להציל את החוסכים, לא את המנהלים

20 שנה לאחר תחילת הרפורמה הגדולה בשוק ההון הישראלי נדמה היה לנו השבוע שאנחנו לא מאמינים למשמע אוזנינו:

בכירים בענף הגמל והפנסיה התכנסו לדון במשבר החמור בענף, ויצאו מהפגישה עם שלל המלצות למשרד האוצר לגבי צעדים שיש לנקוט כדי למנוע את החרפתו. בין השאר הם קראו לאוצר לחזור "להנפיק אג"ח מיועדות לקופות הגמל".



אג"ח מיועדות?



זה המקום להסביר להדיוטות שאג"ח מיועדות הן המכשיר הפיננסי העיקרי שבאמצעותו הממשלה ניהלה וסיבסדה את שוק ההון הישראלי עד לפני 20 שנה.



עד לפני כמה חודשים "אג"ח מיועדות" היו מסוג הביטויים שכל הברוקרים הכוכבים הצעירים והמצליחים שלנו היו משתמשים בהם כדי ללעוג ולצחוק על הימים שבהם היה לנו שוק הון מפגר, דליל ומגוחך אשר בו הממשלה היתה השחקן העיקרי.



עד לפני כמה חודשים "אג"ח מיועדות" נחשבו לשריד היסטורי שעדיין נותר בתיקי ההשקעות של קרנות הפנסיה וחלק מביטוחי החיים - זיכרון רחוק מימים שבהם הממשלה ניהלה את המשק.



וראו זה פלא, כל הכוכבים הצעירים האלה - שבעשור האחרון הסבירו לנו כמה טוב שהממשלה יצאה משוק ההון, כמה טוב שיש לנו שוק הון פתוח, נזיל וגלובלי - צורחים עכשיו לממשלה: מהרי וחזרי אל השוק; תני לנו אג"ח מיועדות כמו בשנות ה-70, תני לנו ביטוחי שער כמו בשנות ה-60, תני לנו רשתות ביטחון כמו בשנות ה-50.



ויש להם כמובן הסבר מצוין: הם אינם דואגים לעצמם, למשכורות שלהם, לבונוסים שלהם, להלוואות הענק שחלקם לקחו כדי לרכוש קופות גמל וקרנות נאמנות במחירים מפולפלים. מה פתאום - הם חרדים אך ורק לאלמנות וליתומים האומללים שחסכונותיהם ייפגעו. "הציבור מאבד את אמונו בקופות הגמל (ובביטוחי המנהלים)", הם מאיימים עלינו.



האם באמת הציבור מאבד את אמונו בקופות הגמל? האם יש חשש אמיתי ליציבות המערכת הפיננסית? האם הממשלה צריכה להתערב?



רגע! לפני שאנחנו ממהרים לנסות לענות על השאלות האלה תרשו לנו לכפור בעיקר - בשאלה מוזרה, הרבה יותר בסיסית: האם אובדן האמון של הציבור בקופות גמל או בביטוחי מנהלים הוא כה גרוע?



ובכן, ידידינו המנהלים את כספם של אנשים אחרים, אבירי השוק החופשי - הרשו לנו להעלות ספקות ולהציג תמונת עולם קצת יותר מורכבת מזאת שאתם מבקשים לצייר עכשיו לציבור ולמשרד האוצר כדי שיזדרזו לסייע לכם:



פדיונות ענק בקופות הגמל ובריחה של חוסכים מביטוחי מנהלים הם לא בהכרח תופעה כלכלית שלילית.



הפדיונות הגדולים, אובדן האמון של חלק מהציבור בגופים שמנהלים את כספו, הם עונשם של האנשים והמוסדות אשר מנהלים את כספם של אנשים אחרים.



את זה שהשוק החופשי מבוסס על שכר - כולנו יודעים. מדי שנה אנחנו רואים את המשכורות המנופחות שמושכים המנהלים של החברות הגדולות, אף שרובם אינם מייצרים תשואות עודפות למשקיעים.



אבל מה עם העונש? שכחתם אותו? בלי עונש, רבותי, אין שוק חופשי. בלי עונש השוק החופשי הוא רק מנגנון גדול של העברת כספים מהרבה אנשים למעט אנשים.



יש לציבור סיבות טובות לאבד את האמון בחלק ממנהלי קופות הגמל וחברות הביטוח. הנה שלוש בולטות:



? מנהלי הקופות וביטוחי המנהלים לא עשו ברובם מאמץ להזהיר את הלקוחות המבוגרים שלהם מהסיכון האדיר שאליו הם נחשפים בשל תנודות הבורסה. השקעה במניות מתאימה רק לטווח ארוך ומי שעבר את גיל 50 צריך להוריד במהירות את החשיפה שלו לבורסה.



? מנהלי חלק מקופות הגמל ורוב ביטוחי המנהלים גובים מהציבור דמי ניהול מנופחים שמקטינים מאוד את הסיכוי שלהם להשיג את תשואת השוק.



? מנהלי חלק מקופות הגמל, ביטוחי החיים וקרנות הפנסיה מיהרו לרכוש לתיקי הלקוחות שלהם איגרות חוב של חברות במחירים שלא שיקפו את הסיכון האמיתי שעומד מאחוריהן. הם היו עסוקים יותר בבונוסים האישיים שלהם או בקשרים שלהם עם החתמים ועם החברות המנפיקות - ופחות בלקוחות שהפקידו בידיהם את כספם בנאמנות.



בתקופת הגאות, כאשר הכל עולה, מצליחים רוב מנהלי הגופים המוסדיים להסתיר את כישלונותיהם. כאשר מגיע המשבר מתברר מהר מאוד מי שחה עירום.



המשבר הנוכחי חשף את פרצופם האמיתי של כמה ממנהלי הגופים המוסדיים; הוא חשף גם את רמות הסיכון שאליהן הם הכניסו את הלקוחות שלהם. הציבור לא אוהב את הפרצוף הזה - וחלקו מעדיף להיפגש עם כספו.



השאלה אם זה הרגע לברוח מקופות הגמל או מביטוחי המנהלים אינה רלוונטית לצורך הדיון במדיניות הממשלתית. כל חוסך צריך להחליט בעצמו לפי גילו, הרכב תיק הנכסים שלו וסוג הסיכונים שאליהם הוא מוכן לחשוף את עצמו.



השאלה הרלוונטית היא איך מוודאים שהמנהלים הגרועים או המושחתים הגובים דמי ניהול מנופחים והמנהלים שחשפו לקוחות קשישים לסיכונים גדולים מקבלים את עונשם.



ייתכן שלא רק מנהלים מסוימים צריכים לקבל את עונשו של השוק, אלא ענף שלם. ייתכן שהמשבר הנוכחי חושף את העובדה שמכשירי החיסכון הפנסיוני הפופולריים בישראל אינם מתאימים לחלק מהחוסכים. הוא בוודאי מבליט את הצורך בקופות גמל אישיות מסוג IRA, שבהן כל חוסך מתאים לעצמו את ההשקעות והסיכון - מכשיר שעל הצורך בו כותבים פרשני TheMarker כבר כמעט 15 שנה.



לפני חצי שנה התרענו כאן ("סכנה ברורה ומיידית לחסכונות שלכם" - "השבוע", 28.3.2008) על הסכנות הצפויות לרוב המשקיעים בקופות הגמל ובקרנות הנאמנות, ועל האדישות וחוסר המעש של הרגולטורים האמורים להגן על הציבור.



הרגולטורים, כמו חבריהם בארה"ב ובאירופה, נרדמו בשמירה ומאות אלפי חוסכים ישראלים עומדים משתאים נוכח ההפסדים הכבדים שהם ספגו בחודשיים האחרונים.



אבל עכשיו, כאשר הסכנות התממשו במהירות ובעוצמה גדולה בהרבה ממה שצפינו, אורבת לנו סכנה חדשה ולא פחות חמורה: הרגולטורים עלולים למהר להתערב בשוק, לשבש את פעולתו ולמנוע את העונש הנדרש - ובכך יניחו את היסודות למשבר הבא.



בארה"ב יש עדיין חילוקי דעות לגבי השאלות אם כל סוגי ההתערבות הממשלתית הנרחבת בשוק ההון היו הכרחיים ואם הנזקים של חלק מהם יעלו על התועלות.



בישראל אין עדיין חשש מיידי מקריסה של המערכת הפיננסית כתוצאה מפדיונות בקופות הגמל, ולכן הממשלה צריכה לשקול היטב כל התערבות - ולוודא שהיא מצילה רק את החוסכים ולא את המנהלים.



אם לא תהיה ברירה אלא להתערב בשוק צריכה הממשלה להודיע מראש לציבור ולמנהלים שלהתערבות הזאת יהיה מחיר: מנהלי מוסדות פיננסיים שירצו לקבל "חילוץ" במימון כספי משלם המסים יצטרכו לקבל אתו גם מגבלות על דמי הניהול והשכר שהם גובים וייאלצו לתת בעתיד דין וחשבון מפורט לא רק על הסחורה שהם קנו ללקוחות שלהם, אלא גם על הדרך שבה הם שיווקו את שירותיהם.