לפני כשלושה שבועות, כשהעיתונים הכלכליים התחרו ביניהם על הכותרת הפסימית ביותר למפולת הכלכלית, ביצעה בליפ טי.וי, בשקט יחסי ובתמיכת קרן ביין קפיטל, את הגיוס השלישי שלה. מייק הודק, מנכ"ל בליפ טי.וי ואחד ממייסדיה, לא מוכן לגלות מהו סכום הגיוס. בימים כאלה, יותר מתמיד, אף אחד לא רוצה עיניים בולשות בתוך כיסו. "אני חושב שבכל אווירה כלכלית קשה לחברה לגייס כסף, ואתה צריך להוכיח שיש לך עסק אמיתי", אומר הודק בראיון ל-Markerweek.
בליפ טי.וי הוא אתר לשיתוף קבצי וידאו, המיועד ליוצרים עצמאיים, המפיקים לבדם תכני וידאו במיוחד לאינטרנט. מדובר בתוכניות וסדרות לכל דבר, ולא בסרטונים הוויראליים המוכרים מיוטיוב, של חתול מנגן בפסנתר או כלב מחליק על סקייטבורד.
"התחלנו את תהליך גיוס הכספים לפני שהמשבר הנוכחי פרץ, ואני חושב שהעובדה שגם בזמנים הטובים אנחנו מנהלים את העסק בשמרנות רבה, שיחקה לטובתנו. מבחינת מבקרים והכנסות גדלנו באופן משמעותי, אבל נשארנו יחסית קטנים ולא ביזבזנו הרבה כסף. בתקופה הקרובה אנחנו הולכים להתרחב. אנחנו משוכנעים שהדרך להצליח היא לעשות מה שאנשים אחרים לא עושים".
שיחה טלפונית עם הודק, שמדבר בביטחון שוטף וכבעל ניסיון עשיר, לא מסגירה את גילו הצעיר - 25. הודק, שגדל בקונטיקט, נשר מבית הספר בגיל 15. "זה לא היה בשבילי", הוא אומר, "הייתי עצלן". הוא החל לעבוד בחברת סטארט-אפ לאבטחת מידע, ונשאר שם כשנתיים. הוא שקל ללכת לאוניברסיטה, אבל בסוף ויתר גם על תוכניות אלה, ולדבריו "אני שמח שלא עשיתי את זה". הודק עבר בכמה חברות סטארט-אפ כמפתח תוכנה ובמקביל עבד עבור AOL, התגלגל לליגת ההוקי האמריקאית ובמאי 2005 הקים את בליפ טי.וי יחד עם דינה קפלן, ג'סטין דיי, ג'רד קלט וצ'רלס הופ - והוא בן 22 בלבד. "עבדנו יום ולילה במשך שנה", הוא מעיד. "לבסוף גייסנו כסף בדיוק שנה לאחר ההקמה, במאי 2006".
55 מיליון צפיות בחודש
האתר של בליפ מבוסס על תוכן גולשים מקצועי. בליפ מספקת ליוצרים אלה שירותי אחסון, תמיכה טכנולוגית ורשת הפצה רחבה, ומתחלקת אתם בהכנסות מפרסום באופן שווה. "אנחנו מחלקים את תחום שיתוף הווידאו לשלושה חלקים", מסביר הודק. "יש את סרטוני הווידאו הוויראליים, שהם קצת כמו כרטיסי לוטו. זורקים אותם לרשת - או שיש להם צפייה אחת או שיש 10 מיליון צפיות. אי אפשר לדעת מה יתפוס."הסגמנט השני הוא שיתוף משפחתי או בין חברים. כלומר, סרטון וידאו שאטרקטיווי לכ-12 אנשים ויותר, כמו חופשות או מסיבות יום הולדת. הסגמנט השלישי הוא סדרות ברשת - אם זה סדרות טלוויזיה שמועלות כפי שהן לרשת, כמו במקרה של הולו (אתר המשותף לרשתות הטלוויזיה פוקס ו-NBC, מ"כ), ואם סדרות שמופקות במיוחד עבור האינטרנט. זה הסגמנט שאנחנו נמצאים בו".
לדבריו, תוכניות אלה דומות מאוד לתוכניות שרואים בטלוויזיה, להוציא כמה הבדלים: "ראשית, הן יכולות לפנות לקהלים ממוקדים הרבה יותר. שנית, התוכניות הופקו במיוחד עבור הרשת, וזה ניכר באורך התוכנית - בין חמש לשש דקות, לעומת 22 דקות בטלוויזיה. האנשים שעושים את התוכניות האלה מוצלחים מאוד ביצירת תוכן, אבל כדי להצליח הם צריכים עוד כמה דברים, כמו הפצה ופיתוח עסקי. הרבה פעמים מדובר באנשים שאין להם אמצעים, בין אם אלה חבר'ה שמפיקים תוכן במוסך הביתי ובין אם זה אולפן קטנטן שמפיק 12 תוכניות.
"אנחנו עובדים עם 37 אלף תוכניות, ואנחנו מספקים להן את השירותים האלה בתמורה לשיתוף הכנסות מפרסום. יש לנו 55 מיליון צפיות וידאו בחודש, כאשר האתר שלנו אחראי רק על 5% מהטרפיק. ההפצה נעשית ברשת רחבה מאוד. אנחנו מפיצים סדרות בין היתר לאייטיונז, AOL וידאו, MSN וידאו ופייסבוק, והתיאוריה שלנו היא שלכל תוכנית יש קהל פוטנציאלי של צופים. זה בלתי אפשרי להגיע לכל הקהלים הפוטנציאליים האלה במקום אחד, לכן צריך לוודא שהתוכניות זמינות בכל הערוצים השונים".
על אילו סכומים מדובר? כמה יוצר יכול להרוויח?
"זה תלוי כמה הקהל שלו גדול או נישתי. זה מתחיל מדולר לחודש ומגיע עד עשרות אלפי דולרים לחודש ליוצרים מצליחים מאוד. כרגע יש כמה אנשים שמרוויחים כאלה סכומים, והם מתחילים להתרבות מדי חודש. עם זאת, התעשייה עדיין לא נמצאת בנקודה שבה אפשר להתחיל לעשות תוכנית ולהיות בטוח שהיא תייצר כסף. יש לכך סיכויים טובים יותר מאשר לפני שנה, אבל אין ערובה לכך ולעולם לא תהיה".
מה הופך תוכנית לפופולרית?
"אני יכול לציין שני עקרונות חיוניים: האחד הוא הפקה באיכות טובה. זה לא אומר שאתה צריך מצלמה ב-30 אלף דולר וזה לא אומר שאתה צריך להיות גאון בעריכת וידאו, אבל זה כן אומר שאתה צריך לשים לב לפרטים כמו תאורה נכונה, פוקוס וקול. הצופה לא יכול להרגיש כאילו הוא צופה בסרט ביתי - זה צריך להיות טוב יותר.
"הדבר השני הוא אחידות. הצופה צריך תמיד להרגיש שהוא צופה באותה תוכנית. כשמישהו צופה בפרק הראשון והשני, הוא כבר אמור לדעת למה לצפות בפרק השלישי, ואם הוא אהב את שני הפרקים הראשונים הוא יאהב גם את הפרק השלישי. אלה הדברים המשותפים לכל התוכניות הפופולריות, עם כמה יוצאי דופן".
אל תנסה להמציא את הפרסום מחדש
מה אתה חושב על הטענה שלפיה המשבר הכלכלי הרג את הווב 2.0?
"בזמנים טובים הרבה עסקים נפתחים, ואולי עדיף שלא היו נפתחים. את חלקם אי אפשר אפילו לכנות עסקים. זה טבעי שבזמן כזה העסקים האלה יפסיקו לתפקד. ככה זה עובד תמיד. עסקים מסוימים ייסגרו בזמן המשבר, וזה בלתי נמנע. עסקים אחרים, שיש להם מודל עסקי אמיתי, ימשיכו להצליח".
האם מודל עסקי שמבוסס על פרסום, כמו המודל העסקי של בליפ ושל סטארט-אפים אחרים, הוא מודל עסקי אמיתי?
"אני מאמין שכן. מפרסמים בתקופת מיתון מחפשים איכות, ערך וביטחון. הם חותכים תקציבי ניסוי. באווירה כזאת, סטארט-אפים צריכים להראות שהמודל הפרסומי שלהם מוכח, יעיל ומתאים לכולם, ולא משהו שהם המציאו. אם תוכל לעשות את זה, הצלחת. אם תנסה להמציא את הפרסום מחדש, סביר שזה לא יעבוד. לאנשים פשוט אין כסף כרגע לניסויים, לראות מה כן עובד ומה לא. הם רוצים מוצר יעיל ובטוח".
בהתחשב בכך שהנוסחה לפרסום בווידאו מקוון טרם פוצחה, איך אתה מגדיר מוצר יעיל ובטוח?
"קודם כל, צריך להבחין בין שני סוגים של וידאו ברשת. יש תוכן גולשים שייקח הרבה זמן עד שיהיה ניתן להסיט אליו כספי מפרסמים, אם בכלל, מכיוון שהוא בלתי צפוי. זה פשוט קשה. לעומתו יש תוכן מקצועי, שנוצר או על ידי גופי טלוויזיה או על ידי אנשים שזה הביזנס שלהם, והם רוצים להרוויח ממנו. התוכן הזה עובד בשביל מפרסמים ועובד מצוין. אחר כך יש שאלה של פורמטים - אם אתה משתמש בפרה-רולים (סרטון פרסומת לפני הסרט, מ"כ), פוסט רולים (בסוף הסרט) או אובר ליי (תוך כדי הסרט).
"אני חושב שסרטון הפרה-רול בן ה-15 שניות, יחד עם מודעה נלווית, נחשב פורמט מוכח. זה לא בהכרח הפורמט הטוב ביותר, אבל מפרסמים יודעים שהוא עובד וכמה הם אמורים לשלם עבורו, וזה מספיק. יש מוצרים כמו הפוסט רול או האובר ליי שהם חדשים יחסית. חלק מהעבודה שלנו כיום היא להפוך אותם למוכחים ולהוציא אותם משלב הניסוי".
אז לדעתך, זמנים כאלה הם דווקא ההזדמנות עבור האינטרנט להוכיח את עצמו כמדיה אפקטיווית ויעילה יותר?
"בהחלט, ובמיוחד תעשיית הווידאו המקוון. אנחנו צריכים להפסיק להתמזמז, ולהגיע לתכל'ס. זה בדיוק הפוקוס של בליפ כיום - אנחנו מבלים המון זמן עם מפרסמים, מאמצים את כל הטכנולוגיות המוכחות לפרסום שהמפרסמים מכירים ועובדים על כך שתהליך המכירה יהיה כמה שיותר פשוט ומובן לכולם".
אתה מרגיש פאניקה או חשש מצד המפרסמים?
"למען האמת, לא הבחנתי בפאניקה מצד שום סקטור בתעשייה. ראיתי סטארט-אפים שהתרחבו בלי הצדקה וגייסו עוד ועוד אנשים, מקצצים עכשיו בהוצאות וחוזרים לפרופורציות, אבל גם במקרים האלה לא ראיתי פאניקה. אני חושב שכולם רגועים, יודעים מה הם צריכים לעשות ועושים את זה. עם זאת, זה לא משנה את העובדה שככל הנראה ההוצאה לפרסום תרד בשנה הקרובה, או שכמה חברות יפשטו רגל או יצטרכו לפטר עובדים. אבל כל זה קורה באווירה רגועה. אני חושב שהפאניקה, בינתיים, היא רק בעיתונים".
האם לדעתך טלוויזיה עצמאית תהיה אי פעם אלטרנטיווה למיינסטרים?
"אם מסתכלים על רשתות כמו NBC ופוקס, הן עושות סוג מסוים מאוד של תוכניות. נניח שיש להן עשר שעות של תוכניות למלא, עשר השעות משמעותיות מאוד וצריך לנצל אותן בצורה הטובה ביותר שתדבר לקהל הגדול ביותר.
"אחת הדוגמאות הטובות ביותר היא התוכנית 'משפחה בהפרעה' של פוקס. התוכנית זכתה להצלחה, היה לה רייטינג טוב והמון מעריצים, היא הכניסה לפוקס כסף והיתה הצלחה בכל פרמטר. למרות זאת, הם ביטלו את התוכנית כי הם יכלו לשים במשבצת שלה את 'אמריקן איידול' ולהגיע לקהל גדול פי עשרה. כך זה עובד בטלוויזיה. באינטרנט זה אחרת לגמרי - אין את המגבלה הזאת".
לפאנל שאתה משתתף בו קוראים "ברברים בשער". אתה מתחבר לשם הזה?
"כן. יש לנו כיום 37 אלף תוכניות, שעושות ביחד חצי מהטראפיק שעושה הולו. כשחושבים על כל האנרגיה והמשאבים שהרשתות הגדולות משקיעות לעומת ההשקעה בתוכניות האלה - שיכולה להסתכם ב-10 דולרים, זה פשוט מדהים".
"ההפצה עברה דמוקרטיזציה"
לפני כשנה אמר הודק בראיון כי הוא לא מתלהב מכניסה לעולם הסלולר. כיום, בעידן האייפון של אפל והטלפונים החכמים, הוא כבר נשמע אחרת: "טלפונים מסוימים, כמו אייפון, הם אטרקטיוויים. אנחנו יוצאים בתמיכה לאייפון בימים אלה, כך שניתן יהיה לצפות בכל תוכנית של בליפ במכשיר.
"הבעיות שהיו עם הסלולר הן קודם כל המכשירים עצמם. הצפייה בווידאו במכשיר הסלולרי היא לא חוויה מדהימה. האייפון הוא מכשיר שכיף לראות בו וידאו. הבעיה השנייה בסלולר היא עניין המפעילות, שמציבות קשיים ומגבלות, ויש צורך לדבר עם כל אחת בנפרד. זה די סיוט עבורנו. עם האייפון זה אחרת, לא צריך להתעסק עם המפעילות וזה קל לנו".
היוצר הדוקומנטרי מייקל מור השיק את סרטו האחרון באינטרנט, באמצעות בליפ. האם לדעתך זו תחילתה של מגמה?
"אני חושב שכן, אבל זה ייקח זמן. אחד הדברים המדהימים שהאינטרנט שינה הוא שפעם היית צריך לפרוץ שערים כדי לשדר את החומר שלך. היית הולך למנהל בוורנר ברדרס או בפוקס ומחכה לאישור או דחייה, והם היו המחליטים הבלעדיים. כשזה עובד בצורה כזאת, אתה מוותר על העצמאות שלך, ויש להם שליטה באמצעי ההפצה. זה כבר קלישאתי לומר, אבל ההפצה עברה דמוקרטיזציה וכיום כל אחד יכול לעשות את זה בעצמו.
"אני חושב שהאינטרנט הוא מודל הפצה מדהים לאמנים שישנה את נוף תעשיית הבידור במהלך העשור הקרוב. אי אפשר לזלזל בזה, אבל בכל זאת זה ייקח קצת זמן - old habits die hard. מה שאנחנו רואים עכשיו זו תזוזה של אמנים הרחק מאותם אמצעי הפצה ישנים, וזה בולט בעיקר במוסיקה. אמנים מתרחקים מהלייבלים הגדולים של המוסיקה, ומחפשים ערוצים אלטרנטיוויים להפיץ את המוסיקה שלהם, או לעשות את זה בעצמם. אני חושב שנראה את אותו הדבר קורה גם בטלוויזיה. מייקל מור הוא חלוץ שהלך ראשון, והרבה יילכו בעקבותיו".
בליפ טי.וי
מה זה: אתר שיתוף המיועד ליוצרי וידאו עצמאים ומספק להם שירותי אחסון, תמיכה טכנולוגית ורשת הפצה בתמורה לחלוקה בהכנסות מפרסום
מייסדים: מייק הודק, דינה קפלן, ג'סטין דיי, ג'רד קלט וצ'רלס הופ
הקמה: מאי 2005
מודל הכנסות: חלוקה שווה בהכנסות מפרסום בין האתר ליוצרים
מספר תוכניות: 37 אלף
מספר צפיות וידאו בחודש: 55 מיליון
ערוצי הפצה: אייטיונז, AOL וידאו, MSN וידאו, פייסבוק ומייספייס
בליפאניקה
מאת מעיין כהן
6.11.2008 / 7:29