ארה"ב צריכה מנהיג כלכלי

אמריקה רוצה שינוי.

לא, הפעם זו לא רק סיסמת בחירות. האמריקאים רוצים שינוי כמו שהם לא רצו מעולם. לפחות לא ב-70 השנה האחרונות. כן, מאז השפל הגדול.

ברק אובמה וג'ון מקיין הבטיחו לאמריקאים שינוי, שינוי גדול. הם יודעים למה:

הבוחרים שלהם מוכים - העשירים הפסידו רבע עד מחצית מהעושר הפיננסי שלהם בקריסת הבורסות; המעמד הבינוני נתקע עם משכנתאות יקרות ושוק נדל"ן קורס; והעניים, טוב העניים כמו תמיד, עומדים מול זינוק חד באבטלה כמותו לא ידעה ארה"ב יותר מעשור.

זרעי המשבר הפיננסי בוול סטריט נטמנו כנראה לפני זמן רב. אולי חמש שנים, אולי שבע. כלכלנים רבים התריעו שבועת האשראי והנדל"ן האמריקאית תתפוצץ. אבל בועות, כדרכן, תמיד מתפוצצות בעיתוי מפתיע, בדרך מפתיעה.

הפעם הבועה הענקית בחרה להתפוצץ חודשיים לפני הבחירות. עיתוי נפלא לברק אובמה. עיתוי נוראי לג'ון מקיין. איש אינו יודע לומר בוודאות מי יכול להוציא את ארה"ב מהתעלה לשם הדהיר אותה הממשל של ג'ורג' בוש. אבל לפחות לכולם ברורה שהכלכלה והמשק האמריקאי נמצאים בתעלה. אין חילוקי דעות בנוגע למצבם העגום.

האמריקאים מחכים לשינוי. משוועים למהפך. הם בלחץ אדיר. גם מהשווקים הקורסים, המערכת הפיננסית המשותקת וגם ממקומות העבודה שלהם.

אובמה ומקיין הבטיחו שינוי. שינוי גדול. אבל מה שהם לא סיפרו לבוחרים, ומה שהבוחרים לא רוצים לדעת, הוא שאין נסים בכלכלה. גם לא בכלכלה האמריקאית.

ההתפכחות מהילולת האשראי, הגירעונות, המינופים וגיוס הכסף הזול מכל מדינות העולם - תהיה כואבת וארוכה. אין פתרונות קסם למדינה שהתרגלה במשך עשור ללוות כסף מכל העולם כדי לממן צריכה שוטפת. האמריקאי הממוצע הבין בחודש האחרון שמחירי הנדל"ן לא יכולים רק לעלות, חובות בכרטיסי אשראי מגיעים בסופו של דבר לפירעון - ומה שחל על משק הבית שלו, כנראה חל גם על הכלכלה האמריקאית כולה.

הבחירות האמריקאיות האלה ממוקדות ללא ספק בכלכלה. בניגוד למערכות בחירות קודמות, שבהן הכלכלה נישאה בפי המועמדים כשהם מחפשים את הבוחרים - אבל לעתים נדחקה מתחת לעניינים אחרים - הפעם הכלכלה תמשיך להעסיק את הנשיא הנבחר דקה אחרי שייכנס לבית הלבן. לא יהיה הרבה זמן, השווקים בארה"ב ובעולם כולו צורחים. הם רוצים הנהגה. הם רוצים החלטות. הם רוצים לקבל שוב את האמון. האתגר שמוטל על הנשיא הנבחר הוא הפעם גדול מתמיד.