החדר הסגלגל

החנות: רשת גולדברי.



המיקום: ביג כרמיאל.

מה היתה הבעיה: עולם האופנה הישראלי מלא ברשתות רבות שמנסות להתחרות על לבו של הצרכן, או יותר נכון הצרכנית. קשה לבלוט, ובעיקר קשה לשכנע שאתם מביאים את הבשורה. בגולדברי הרגישו שהם צריכים לשדרג את עצמם ולנסות למצב את הרשת, לא כמי שמוכרת בגדים בזול אלא כמובילת אופנה.



מה עשו: השקיעו במיתוג מחודש, שבמסגרתו עיצבו מחדש את החנויות ובחרו פרזנטורית חדשה.



איך עיצבו: נראה שבגולדברי עשו סקר שוק מעמיק ובחנו את המגמות הרווחות בישראל בתחום העיצוב הקמעוני. בדקו מה הולך, מה כדאי ובמה השתמשו המתחרים. התוצאה של המחקר הזה היא חנות מרווחת ומוארת, שבה הקופה נמצאת בלב החנות אבל נותנת תחושה שהיא לא תתנפל אליך.



מבחינת חומרים, נראה שהמחקר המעמיק יצר קושי לבחור. מדפי מתכת מוצבים על הקירות, ומסביב למראות ולאזור תאי ההלבשה הונחו פסיפסים צבעונים בגווני כחול וסגול. חלק משולחנות התצוגה עשויים עץ וחלק זכוכית, ודלפק הקופה מחופה גם הוא עץ. במבט ראשון בחנות, ברור שהשקיעו בה הרבה כסף כשהמטרה היא ליישר קו עם השוק. הבעיה הגדולה היא שההשקעה הכספית לא נעשתה בחוכמה.



בגולדברי לא השכילו לבחור חומרים שייראו יקרים יותר ממחירם האמיתי: העץ נראה זול, מדפי המתכת זהים למדפים ב-TNT לפני המיתוג מחדש והתאורה הכחולה המתמקדת בפסיפסים מזכירה תאורה של "אוטו פשע". הבחירה בפסיפס הסגול היא מצד אחד הברקה - לא מדובר בחומר נפוץ מאוד בחנויות בגדים. מצד שני, הצבע הסגול שמככב במסלולי התצוגה כשנתיים כנראה לא ישרוד עוד עונה. ואז מה יעשו ברשת? יצבעו את הפסיפס?



הרבה יותר נעים להיכנס לחנות מושקעת שמכבדת את הקונה. אבל חבל שהסכומים הגבוהים לא הושקעו טוב יותר, ויצרו עיצוב של חנות מרגשת ומקורית יותר. בכל מקרה, כל הכבוד לגולדברי על כך שלא יצרו עוד חיקוי באדום, אפור, שחור ולבן של הרשת המובילה בשוק.



ההשקעה: בכל אחת מהחנויות החדשות הושקעו 400-500 אלף שקל.



שטח: 136 מ"ר.



מה רצו להשיג: לגרום ללקוחה לחשוב שהיא לא קונה בגדים זולים, אלא בחברה שהיא מובילה אופנתית.



מי עיצב: איטל לוי.



מה התוצאה: ברשת מספרים שההכנסות גדלו ב-30%.