שנת הלימודים האקדמית נפתחה ומאות סטודנטים התחילו את לימודי העיצוב התעשייתי. תלמידי השנה הראשונה מחזיקים בדרך כלל בתפישה רומנטית של המקצוע, שהקשר בינה לבין המציאות שאתה יצטרכו להתמודד בתום ארבע שנות לימודים קלוש.
תלמידי השנה הרביעית כבר מתחילים לראות את הסוף. חלקם יתחיל לעבוד במשרדי העיצוב השונים כבר בזמן הלימודים, ואפשר לקוות שאחרי ארבע שנים מפרכות הם כבר יודעים שיש להם עוד המון מה ללמוד. שלושה מוסדות לימוד בישראל מעניקים לבוגריהם תואר מוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה בעיצוב תעשייתי: בצלאל, המכון הטכנולוגי חולון ושנקר. פרט להם, מלמדים את התחום במוסדות נוספים שנהנים מרמה כזו או אחרת של הערכה.
כל המוסדות האלה מוצאים בתום שנת הלימודים כ-150 בוגרים שמגיעים לשוק שלא מסוגל לקלוט את כולם, שוק שבו סטודיו גדול לעיצוב מונה כעשרה מעצבים. חלק מהבוגרים בוחרים לצאת לדרך עצמאית ולפתוח משרד לבד או עם חבר ללימודים, ולהציע את מרכולתם לתעשייה. המשרדים האלה אטרקטיוויים מבחינת המחיר שהם דורשים על שירותיהם. בימים של מיתון, שבהם קשה להשיג מימון לסטארט-אפ, יהיו גופים שיעדיפו לשלם פחות על העיצוב של המוצר. אותם גופים חסכניים כנראה לא יעסיקו את עצמם בשאלה אם בוגר טרי יכול לספק שירותי עיצוב ברמה המתאימה לשוק.
בוגר בית ספר לאדריכלות מחויב בתקופת הכשרה במשרד מבוסס כדי שיוכל ליהפך לאדריכל רשוי. לעומת זאת, אין מניעה מסטודנט לעיצוב תעשייתי לפתוח משרד עצמאי. הרי פשלה שלו לא תמוטט בניין על יושביו. עם זאת, היא בהחלט יכולה להרוג חברה צעירה.
"אף סטודנט לא יוצא לשוק מוכן"
המעצב התעשייתי אלכס פדואה, ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר ומרצה אורח במחלקה לעיצוב מכוניות ברויאל קולג' אוף ארט בלונדון, חושב שבוגרי בתי הספר לעיצוב תעשייתי לא יוצאים מבתי הספר מוכנים לפתיחת משרד עצמאי.
"אף סטודנט לעיצוב תעשייתי לא יוצא מתואר ראשון ושני מוכן לשוק ב-100%. הקביעה הזו נכונה לכל בית ספר בישראל ובעולם. זה תחום שנהפך למורכב יותר ויותר. אני יכול להעיד על עצמי שגם אחרי שנתיים של לימודים לתואר שני ברויאל קולג אוף ארט וסטאז', הגעתי לתעשיית הרכב הצרפתית והייתי חייב להמשיך ללמוד".
המעצב התעשייתי עמי דרך, ראש המחלקה היוצא לעיצוב תעשייתי בבצלאל והבעלים של הסטודיו לעיצוב עמי דרך ודב גנשרוא, סבור כי לכל מי שבקיא בתחום ברור שהבוגרים לא מוכנים לשוק. "מצד שני, הם מעולם לא הוכשרו טוב יותר", הוא אומר.
"הכישורים שיש להם כיום מבחינת השליטה בידע, תוכנות ויכולות של מעצב הם גבוהים במיוחד. אבל - וזה אבל גדול - השאלה היא למה אנחנו קוראים שוק. התעשייה בישראל בהקשר של עיצוב קטנה, לא ממש מגוונת ולא ממש עמוקה, עם כל מה שמשתמע מזה. אפשר לקחת אנשים וללמד אותם כמה תוכנות בסיסיות, והם יכולים לספק לא מעט שירותים לתעשייה הזו. אבל אנחנו מכוונים לאנשים שמשפיעים על הסביבה, יזמים ויוצרי תהליכים".
בית ספר ליזמות
על-פי הצהרותיהם של פדואה ודרך, בתי הספר המובילים לעיצוב תעשייתי משתדלים להפוך את הסטודנט למעצב תעשייתי שמכלול כישוריו עולה על צורכי התעשייה בישראל. לדבריו, "המטרה היא הכשרה של מעצבים תעשייתיים לעבודה בעולם האמיתי לא רק כנותני שירותים, אלא כמובילי תהליך - ללמד אותם ליצור ביטוי אישי ואמנותי, לעמוד באילוצים קשים מאוד של המקצוע ולעצב מוצר שאנשים יכולים להשתמש בו".
פדואה מדגיש שחשוב לחנך את הבוגרים ליזמות. "בישראל אין תור ענק שמחכה לסטודנטים. ביל גייטס לא הולך מכות עם סטיב ג'ובס על הסטודנטים בישראל. לסטודנט באירופה יש יותר סיכוי להיכנס לתעשייה כמעצב הבית של חברה, ולכן אצלנו מכשירים את הסטודנט להיות יזם שמוביל תהליכים".
ההכשרה הזו של הסטודנטים בהחלט מוערכת בעיני המעצבים שמעסיקים את את הבוגרים. המעצב התעשייתי אבנר שדות, מנהל נקודה Dm ומרצה ברויאל קולג' אוף ארט, כבר זכה להגשים את חלומם של כמה סטודנטים כשהציע להם עבודה בזמן הלימודים או בתום הגשת פרויקט הגמר. "אני לוקח את הכי טובים על סמך הגשות ושיחות עם מרצים. בכל זאת, עלות הטעות בבחירה של סטודנטים היא קטנה", הוא אומר.
שדות מסכים שההכשרה לא מסתיימת בבית הספר, אלא ממשיכה גם בעבודה במשרדי העיצוב, וכי חשיבותו של הלימוד הזה גבוהה מאוד. "בגלל שיש בישראל מעט משרדי עיצוב תעשייתי שהניסיון של העובדים בהם יכול לתרום למשרד שלי, אנחנו בדרך כלל קולטים סטודנטים ישר מבית הספר. אנחנו מעסיקים גם סטודנטים, משנה ב' וג' שיישארו אצלנו".
לטעמו, סטודנט שפתח משרד עצמאי בגלל שלא הצליח להתקבל לעבודה במשרד טוב, בחר כך מתוך רצון לשרוד בתחום. עם זאת, הוא טוען בלהט שבוגר לימודי עיצוב תעשייתי שבוחר לא לעבוד במשרד בגלל שחצנות עושה טעות: "יש אנשים רבים שלא מבינים את היתרונות של עבודה במשרד טוב, וייעצרו בשלב מסוים".
השוק רווי במעצבים
כאמור, לא כל בוגרי בתי הספר לעיצוב תעשייתי ימצאו עבודה במשרד ותיק ומבוסס. חלקם יתפשרו ויעבדו במשרדים שונים, וחלקם גם יפתחו משרדים עצמאיים וינסו להתחרות במשרדים ותיקים יותר באמצעות הורדת מחירים, שיש הטוענים כי היא פוגעת בשוק כולו.
למרות שברור שהוא דומה בתחום העיצוב התעשייתי, דרך לא מרגיש שהוא מרמה את הסטודנטים שלו כשהוא מוציא אותם לשוק שלא יכול לקלוט את כולם.
"אני מעדיף 600 מעצבים מוכשרים על 600 עורכי דין, כי היתרונות שלהם לשוק גדולים יותר. יש מעצבים תעשייתיים שנמצאים בתחומים אחרים כמו ממשקים, עיצוב אינטראקטיווי ואופנה. נכון שזה לא המיינסטרים של עיצוב תעשייתי, אבל הידע הזה יכול לשרת את הבוגרים ואנחנו מעודדים זאת", אמר.
קני סגל, מעצב תעשייתי, שותף במשרד Public zone המתמחה במערכות ריהוט למרחב הציבורי, ראש החוג לעיצוב תעשייתי במכללת הדסה ומנכ"ל המרכז לעיצוב בירושלים, חושב שהאקדמיה יכולה לתת יתרון לבוגריה באמצעות יצירת שיתופי פעולה עם התעשייה כבר בשלב הלימודים, כך שהסטודנטים יצאו עם יותר ניסיון לשוק.
"מעצב עם עשר שנות ניסיון נחשב מעצב בשל, עם יכולת אינטגרציה והצלחה מקצועית", הוא אומר. "כמעסיק, אני לוקח סטודנט שרק סיים את לימודיו. אני יודע מה לצפות ממנו. הם מגיעים עם הרבה אנרגיה ושואלים הרבה שאלות ששוברות את הרוטינה. צריך לדעת להגדיר משימה מול יכולות".
עם זאת, סגל מדגיש כי "בעיצוב, כמו במקצועות תכנון, יש חשיבות רבה לניסיון ולבגרות מקצועית. לכן יש דגש גדול על שנות הניסיון וכמות הפרויקטים. בוגר טרי שרוצה להיכנס לתחום ממש לא יפתח סטודיו, אלא אם יש לו רעיון עסקי או מוצר. נדיר לראות בוגר שפותח סטודיו וישר צולל לתעשייה".
המעצב התעשייתי אלכס פדואה: בוגרי בתי הספר לעיצוב תעשייתי לא יוצאים מוכנים לפתיחת משרד עצמאי
מאת שני שילה
6.11.2008 / 7:29