כשבוחנים את שטף תוכניות הריאליטי הממלא את המסך הקטן בחודשים האחרונים, אי אפשר שלא להימנע מהתחושה כי הדברים יכולים היו להיראות אחרת. אין זה כורח המציאות שערוץ 10 ישדר תוכניות ריאליטי שטחיות כמו "היפה והחנון" ו"לרדת בגדול", או ישקיע מיליונים בתוכנית חלולה כמו "הישרדות" - שתגרור בתגובה תוכנית ריקנית כמו "האח הגדול", שלפעמים נדמה כי השתלטה על כל חלקה טובה במרחב הציבורי בישראל.
פשעי תרבות אלו היו יכולים להימנע אם מקבלי ההחלטות היו מגלים קצת יותר יצירתיות ומעוף כאשר הוקם ערוץ 10, לפני כמעט שבע שנים. ניתן היה לחסוך מיליונים רבים מתוך 1.2 מיליארד השקלים שהשקיעו בעלי המניות בערוץ עד כה, אם היתה מתקבלת ההצעה - שזכתה לתמיכה של מרצים לתקשורת באקדמיה - להקים את ערוץ 10 לפי המודל של ערוץ 4 הבריטי.
ערוץ 4, שהוקם ב-1982, הוא ערוץ מסחרי לכל דבר, אך בעל מאפיינים של ערוץ ציבורי. ברישיון השידור שלו נקבע שתפקידו לספק בידור, מידע וחינוך שהצופים אינם יכולים למצוא ב-ITV - המקבילה הבריטית לערוץ 2. כדי לממש את השאיפות הגבוהות האלה המציאו הבריטים שיטה המאפשרת ליצור טלוויזיה המנותקת משיקולי רייטינג: ערוץ ITV הופקד על מכירת הפרסומות ששודרו בערוץ 4, ההכנסות מפרסומות בשני הערוצים צורפו לקופה אחת, וערוץ 4 קיבל 13.6% מהסכום הכולל. מייסד הערוץ, ג'רמי אייזקס, חשש שריבוי ערוצים יבוא על חשבון התוכן והבטיח שהרייטינג בערוץ לא יעלה על 10%. ביום שזה קרה, הוא התפטר מתפקידו.
מיום הקמתו נחשב הערוץ לסיפור הצלחה. את התכנים - סדרות וסרטים דוקומנטריים ועלילתיים - קיבל ממאות חברות הפקה שהוקמו בידי יוצרים שקודם לכן לא היתה להם נגישות לטלוויזיה. עם הסרטים שהערוץ מימן נמנים "מכבסה יפהפייה שלי" ו"ארבע חתונות ולוויה אחת". ב-1991 זכה הערוץ בעצמאות מלאה ומאז הוא מצליח להתקיים בכוחות עצמו.
בתחילת העשור, כשהציעו אנשי האקדמיה בישראל לאמץ את המודל הבריטי, הם נדחו על ידי בכירי ענף הפרסום ואנשי משרד האוצר. מבחינת השניים האחרונים, המטרה של הקמת ערוץ מסחרי חדש היתה להגדיל את עוגת הפרסום ולהגביר את התחרות בענף. בפועל, עוגת הפרסום לא גדלה, וגם מחירי הפרסום לא הושפעו במידה ניכרת מכניסת ערוץ 10 לזירה.
כיום, לדוגמה, מדברים על רפורמה בשוק הטלוויזיה - הכנסת פרסומות לערוצי הלוויין והכבלים, מתוך הנחה שעוגת הפרסום תגדל. מצד שני, אנשי האוצר לא הכניסו לחישוב נתון בסיסי: כשמדובר בתרבות, תחרות לא בהכרח מיטיבה את איכות המוצר. צריך רק להתבונן במלחמות העיתונים, בישראל ובעולם, שם התחרות גורמת להצפה בתכנים צהובים הפונים למכנה המשותף הנמוך ביותר, כדי למשוך יותר קוראים.
כבר שנה לאחר הקמתו של ערוץ 10 הודה מנכ"ל הרשות השנייה דאז, מרדכי שקלאר, כי הבחירה שלא לאמץ את מודל ערוץ 4 הבריטי היתה טעות. "בחוכמה לאחר מעשה, אני יכול להגיד שהיה צריך ללכת לכיוון של ערוץ 4. באותה תקופה התלבטנו בעניין הזה, אבל לא היינו הגורם היחיד", אמר שקלאר בראיון ל-ynet.
כמעט שש שנים חלפו מאז. בינתיים, הופיעו מדי כמה חודשים כותרות המבשרות על הקשיים הפיננסיים של ערוץ 10 ועל סכנת הסגירה שבפניה הוא עומד. מאחר שהרעיון להאריך את הזיכיון של ערוץ 10 עד ל-2012 ירד מהפרק והוא יסתיים במועד המקורי, פברואר 2010, הרי שככל הנראה ינוסח בקרוב מכרז לערוץ. אין זמן מתאים מזה לחשוב שוב על המודל של ערוץ 4. לנוכח העבר של ערוץ 10, ובעיקר לנוכח עתידו, נראה שאין הרבה מה להפסיד. ממילא רוב התוכניות בערוץ לא משיגות יותר מ-10% רייטינג. במודל הבריטי נתון זה כבר מובטח מראש.
למה לא ערוץ 4?
שוקי שדה
6.11.2008 / 7:29