העתירה של בר-און נדחתה - והוא יחויב בפיצוי למדינה

שר האוצר רוני בר-און ישלם למדינה הוצאות בסך 30 אלף שקל לאחר שנדחתה עתירה מינהלית שהגיש נגד שכנו, דוד ששון. כך פסק בית המשפט המחוזי בראשות השופטת מוסיה ארד.

בר-און ורעייתו, המתגוררים ביישוב מוצא, הגישו ב-15 במארס עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי נגד ועדת הערר, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה במועצה האזורית מטה יהודה ונגד שכנם. בעתירה טענו כי ישנם פגמים רבים בהיתר הבנייה שהוציאה הוועדה המקומית לשכנם ומכוחן מתבצעת בנייה שלא על-פי התוכנית המאושרת ביישוב.

כמו כן, טענו בני הזוג כי על-פי ההיתר, כמו גם על פי התרשמותם מהבנייה המתבצעת בשטח, יוצבו במגרש שני בניינים בעוד שהתוכנית המקורית מתירה הצבת בניין אחד בלבד. על-פי ההיתר שניתן לשכנם, הבניין החדש יבנה במקביל לכביש, בניגוד לתוכנית המתירה בנייה הממוקמת באלכסון לכביש בלבד. עוד הוסיפו בר-און ורעייתו, כי גובה הבניין שבנייתו אושרה בהיתר, חורג ב-0.85 מטר מהגובה המותר על-פי התוכנית ולכן עולה בגובהו על 7 מטרים. יחד עם העתירה, הגישו בקשה למתן צו ביניים שימנע את המשך הבנייה עד להכרעה.

טענות אלה נדחו על הסף, הן בוועדת הערר המחוזית בראשות עו"ד גלעד הס והן בבית המשפט המחוזי. בית המשפט ציין כי לא ראה למקום להתערב בהחלטת ועדת הערר.

"ועדת הערר קבעה לעניין זה כי הן במישור התכנון והן במישור הבנייה אין מדובר בבנייה של שני מבנים נפרדים... מקובלת עלי קביעת ועדת הערר לפיה בהינתן האפשרות בתוכנית לבנות בסטייה של 1 מטר מהמפלס הקובע, כך שגובהו המירבי של המבנה, כולל סטייה זו, יהיה 8 מטר. בנסיבות אלו, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת ועדת הערר ולבטל את החלטת הועדה המקומית ליתן היתר", כתבה השופטת מוסיה ארד בהחלטתה.

בר-און ורעייתו הפעילו את כל מערכות התכנון והמשפט על מנת לעכב או לבטל את תוכנית הבנייה של שכנם. זה החל בעתירה מינהלית וסעד ביניים (לעיכוב הבנייה) שהגישו בני הזוג לבית המשפט המחוזי בפברואר 2008. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה בטענה שאין זה מסמכותו לדון בעניין. בהחלטה זו נוספה הערת אגב כי "הטענות הן לא כצעקתן".

בתגובה לכך נקטו בני הזוג שני צעדים: הגישו ערר לוועדת הערר המחוזית, ובנוסף ערר וסעד זמני לבית המשפט העליון. בוועדת הערר המחוזית נדחה הערר, וכך גם בית המשפט העליון. בהמשך הגישו בר-און ורעייתו את העתירה המינהלית וסעד זמני לבית המשפט המחוזי, אך הפעם כערעור להחלטת ועדת ערר. בסך הכל, מדובר בשבעה הליכים שנקטו בני הזוג על מנת לעכב, לשנות או לבטל את תוכנית הבנייה של שכנם.