הזקנה במסדרון תיאלץ להמשיך לחכות

>> מערכת הבחירות בישראל רק החלה, וכבר ברור מהם הנושאים שיעמדו במרכזה - ירושלים, איראן, גלעד שליט, תהליך השלום ומצב הכלכלה. העתק כמעט מדויק של מערכת הבחירות הקודמת, ושל זו שקדמה לה. במקרה הטוב, ידברו השנה גם על החינוך - מגמה שסימנו באחרונה ש"ס ונתניהו.



אנשי מערכת הבריאות רואים, ויכולים רק לקנא: הם יודעים שלמרות שתחום הבריאות נוגע לכל אחד מאזרחי ישראל, ובצורה מוחשית הרבה יותר מהאיום האיראני, גם השנה כמעט ולא יהיה זכר לתחום הבריאות בקמפיין, במצע ובאג'נדה של המפלגות השונות. יש לשער כי גם לאחר שתורכב הממשלה, אף מפלגה לא תילחם על תיק הבריאות - התיק שבאופן מסורתי נדחק לשוליים ואיש לא רוצה בו.

השאלה הגדולה היא מדוע מתקיימת תופעה זו דווקא בישראל. בארצות הברית, למשל, סוגיית הבריאות מככבת בויכוח הציבורי בין המועמדים ובאירופה ממשלות נפלו עקב סוגיות הקשורות בבריאות.



"המפלגות מתעלמות זה שנים מתחום הבריאות, כמו מנושאי רווחה אחרים, כי הן רואות שההצבעה בישראל מתפצלת סביב הנושא המדיני יותר מכל נושא אחר, וזו הסחורה שהן מנסות לספק לבוחרים", מסביר ח"כ חיים אורון (ג'ומס) ממרצ, יו"ר שדולת הבריאות בכנסת ואחד מהח"כים הבודדים שדווקא כן בקיאים ופעילים בתחום הבריאות. "לכן, גם קבוצות שנפגעות באופן ישיר ממפלגות כמו קדימה והליכוד לא יסיקו מסקנות וימשיכו להצביע להן בגלל האג'נדה המדינית".



"המערכת הזו מעוותת מייסודה, מכיוון שמקדישים המון זמן, תשומת לב וכסף לנושאים הביטחוניים, מבלי להקדיש תשומת לב לחברה האזרחית שפשוט מתמוטטת", מתריעה גם עדינה מרקס, יו"ר האגודה לזכויות החולה.



ייתכן כי אחת הבעיות שגורמת לעיוות שעליו מדברת מרקס היא המורכבות היחסית שטמונה בתחום הבריאות: "מדובר בתחום מורכב ומקצועי שדורש גם ידע כלכלי, והמאפיינים האלה הם בדיוק ההיפך מהאסטרטגיה הכללית של בחירות, שמבוססת על מסר פשוט שיכול לעבור להרבה אנשים, או באנגלית - Keep it simple stupid, אומר זמיר דחב"ש, שותף בחברת יחסי הציבור שלום תל אביב, ומוסיף כי: "מרבית הבוחרים לא מבינים מה הפרמטרים שמייצרים מערכת בריאות טובה, ואין להם כלים להעריך אותה. לכן, רמת העניין שלהם בתחום הבריאות נמוכה, וגם התקשורת לא ממש מתעניינת בנושאים חברתיים-כלכליים שבריאות הוא רק אחד מהם".



לדבריו, "סיבה נוספת לכך שבישראל תחום הבריאות לא בוער כמו בארצות הברית קשורה בכך שהבריאות בישראל היא במצב מצוין גם ביחס למערכות אחרות כמו החינוך, וגם ביחס למדינות אחרות כך שזו לא בעיה בוערת. בארצות הברית מערכת הבריאות במצב גרוע, ולכן ברור שזה יהיה נושא מרכזי בבחירות".



לדברי לאה ופנר, מזכ"ל ההסתדרות הרפואית, ייתכן כי למועמדים ולציבור יש רתיעה מהנושא: "לאנשים יש נטייה טבעית להתרחק ממה שמזוהה עם חולי, והם מדחיקים את זה מהלב ומהראש, כאילו זה נוגע רק לכמה אנשים שחולים, ולא לכולם", אומרת ופנר. לטענתה, זו הסיבה שחינוך הוא דווקא נושא חברתי פופולארי: "חינוך מתקשר לרגשות חיוביים, לעתיד הילדים, לפוטנציאל", היא אומרת.



אין ג'ובים לחלק



מה שמטריד את אנשי מערכת הבריאות לא פחות מהעובדה שהבריאות לא "מככבת" בקמפיינים של המפלגות, היא העובדה שגם תפקיד שר הבריאות אינו קורץ פוליטיקאים מהשורה הראשונה ונחשב למדבר פוליטי - ברירת מחדל לפוליטיקאי המאוכזב שלא קיבל תיקים אטרקטיווים יותר. אפילו תיקים כמו התחבורה, התמ"ת ובוודאי החינוך מבוקשים יותר על ידי פוליטיקאים.



חוסר ההתלהבות מהעיסוק הפוליטי בבריאות די מפתיע, בפרט אם מביאים בחשבון לא רק את חשיבותו של התיק, אלא גם את היקפו האדיר של תקציב הבריאות - 22.2 מיליארד שקל מתקציב המדינה.



ואולם, בעבור מי שמכיר מעט את הפוליטיקה הישראלית התשובה די פשוטה: מדובר במשרד שאי אפשר לחלק בו ג'ובים למקורבים והסיקור התקשורתי בו מצטמצם בעיקר לקטסטרופות, מגיפות ושאר מרעין בישין.



"פוליטיקאים נרתעים מהתפקיד כי מדובר במשרד קשה שנמצא כל הזמן בויכוח על משאבים עם משרד האוצר ואין בו יכולת לצבור מינוף פוליטי", אומר פרופ' גבי ברבש, מנכ"ל המרכז הרפואי תל אביב (איכילוב) ומי שהיה בעבר מנכ"ל משרד הבריאות.



גם ופנר טוענת כי שליטת האוצר במשרד הבריאות היא אבן הנגף המרכזית: "משרד הבריאות והמערכת כולה נמצאים בידי האוצר - ואף שר לא רוצה להיות בעמדה שצריך לחזר אחרי הרפרנט של הבריאות באוצר, להתחנן ולחזר על הפתחים".



לדבריה, "קשה מאוד להיות שר בריאות כי מדובר בניהול מערכות מאד גדולות ומורכבות, שהכוח להשפיע עליהן לא רב גם אם באים עם מדיניות ואג'נדה. גם השינויים במערכת כזו אורכים שנים, כך ששר ששורד במקרה הטוב שנתיים וחצי לא יקצור את הפירות אותם זרע, אז למה לו לעשות את זה?"



לדברי דחב"ש, "גם העניין התקשורתי המצומצם תורם לכך: כל אחד מהשרים חושב מהיום הראשון בתפקיד על מערכת הבחירות הבאה, והמשרד האידיאלי לכך הוא משרד מאד מתוקשר שיש בו יכולת להיטיב עם הנאמנים שלו. משרד הבריאות לא עונה על אף אחת מהדרישות הללו".



בעיה של מנהיגות



רבים במערכת הבריאות סוברים כי להתעלמות של הפוליטיקאים מתחום הבריאות יש כמובן, מחיר. "התוצאה היא שחלוקת התקציב נגזרת מכך", אומרת מרקס, "המשאבים שמוקצים לבריאות ולרווחה נמוכים מאד, יחסית לביטחון, תקציב משרד הבריאות תמיד בחסר, הצעקה להתייעלות לא תמיד במקום, והכל על הגב של צרכני הבריאות - גם חולים וגם בריאים".



"לשמחתי עדיין לא מרגישים את הנזק של הזנחת הבריאות, כי אנו עדיין נשענים על דגשים והשקעות שבוצעו בשנים עברו, אבל לא צריך לבנות על זה שהמערכת תישאר במצב טוב", מתריע ברבש.



"החשש שלי הוא שאם לא יתקבלו החלטות היום, הפער החברתי-כלכלי-סוציאלי יתרחב ויתבטא גם בהיבטים של זמינות ואיכות שירותי בריאות".



"הבעיה היא לא תקציבית, אלא בעיה של מנהיגות וניהול", מסכם ברבש. "יש מספיק כסף במערכת, ולמרות ניהול בעייתי במשך הרבה שנים, יש אנשים טובים במערכת. צריך רק שיגיע מישהו משקיען שאכפת לו לנהל אותה".