בסיסי וחצי יישומי. מדובר בשלב מוקדם במחקר הרפואי שסובל מחוסר השקעה שכן חברות התרופות, שמעדיפות להשקיע במחקרים הנמצאים בשלבים מתקדמים יותר עם תוצאות ברורות, כמעט ולא משקיעות במחקר בסיסי. "העיקרון הזה מתאים למציאות הישראלית שבה המשאבים הפיננסיים מוגבלים, אך יש שפע של הון אנושי יצירתי", מסבירה זיסקינד.
המענקים שמחלקת הקרן מתחלקים בין חוקרים צעירים בתחילת דרכם המחקרית שבוחנים כיוונים מחקריים חדשים, לצד מענקים לחוקרים בכירים שזקוקים למימון ארוך טווח הדרוש להם כדי להגיע לפריצות דרך, שהשגתן עשויה להימשך שנים.
בהתאם לכך, המענקים נעים החל מסכום של 25 אלף דולר למשך שנתיים לחוקרים צעירים ועד ל-50 אלף דולר לשנה למשך שבע שנים - המענק היוקרתי והגבוה ביותר לפרופסורים.
מחכים לפריצת דרך
לא פעם התורמים עצמם מגדירים את נושא המחקר: זיסקינד מספרת על תורם בשם בן גודמן, מנכ"ל חברת תרופות אמריקנית שאשתו נפטרה מסרטן הלבלב - אחד מסוגי הסרטן הקטלניים וחשוכי המרפא - שהחליט לתרום 700 אלף דולר לקרן, אך התנה זאת בכך שהסכום יוקצה רק לחקר סרטן הלבלב, ויינתן רק לחוקרים בשלב שלאחר פוסט דוקטורט".
זיסקינד מספרת כי: "שנה אחר שנה פירסמנו שיש כסף למחקר סרטן הלבלב, אך לא קיבלנו הצעות מספיק טובות, כי זה תחום מאד מרתיע עם מעט הצלחות. אחד החוקרים הבכירים אף חשב שאין סיכוי שיהיו הצעות מחקר מתאימות".
אך לבסוף נמצא החוקר המבוקש: "ד"ר יובל דור, שישב אז בהרווארד ועסק במחקר בסוכרת, שמע על המענק, עזב את הרווארד את המחקר שלו והחליט לחזור לישראל עם משפחתו ולחקור באוניברסיטה העברית את סרטן הלבלב. הוא הגיש הצעה מרשימה וקיבל מענק לשלוש שנים, והשנה קיבל המשך מימון לשלוש שנים נוספות".
באחרונה מתגברים הקולות שטוענים כי למרות עשרות שנים ומאות מיליארדי דולרים שהושקעו בחקר הסרטן, עדיין לא הושגה פריצת דרך או התקדמות דרמטית לכיוון של ריפוי. האם הסרטן מנצח אותנו במלחמה?
"זה לא מדויק. יש התקדמות בסרטן השד, המעי הגס, הערמונית. יש אפילו סוגי סרטן שאפשר היום לרפא אם מגלים אותם בזמן. נכון שברוב המקרים אי אפשר לרפא לגמרי, אבל אפשר בהחלט להעניק איכות חיים והארכת חיים. אפילו הטיפול היום קל יותר והכימותרפיה פחות קשה. לא פחות חשוב - יש תקווה אמיתית לפריצות דרך במחקר בסרטן.
"אחד החוקרים שלנו למשל, ישראל וולודבסקי מהטכניון והדסה, יתחיל בקרוב ניסויים בבני אדם במסגרת מחקר שעוסק בהתפשטות הגרורות. יש התקדמות ויש תקווה כל הזמן".
אתם ארגון שחי מתרומות. האם יש חשש שתיפגעו מהמשבר העולמי?
"לצערי הרב כן, המצב קשה וכמו כל הארגונים אנחנו חוששים מאד מהירידה בתרומות. אבל אני מקווה שהתורמים יבינו ויזכרו שיש פה מדענים נפלאים וחייבים לדאוג שהם יישארו כאן. לאור המשבר, חשוב שגם הממשלה תיתן יותר כי המוחות האלה הם הדבר היחיד שיש לנו - וצריך לזכור זאת".
"יש בישראל מוחות מבריקים - והממשלה לא מבינה את זה"
מאת רוני לינדר-גנץ
5.11.2008 / 6:54