המועמד וירטואלי, האלימות אמיתית

בבחירות המקומיות הקודמות לעיריית תל אביב ב-2003, רק כ-30% מהתל-אביבים הטריחו את עצמם לקלפיות. ראש העיר רון חולדאי נבחר אז לכהונה שנייה ברוב של יותר מ-60% אחרי מערכת בחירות מנומנמת ומשעממת. גם השנה נדמה שתל אביב עושה כל מאמץ כדי להתעלם מהבחירות הקטנות האלה שהתרגשו עליה, רגע אחרי החגיגה הגדולה של ברק אובמה בארצות הברית, וכמה רגעים לפני הבחירות הכלליות לכנסת, שעדיין יוצרות יותר אמוציות "בשטח".



השטח של תל אביב נותר אפור בקמפיין הזה. פה ושם אפשר היה לראות חברבורות צבע - השחור של שלטי ההפחדה של המועמד אורן שחור; הכחול של חולצותיהן של הדיילות הצעירות והפלגמטיות של חולדאי; העלונים הירוקים של מפלגת "הירוקים", שגדשו תיבות דואר וטינפו חדרי מדרגות בבתים רבים בעיר; והשלטים הסגפניים, הכעורים כמו במתכוון, של דב חנין, שנתלו ממרפסות רבות בעיר ושימשו כפריט אופנתי בסתיו הזה, תעודת זהות מתנפנפת ברוח, של אלה שתופשים עצמם כתושבים האמיתיים של הרפובליקה הלא-עממית של תל אביב.



הקרבות הקשים של מערכת הבחירות הזאת לא נערכים בכיכרות. הזירה האמיתית היא וירטואלית. כאן, ברשת האינטרנט, הקמפיין הצמחוני שמתנהל בחוץ מוחלף בקרב אכזרי לחיים או למוות - מלחמה מקוונת, נבזית ומרושעת. מי שגולש אל אתרי חדשות שמסקרים את הקמפיין המוניציפלי, אל אחד ממאות הבלוגים שעוסקים בבחירות, או אל רשתות חברתיות פופולריות, יגלה שני מחנות עיקריים, שלא בוחלים כמעט בשום אמצעי. כאן אפשר להכפיש, לסלף, לטנף ולשקר - הכל בחסות האנונימיות של הרשת, שמונעת מהחייל האמיץ את הצורך להתבונן בלבן של עיניו יריבו לפני שהוא יורה.



מערכת הבחירות הווירטואלית נהפכה לדו-קרב בין חולדאי לדב חנין. בחפירות האינטרנט בצד של חנין אפשר למצוא, בין השאר, סרטון של שחקנים, זמרות ודוגמנים שקוראים לתמוך בחנין, כי תל אביב של חולדאי היא כבר "לא העיר שלהם" (סרטון שהושפע עמוקות מהקמפיין ההוליוודי בעד אובמה), תצלומי עירום של נשים לא-אטרקטיוויות שאליהן הוצמדה התגית "רון חולדאי", קבוצות שקוראות להוצאתו להורג של ראש העיר ואלפי מאמרים, ציטוטים ותגובות שבהם נמתחת ביקורת קשה, לעתים חסרת מעצורים, על תפקודו של חולדאי בשנים האחרונות.



הנוכחות של חולדאי ואנשיו ברשת מצומצמת הרבה יותר. "זה משום שתמיד לקהל שמרגיש נרדף או מקופח או במיעוט יש יותר מוטיווציה לצאת לפעולה", אומר אדם שוב, מנכ"ל חברת "refresh", שמנהלת את הקמפיין האינטרנטי של חולדאי. "מי שטוב לו לא יוצא לרחובות וצועק 'טוב לי', גם לא באינטרנט".



עדו קינן, אחד הבלוגרים המוכרים בישראל, שמנהל ("בהתנדבות", כפי שהוא מקפיד לציין, כדי להבדיל את עצמו משוב) את האתר הלא-רשמי של חנין, סבור שגם מעט הגולשים שתומכים בחולדאי עושים זאת כחלק מאסטרטגיה מתוכננת בקפידה ואולי תמורת שכר. "קשה להוכיח שמישהו מגיב בתשלום", הוא אומר, "זה תהליך משפטי וטכנולוגי מאוד מסובך, אבל ממעקב בלשי אחרי הפעילות ברשת, אני יכול להצביע על הרבה קווי דמיון מחשידים, כמו רטוריקה זהה; טיעונים מתואמים; טוקבקים שנשלחים כמעט באותו זמן תחת שמות שונים, כולל כאלה - כמו 'דורית ועקנין' או 'פטריק סרוסי' - שלא קיימים ברשת בשום מקום, פרט לדיונים על חולדאי וחנין; ואפילו טעויות כתיב שחוזרות על עצמן. אלה ראיות נסיבתיות, אבל ההצטברות שלהן מעידה על שיטתיות".



"פעילי חנין פשוט חיים בתוך הבועה הקטנה שלהם וקשה להם להאמין שיש אכן מגיבים בתל אביב שתומכים בצד השני", מגיב שוב. "היו עשרות מקרים שהם טענו נגד גולשים שהם 'מגיבים בתשלום' בשעה שהמגיבים היו בלוגרים שפשוט חששו להזדהות בשמם בגלל 'טרור הבלוגספירה' של אנשי חנין. זו היתה השיטה של תומכי חנין: אם אתה בעדו, אתה צדיק גמור, אבל אם אתה בעד חולדאי בטח שילמו לך".



"האנשים של חולדאי בלחץ כי הם לא ציפו שנחזיר להם", אומר קינן. "הם לא חשבו שניאבק בשיטות שלהם ושננסה לחשוף אותם, בגלל זה הם קוראים לנו 'בריוני אינטרנט'. אבל מבחינתי, עדיפה פעילות פוליטית שיש בה גם מריבות על מערכת בחירות בלי שום פעילות, כמו שהיה כאן בעבר".



ביום שלישי, כשהעשן הדיגיטלי יתפזר ושני המחנות - צבא היחפנים האגרסיוויים ולגיון הזרים המיומן - יחזרו לבסיסיהם, הגולשים שנקלעו לאש הצולבת יוכלו לשוב לשגרת האינטרנט הרגילה שלהם: הורדת קבצים לא-חוקיים, צפייה בפורנו וקריאת אי-מיילים - לפחות עד לקמפיין הבא.