גלגל הצלה

ניו יורק טיימס



רוצים להנחות שעשועון? הצטרפו למועדון. בימים אלה נראה שכל שחקן עלום שם מועמד לתפקיד. יבול המנחים האחרון כולל את הבחור ששיחק את בן דודו של וויל סמית' ב"נסיך המדליק מבל אייר" (האם השם אלפונסו ריביירו אומר לכם משהו?) ואת זה ששיחק את העוזר של טים אלן ב"שפץ ביתך". נראה אם אתם יודעים איך קוראים לו (התשובה היא ריצ'ארד קארן).

בעבור רשתות השידור שעשועונים הם נוסחה מנצחת, משום שהם זולים להפקה, מושכים את הצופים, וניתן למכור את הפורמט שלהם לכל העולם. בעבור השחקנים מדובר בעבודה שיכולה להחיות קריירה דועכת - כמו במקרה של האווי מנדל, שמאחוריו היתה תוכנית אירוח כושלת וקריירת משחק בהקפאה לפני שהתחיל לככב ב"דיל או לא דיל" המשודרת ברשת NBC בשעות צפיית השיא.



בשנה האחרונה הוצף קווין בלינקוף, סגן נשיא תוכניות מקור בגיים שואו נטוורק, בקורות חיים של שחקנים - חלקם ידועים היטב. כמעט לא חולף יום בלי שסוכן או מנהל כישרונות יציעו לו לקוח שלהם.



בחירת המנחה, כמו עבודת ההנחיה עצמה, אינה קלה כל כך. הרבה אנשים עם קהילת מעריצים גדולה כשלו בשדה השעשועונים - כמו הטניסאי ג'ון מקנרו ופול רובנס (פי ווי הרמן). "מנחה גרוע יכול להרוס שעשועון טוב", אומר בלינקוף, "אך מנחה מעולה לא יכול להציל שעשועון גרוע. בסופו של דבר השעשועון הוא מה שקובע".



מגבירים את הדרמה



"כעת, כשלרוב רשתות השידור יש לפחות שעשועון אחד בזמן צפיית השיא, סוכנים מתקשרים ומציעים אנשים באופן שונה מבעבר", אומר מייקל דייוויס, מפיק בפועל של "מי רוצה להיות מיליונר" ומנכ"ל החברה שאחראית לתוכניות כמו "לזכות בכסף של בן סטיין", "כוח של 10" ו"תגובת שרשרת".



יכולתם של שעשועונים לבנות כוכבים ידועה היטב, אך נדמה שהכוח הזה התעצם בשנים האחרונות. רג'יס פילבין התפרסם כחצי מצמד תוכנית האירוח היומית "רג'יס וקתי לי" (כעת "רג'יס וקלי"), אך פרסומו התעצם פלאים כאשר הנחה את "מי רוצה להיות מיליונר?" ב-1999-2002. גם האווי מנדל לא היה בדיוק שם ידוע בכל בית עד שהחל להנחות את "דיל או לא דיל" ב-2005 ונהפך לכוכב בעל משכורת מכובדת.



התגמול שמקבלים המנחים לא היה הדבר היחיד שגדל - גם עומס העבודה תפח. "מעולם לא היו דרישות גבוהות כל כך כמו כלפי הדור הנוכחי של המנחים", אומר אנדרו גלסמן, מפיק בפועל של "בינגו אמריקה" בגיים שואו נטוורק. המנחה הראשון של התוכנית היה פטריק דאפי, המוכר כבובי יואינג מ"דאלאס". בעונה השנייה תפקיד המנחה עבר לקארן. הרשת מסבירה את חילופי התפקידים בזהירות: "ריצ'ארד מתאים בדיוק לשינויים המרגשים בתוכנית. פטריק דאפי היה מנחה נפלא ואהבנו לעבוד אתו".



"השעשועונים הרבה יותר מורכבים מאשר בעבר", אומר גלסמן. "יש פעלולים מורכבים, תאורה יקרה והרבה אותות מוסיקליים". התאורה אכן דרמטית יותר, וכך גם השעשועונים עצמם. "בשנות ה-50 וה-60 לא נחשפנו לרקע של המשתתפים בשעשועונים", אומר דייוויס. "המתחרים נשאלו במה הם עוסקים ומהיכן הם. כיום המנחים בתוכניות רבות צריכים לבנות את סיפור הרקע של המתחרים עם קונפליקט, ואת רגע הדרמה הזה של "הם יצליחו או ייכשלו?"



המנחים, לדבריו, צריכים להיזהר עם הניואנסים שיגבירו את הדרמה. "אם יש לנו איש עסקים מצליח שמסכן 125 אלף דולר ב'מיליונר', זה לא רגע גדול במיוחד", הוא אומר. "אם תשימו מורה חד הורית באותה הסיטואציה, תקבלו רגע שמצריך טיפול שונה לגמרי".



קארן, שהנחה את השעשועון "סכסוך משפחתי" (Family Feud) לפני שהגיע ל"בינגו אמריקה", אומר שלהיות מנחה שעשועונים טוב פירושו "להיות החלק הטוב ביותר בעצמך". ברברה בלום, סגנית נשיא בכירה לתוכניות יומיות ברשת CBS, משווה מנחה שעשועונים טוב לדייט מוצלח שלוקחים למסיבת קוקטייל. "הם מתקשרים אתך, מדריכים אותך בזמן האירוע ונשארים לצדך", היא אומרת.



רקע בשידור עוזר. "כל מנחי השעשועונים הטלוויזיוניים הגדולים של שנות ה-50 וה-60 התחילו ברדיו", אומר פרד ווסטברוק, אחד ממחברי הספר The Encyclopedia of TV Game Shows. "כולם היו תקשורתיים להפליא, ומאלתרים מיומנים".



מרדית' ויירה, כתבת לשעבר בתוכנית "60 דקות" ואחת המנחות של התוכנית The View, אומרת שהעובדה שהיתה עיתונאית בטלוויזיה הכינה אותה היטב לתפקידה כמנחה של "מיליונר" מאז 2002. "ככתבת, את צריכה לדעת להקשיב היטב ולשאול את השאלה הנכונה כדי לגרום למישהו להיפתח", היא אומרת. "זה חלק גדול ממה שאני עושה בתוכנית".