הנשיא החדש זוכה בחובות עצומים ובכלכלה מתפרקת

ברק אובמה זכה בנשיאות ועמה בפרס שאף נשיא לא היה מאחל לעצמו: כלכלה לחוצה בין משבר דיור למשבר פיננסי הגרוע ביותר זה 70 שנה. ייתכן שאובמה יכול לזקוף את ניצחונו למצב העגום, אך לא ניתן להתעלם מהעובדה - תפקידו של אובמה אינו מעורר קנאה.



נקודת ההתחלה בתקופת כהונתו של אובמה גרועה, וההמשך צפוי להיות גרוע אף יותר, בלי קשר למעשיו. בעוד הנשיא ג'ורג' בוש ירש מקודמו ביל קלינטון מדינה בתנופת צמיחה, עם עודף תקציבי הגדול בהיסטוריה, דולר חזק וקשרים בינלאומיים מצוינים, אובמה מקבל, פחות או יותר, את ההפך המושלם.







פרשנים פוליטיים מזכירים את כניסתו לתפקיד של אברהם לינקולן ערב מלחמת האזרחים בארה"ב ואת פרנקלין רוזוולט, שהגיע בעיצומו של השפל הגדול, כנשיאים שעמדו בפני אתגרים קשים בדומה לאובמה. על כתפיו של הסנטור בן ה-47 מונחת האחריות לא רק להתמודד עם החזית הכלכלית, אלא גם לדאוג לניהול המלחמה בעיראק, המלחמה בטרור ושיקום אמון האזרחים במוסדות השלטון. אובמה יצטרך לפעול מהר ותקיפות - כפי שאמר ראש מטה הסגל של הבית הלבן לשעבר, ליאון פאנטה: "לכרוך את ידיו סביב הכאוס".



שלל נתונים כלכליים מצביע על מציאות עגומה שבפניה עומד אובמה. על אף שארה"ב עדיין אינה במיתון רשמי ואף שהאבטלה נמוכה במונחים היסטוריים, המגמה היא שלילית ומהירה. ברבעון השלישי נרשמה נסיגה של 0.3% בתוצר הכלכלי, ובעוד רבעון אחד בלבד תהיה ארה"ב נתונה במיתון רשמי. האבטלה עלתה מכ-5% - ל-6.1% נכון לספטמבר, ובעוד פחות משנה היא צפויה להגיע ל-8%.



נתונים גרועים מאוד נמצאים גם במאזן הפיננסי של ארה"ב: גירעון הסחר אמנם פחת בחודש האחרון בגלל הירידה במחיר הנפט, אך הוא עדיין גדול מאוד, והיצוא בחודש האחרון רשם ירידה של 2% - סימן מדאיג לאחד התחומים הבודדים שעדיין צמחו בעת שהצריכה הפרטית הואטה. הגירעון בתקציב הפדרלי הוא המורשת הקטלנית ביותר, מלבד המשבר הפיננסי, שמותיר לו ממשל בוש.



האי-שוויון גדל



בתחילת דרכו נהנה ממשל בוש מעודף תקציבי של 230 מיליארד דולר שנצבר בזכות מדיניות פיסקלית זהירה ואחראית של ממשל קלינטון. בוש ביזבז את התקציב הזה על הפחתות מסים גורפות - גם על הכנסה וגם על רווחי הון - שסייעו להגדלת הפערים בין עשירים לעניים. כמו כן, נאלץ בוש להגדיל את תקציב הממשל כדי לממן את המלחמה הממושכת בעיראק ולתמרץ את הכלכלה שנקלעה פעמיים למשבר בתקופת כהונתו. נכון לסוף שנת התקציב הנוכחית, הגירעון צפוי להגיע לכטריליון דולר, וכדי לממן את פעילותה תצטרך ארה"ב לגייס 1.4 טריליון דולר השנה - סכום שיא הכפול בגובהו מהסכום הקודם.



בלי קשר למקור האשמה במחדל הפיננסי הזה, אובמה יצטרך לתמרן בין דרישות תקציב מטורפות לחלוטין הנחוצות לבלימת המשבר הפיננסי ולתמוך בכל קרבנות המשבר - הבנקים, חברות הביטוח, חברות הרכב, הצרכנים ובעלי הבתים. אובמה רוצה גם להשקיע יותר בביטוח בריאות ממלכתי ובהטבות סוציאליות. לדבריו, הוא יממן את העלייה בסעיפים אלה בתקציב באמצעות העלאת מסים על רווחי הון ועל השכבות העשירות. ואולם קשה להאמין שהעלאת מסים זו תוכל לסתום את החור העצום בתקציב, לפחות לא בתקופת כהונה אחת.



ולמרות התמונה הקודרת בצד הכלכלה, האתגר הקשה ביותר של אובמה אינו אתגר כלכלי טהור. אובמה יצטרך להשיב את האמון של אזרחי ארה"ב במוסדות השלטון, במערכת הפיננסית, בשיטת הפיקוח וביכולת ההגנה מפני איומים מבית ומחוץ. אובדן האמון הזה הוא הגורם ההרסני ביותר במשבר הפיננסי שבו נפלו חברות ותיקות וגדולות שנדמו כנצחיות, כמו AIG, פאני מיי וליהמן ברדרס. בלי אמון בשיטה תמשיך כלכלת ארה"ב להידרדר, ולעבור משבר ערכי עוד יותר חמור מזה שבו מפקפקים בקפיטליזם החופשי כדרך הטובה ביותר להפיץ עושר בקרב רבים.