ועכשיו הם מפטרים את הקוראים

בשבוע שעבר הנסיכות הזעירה בהוטאן, החבוקה בין סין מצפון להודו מדרום, עשתה היסטוריה תקשורתית: העיתון המודפס הראשון שלה החל לצאת לאור.



גם בעבור העיתון האמריקאי "Christian Science Monitor" השנה הזאת היא היסטורית: הוא מציין 80 שנה להיווסדו. ואולם הוא מבצע מהלך הפוך מזה של העיתון החדש בבהוטאן. ביום שלישי לפני שבוע הודיעו מנהליו כי עקב הפסדים מתמשכים תרד באפריל 2009 תדירות הופעת המהדורה המודפסת, והיא תיהפך מיומית לשבועית. עדכוני החדשות השוטפים יעברו לאתר האינטרנט של העיתון.

"Christian Science Monitor", גוף תקשורת מוערך המדווח על אירועים חדשותיים מהעולם כולו (ושלמרות שמו אינו עוסק בקידום הנצרות), אינו העיתון האמריקאי הראשון שנסוג באופן כל כך גורף מהפרינט כמדיום ומעביר את הפוקוס שלו לאינטרנט - אבל הוא הגדול, המוכר והמכובד ביותר שעשה זאת עד כה.



מתאחדים כדי לחסוך בעלויות



ענף העיתונות האמריקאי סובל מירידה במספר הקוראים כבר 20 שנה. ב-1984 היו לעיתוני ארה"ב היומיים 63.3 מיליון קוראים, וכעת יש פחות מ-50 מיליון. שיעור הקוראים בקרב האוכלוסייה יורד כבר לפחות 40 שנה.



הסיבה העיקרית לירידה הזאת היתה הטלוויזיה בכבלים, אבל הדבר מעולם לא גרם לירידה בהכנסות העיתונים וגם לא פגע ברווחיותם - רובם מונופולים באזור תפוצתם והרווחיות שלהם עלתה בקנה אחד עם מעמדם הבלתי תחרותי.



אבל בחמש השנים האחרונות ענף העיתונות, בארה"ב ומחוצה לה, נמצא ממש במצור: שני בסיסי הכוח שלו - הקוראים והמפרסמים - עוברים לאינטרנט, תחילה בהדרגה, בהמשך בקצב מהיר יותר ועכשיו בקצב מסחרר. בחצי השנה שהסתיימה בספטמבר התפוצה של 500 עיתוני אמצע שבוע אמריקאיים נפלה ב-4.6% לעומת התקופה המקבילה ב-2007.



עד כה, שלא כמו ה-"Christian Science Monitor", רוב העיתונים התמודדו עם הקשיים בענף בעיקר באמצעות התייעלות ופיטורים. עתה, כשהמשבר הפיננסי נהפך במהירות למיתון, הפיטורים נעשים נפוצים ועמוקים יותר.



זה מתרחש גם אצל המו"לים הגדולים ביותר בעולם: בשבוע שעבר פיטר "לוס אנג'לס טיימס" 75 עובדים, לאחר שבתחילת יולי פיטר 250 עובדים והפחית 15% מכמות הדפים בעיתון המודפס; בשבוע שעבר גם הודיע Gannett, המו"ל האמריקאי הגדול ביותר, שיפטר 10% מהעובדים ברשת העיתונים המקומיים שלו.



במקרים אחרים העיתונים מנסים לאחד כוחות כדי לחסוך בעלויות. זה אינו מודל חדש בעיתונות האמריקאית: כבר לפני כ-150 שנה קבוצת עיתונים אמריקאית הקימה את אי-פי, שייצרה חדשות בעבור לקוחותיה העיתונים, בדומה למה שעתי"ם עשתה בישראל. אלא שכעס מצד עיתונים אמריקאים רבים על ניהולה של אי-פי ועל התעריפים שהיא גובה הניעו כמה מהם לנטוש אותה או לאיים בנטישה. מתוך אלה, קבוצה של עיתונים מצפון מזרח ארה"ב בוחנת אפשרות לשיתוף תכנים.



לראשונה, עיתונים החלו לעשות את הלא ייאמן: לפטר קוראים. הנהלות של עיתונים רבים, המודעות לכך שיש קוראים שרווחיותם נמוכה או שהם מסבים הפסדים - למשל כאלה שאינם משלמים בעצמם בעבור העיתון - סרקו את מאגרי הקוראים שלהן והפסיקו לשלוח עותקים לאלה שאינם משפרים את מצבו הפיננסי של העיתון.



שוקלים פרסום בולט יותר



פיטורים - וגם שיתוף תכנים והקטנת החשיפה - הם אמצעים להתמודדות עם שינויים מחזוריים בכלכלה. אבל כשהענף שבו אתה פעיל עובר שינויים פרדיגמטיים אתה עשוי להידרש לשינויים במודל העסקי.



עיתונים בכל העולם דבקים במודל המסורתי. הסיבה פשוטה: רבים מהם עדיין רווחיים ורק מוצרי פרינט יכולים, עדיין, לשמור על הגודל הכלכלי של העיתונים ועל ההשפעה של בעליהם, עורכיהם ומנהליהם. עיתון יומי מקוון עם מיליון קוראים ביום הוא עסק הרבה יותר קטן מעיתון יומי מודפס עם מיליון קוראים ביום - וגם מעיתון מודפס עם רבע מיליון קוראים.



מעבר לכך, מנהליהם, עובדיהם וגם ספקיהם של העיתונים עדיין מתמחים במוצרי פרינט. במידה רבה עיתונים הם גם חברות עתירות עובדים עם רגל תעשייתית כבדה מאוד - רחוק מאוד מהמודלים האינטרנטיים, החסכוניים יותר בהון ובעבודה ועתירי טכנולוגיה וחדשנות.



אבל המציאות דוחפת גם אותם להתנסות במודלים חדשים. בזירת הפרינט, המודל החדשני הנפוץ ביותר הוא עיתוני חינם, שעד כה לא ברור אם הצליחו להוכיח את עצמם כלכלית. בזירת האונליין יש יותר חדשנות. מזה עשור לפחות שהעיתונים חדלו מלהסתפק ב"לזרוק" את גרסת הפרינט לאינטרנט ולקוות לטוב - אתרי אינטרנט של עיתונים מתעדכנים הרבה יותר מהר, ואפילו מתחרים במוצרי הפרינט של עצמם על הזכות לפרסם ראשונים ידיעות בלעדיות.



החדשנות העדכנית יותר כרוכה בפעולות שונות: שימוש באלמנטים של רשתות חברתיות - ממרכיבים בסיסיים כמו בלוגים ועד רשתות חברתיות מלאות בתוך אתרי החדשות; שימוש בתכנים שנוצרו על ידי צד שלישי, גם קוראים - ואפילו הצגת תכנים של מתחרים; שימוש בטכנולוגיות וידאו מתקדמות (HD) באתרים; כניסה נרחבת יותר לתוך עולם האינטרנט הנייד - מגמה שצברה תאוצה משמעותית בעקבות השקת האייפון, ששיפר באופן דרמטי את חוויית צריכת התוכן מטלפונים סלולריים; ואפילו מתן אפשרות נוחה יותר לקוראים להתחבר לעושר המידע שיש במערכות עיתונים כדי ליצור מוצרי תוכן חדשים.



בצד הניהול המסחרי, מנהלי אתרי אינטרנט של עיתונים מוכנים הרבה יותר מאשר פעם לשקול פרסום בולט וגדול יותר וליצור שיתופי פעולה עם גופים מסחריים, כגון אתרי מסחר אלקטרוני.



אבל בינתיים אף אחד מהניסויים האלה לא גילה מודל שיכול לפצות את העיתונים על השחיקה הכלכלית במוצרים המודפסים, ואפילו להתקרב לכך. אמנם מספר הקוראים של אתרי האינטרנט של העיתונים עולה - אבל תוספת ההכנסות באינטרנט מהווה חמישית עד רבע מאובדן ההכנסות במהדורות המודפסות.



ראשי "Christian Science Monitor" הגיעו כנראה למסקנה שהאינטרנט לעולם לא יפצה את הפרינט ושיש להשלים עם ההקטנה המשמעותית של העסק כולו. אחרי הכל, לא ברור אם הצעד הזה יקטין באופן משמעותי, אם בכלל, את מספר הקוראים של העיתון או את השפעתו על מקבלי ההחלטות. ואם המסר חשוב יותר מהמדיום, לא בטוח שזו החלטה רעה.