הכלכלה יציבה, אבל העניים עניים יותר

>> המשבר הכלכלי שפוקד את העולם מוצא את ישראל במצב כלכלי טוב, אבל את אזרחי ישראל, לפחות את חלקם, במצב פחות טוב. חמש שנות צמיחה אמנם הורידו את שיעורי האבטלה לנקודה הנמוכה ביותר שנרשמה זה 20 שנה, והעלו לשיא את מספר המשתתפים בשוק העבודה, אך שיעורי העוני והאי-שוויון הפכו את ישראל לשיאנית בעוני למרחקים ארוכים בקרב המדינות המפותחות.



במחצית 2007 חיו בישראל יותר מ-1.6 מיליון איש מתחת לקו העוני, כמעט מחציתם ילדים. התרחבות העוני נבלמה מאז 2006, וייתכן שנתונים שיפרסם בקרוב המוסד לביטוח לאומי אף יצביעו על ירידה קלה. ואולם עומקו של העוני נותר בעינו - העניים מאוד עניים. לפי נתוני הביטוח הלאומי, הכנסתה הפנויה הממוצעת של משפחה ענייה היתה כבר לפני שנה נמוכה ב-34% מקו העוני, לעומת 25% מתחת לקו העוני ב-1999.

"אם מסתכלים על עוני ואי שוויון, המשק הישראלי והחברה הישראלית במצב גרוע", אומר הכלכלן ד"ר דניאל גוטליב, סמנכ"ל הביטוח הלאומי לענייני מחקר. "זו הנקודה שבה אנחנו פוגשים את המשבר העולמי".



השאלה היא אם המשבר יחריף את העוני. בבנק ישראל סבורים שאם המשבר יהיה קצר וההתאוששות תחל במחצית השנייה של 2009, הוא לא ישפיע על ממדי העוני. ואולם התשובה טמונה בשוק העבודה - הכלי המרכזי שאותו אימצה הממשלה לצמצום ממדי העוני. פגיעה בשוק זה עלולה לגלגל לאחור את ההישגים הצנועים שנרשמו בשנים האחרונות בתחום זה.



בהמתנה לפיטורים



"אני מעריך שהמשבר לא יהיה קצר", אומר הכלכלן ד"ר מומי דהן מבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית. "המחקרים שלי ושל אחרים מראים שבדרך כלל יש התאמה בין גידול באבטלה לעוני".



ההאטה במשק הישראלי החלה כבר לפני כארבעה חודשים - בלא קשר לקריסתה של וול סטריט - והיא גרמה לפיטוריהם של מאות עובדי היי-טק. בביטוח הלאומי מעריכים ששיעור האבטלה יעלה מכ-6% כיום ל-7% ואף 7.5% עד סוף 2009. בבנק ישראל מדברים על 7% בסוף 2009, ואילו בתמ"ת צופים גידול באבטלה, שעלולה להגיע ל-8%. אמנם אין מדובר בשיאים של 11.2% שנרשמו בתחילת שנות ה-90, או ב-10.4% של 2003, אבל משמעות הדבר היא פליטה של 20-40 אלף איש משוק העבודה.



בני פפרמן, מנהל מינהל המחקר והתכנון בתמ"ת, סבור שבפריפריה ובקרב עובדים משכילים פחות עלולה האבטלה להגיע ל-10% או 11%. גם כיום, כשהאבטלה נמוכה, שיעורה בערי פיתוח הוא 9%. האבטלה בפריפריה החברתית גבוהה אף היא: ערבים, עולים מאתיופיה ואנשים עם מוגבלויות פגיעים במיוחד בשל רמת הכישורים וההשכלה שלהם, האפליה נגדם והריחוק הגיאוגרפי של חלקם ממוקדי הצמיחה.



דהן מזהיר שהבעיה לא תהיה רק בפיטורים, אלא ב-60-70 אלף איש שנכנסים מדי שנה לשוק העבודה, רובם לאחר שירות צבאי או לימודים, וגם אלה עלולים להתקשות למצוא עבודה.



איכות החיים כבר נפגעה



שיעור האבטלה אינו האינדיקטור היחיד למידת המצוקה הצפויה. פפרמן אומר שצריך להביא בחשבון גידול במספר העובדים שייאלצו לוותר על משרות מלאות ולעבוד במשרות חלקיות, התארכות משך חיפוש העבודה וגידול במספר המתייאשים ממציאת עבודה - שאינם מופיעים על אף מדד.



"גם מי שעובד סובל מהאבטלה. איכות החיים נפגעת בצל החשש מפני אובדן מקום העבודה", אומר דהן. גם עו"ד יובל אלבשן, סמנכ"ל עמותת ידיד להעצמת הנזקקים, מסכים עמו: "איכות החיים נפגעה עוד לפני שפוטר עובד אחד. אנחנו כבר רואים שמעבידים מדברים על הורדות שכר והרעת תנאים, על אף שהם עדיין לא נפגעו. יש חרדה רבה בקרב העובדים, והם מסכימים להצעות שעד עתה היו דוחים על הסף".



עדיין לא ברור אילו עובדים ייפגעו. במשבר האחרון, בעקבות התפוצצות בועת הדוט.קום ב-2001, פוטרו תחילה עובדי ההיי-טק, אך הפיטורים התפשטו לענפי השירותים ולתעשיות המסורתיות, בשל ירידה בצריכה.



"אנחנו מתלבטים לא רק בשאלה בכמה יירד התוצר, אלא גם במה יהיו מרכיבי הירידה", אומר פפרמן, ומזהיר: אם הפגיעה תוגבל להיי-טק ולמגזר הפיננסי, בעלי ההשכלה הגבוהה ייפגעו, אבל אם התוצר יירד במוצרי צריכה ושירותים - גם השכבות החלשות ייפגעו.



ייתכן שבשלב הראשון מוקדי הפגיעה בתעסוקה לא יהיו באוכלוסיות החלשות, אלא במגזר הפיננסים וההיי-טק, אומרת קרנית פלוג, מנהלת מחלקת המחקר בבנק ישראל. לדבריה, אם ההתאוששות תהיה מהירה, אלה קבוצות שיכולות להתמודד טוב יותר עם פגיעה זמנית בתעסוקה.



גוטליב מעריך שההאטה תימשך לתוך 2010. "זה לא יימשך שנים כמו אחרי 1929. המשברים בימינו אמנם גלובליים והזעזועים חדים יותר, אבל הם גם קצרים יותר", הוא סבור.



"לנער את מערך האבטלה"



בדיונים ראשוניים שהתקיימו בשבועות האחרונים בביטוח הלאומי, בתמ"ת, בבנק ישראל, במשרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר, הושמע חשש שרפורמות בשוק העבודה, שבהן החלו לשילוב נכים, חרדים ואוכלוסיות חלשות אחרות, ייעצרו כתוצאה מהאטה במשק - מה שיקטין את הביקוש לעובדים. מספר מקבלי קצבת נכות גדל בהתמדה, ומאז 2000 עלה בכמעט 50% והוא נושק לקו ה-200 אלף. רובם המכריע אינם מועסקים.



קצבאות הנכות ומרבית הקצבאות האחרות אינן צפויות להיפגע מההאטה, גם משום שהן צמודות למדד וגם משום שהאינפלציה תרד ל-1%-3% כתוצאה מהירידה במחירי הדלק והירידה הצפויה בביקושים. הבעיה היא בקצבאות למובטלים - דמי אבטלה והבטחת הכנסה.



"קילקלו הרבה דברים במערך האבטלה בשנים האחרונות", אומר גוטליב. מאז 2000 נוגסת הממשלה בהתמדה בדמי האבטלה, וכיום משך הזכאות לקבלת דמי אבטלה נע בין 50 ל-175 יום, בהתאם לגיל ומספר בני המשפחה שתלויים במובטל. זו תקופת הזכאות הקצרה ביותר במדינות המפותחות, לפי השוואה בינלאומית שביצעה ד"ר ניצה קסיר מבנק ישראל עם גוטליב, כששימש כיועץ לנגיד. השניים מצאו שהממוצע של כל המדינות מגיע לתקופה מרבית של 68 שבועות, ואילו בישראל הוא מגיע ל-14 שבועות (ראו טבלה).



הבעיה היא לא רק בתקופת הזכאות המרבית, אלא גם בתקופת האכשרה - משך הזמן שיש לעבוד כדי לרכוש זכאות. אדם שלא עבד במשך שנה לפחות במהלך 18 החודשים שקדמו לאבטלה, אינו זכאי לדמי אבטלה. עובד זכאי לאבטלה רק פעמיים במהלך ארבע שנים, ואם הוא מנצל את מלוא זכאותו בפעם הראשונה, בפעם השנייה הוא זכאי רק ל-80% מהימים.



מי שאינו זכאי לדמי אבטלה או שסיים את זכאותו ועדיין לא מצא עבודה, יכול לקבל הבטחת הכנסה אם הוא עומד בקריטריונים. אבל גם ברשת ביטחון זו נפערו חורים גדולים כתוצאה מקיצוצים עמוקים והחמרת הקריטריונים ב-2003. כיום, גובה הקצבה נמוך ב-20% או יותר מקו העוני.



גוטליב ופפרמן, כמו בנק ישראל, סבורים שצריך לקצר את תקופת האכשרה, אולי לשישה חודשים במקום שנה, ולהאריך את משך הזכאות. גוטליב מציע, למשל, להשיב קיצוץ של 25% במשך הזכאות של מובטלים בני 28 לפחות, ולבטל את ההגבלה על זכאות לפעמיים במשך ארבע שנים. פפרמן סבור שיש למקד את ההקלות באזורי פריפריה, שם קשה יותר למצוא עבודה.



"יש לנו מעט זמן להתכונן, כי המשבר מתגלגל ויקח חצי שנה עד שהוא יתבטא", אומר גוטליב. "חייבים לשקם את המסר שלפיו אם אנשים יתאמצו ויעבדו, יהיה מי שידאג להם כשהם ייפלו".



בביטוח הלאומי בוחנים הצעות שונות בתחום דמי האבטלה, ומתחילים גם לתת את הדעת לשיפור מערך אבטחת ההכנסה כדי שיספק מינימום למחיה בכבוד. אחת ההצעות שעלו היא להחזיר את הסכום שמותר להרוויח בלי שתיפגע הקצבה. עד 2003 מקבל הבטחת הכנסה יכול היה להרוויח עד 1,100 שקל בחודש, אך הסכום קוצץ לפחות מ-500 שקל.



התורמים סוגרים ארנקים



לאחר שנים של שגשוג וגדילה, כ-10,000 עמותות (לפי הערכת המרכז לחקר המגזר השלישי, ר"ס) מוצאות את עצמן מתמודדות בתוך שנה וחצי עם משבר אחר משבר. הראשון היה הירידה בשער הדולר - עמותות המסתמכות על תרומות מחו"ל תיכננו את תקציבי 2008 לפי שער של ארבעה שקלים לדולר. בפועל, השער ירד מתחת ל-3.5.



"עמותות השלו את עצמן שמדובר במשבר זמני", אומר ירון סוקולוב, מנכ"ל חברה אזרחית - ארגון הגג של גופי המגזר השלישי. "לעמותות, שלא כמו גופים עסקיים, אין כלים להתמודד עם סביבה פיננסית משתנה, ובשל שיקולים אישיים ומחסור בכלים הן לא השכילו לבצע מיזוגים ושיתופי פעולה".



התרומות מהוות כ-20% מהכנסות המגזר השלישי. לפי נתוני בנק ישראל, כ-5 מיליארד שקל מגיעים למגזר מארה"ב. מקורם של כ-1.2 מיליארד שקל נוספים הוא בתורמים פרטיים ומשקי בית בישראל, ו-8-9 מיליארד שקל מגיעים מקרנות ועסקים - חלקם בכסף וחלקם בשווי שעות התנדבות.



בארגונים מעריכים שב-2009 יקטן היקף התרומות והמענקים ב-15%-20%. רבות מהעמותות יסיימו את 2008 עם מאזנים גירעוניים, ועלולות למצוא עצמן בתחילת 2009 בלא מימון. מרבית הקרנות מתכוונות לעמוד בהבטחותיהן ל-2008, אבל מסרבות להתחייב לגבי 2009.



"העמותות הקטנות ייסגרו - הגדולות ישרדו"



>> "אנו חיים באי-ודאות וארגונים נאלצים להקפיא פרויקטים ולתכנן צמצומים", אומר סמנכ"ל עמותת ידיד, עו"ד יובל אלבשן. "למשל, אנחנו לא יודעים אם לחתום על חוזה שכירות במקום מסוים. כשהסברתי זאת לתורם, הוא אמר שהוא מבין, אבל לא יידע כלום לפני ינואר".



החששות והאי-ודאות מקשים על עמותות להתמודד עם הגידול שכבר מסתמן במספר הנזקקים. בידיד גדל מספר הפונים ביולי-אוגוסט ב-20%. במכתב לשרי המשפטים, השיכון והאוצר כתב הסמנכ"ל, רן מלמד, כי שיעור גדל והולך מהפונים הם אנשים שהוצא נגדם צו פינוי משום שלא עמדו בתשלומי המשכנתא. "נדמה כי משבר הסאבפריים וקריסת הדולר, שגרמו הפסדים לבנקים, הובילו אותם לרצות לצמצם את ההפסדים על ידי מימוש מהיר של נכסים מאלה שנקלעו למצוקה - לפעמים זמנית בלבד", כתב מלמד.



דודי זילברשלג, מייסדה ומנהלה של מאיר פנים, מעמותות החסד הגדולות במדינה, שמסייעת במזון, ציוד ביתי, מועדוניות לילדים ותעסוקה, נאלץ השנה לקצץ 16 מיליון שקל מתקציב של 47 מיליון שקל. לאחר פרסום כתבה על הקשיים הללו, התקשרו לזילברשלג שני מנהלי בנקים והודיעו כי הם מצמצמים את מסגרת האשראי שלו לאור הנתונים שקראו.



המשבר יפעיל לחץ על עשירי ישראל לפתוח את כיסיהם. עתר רזי-אורן, מנהלת המרכז לפילנתרופיה בארגון שיתופים לקידום החברה האזרחית, אומרת כי בישראל חיים לפחות 8,200 מיליונרים, אבל אפשר לספור את מספר הקרנות המשפחתיות על שתי ידיים בלבד.



"פילנתרופיה ישראלית פרטית כמעט לא קיימת, בניגוד לפילנתרופיה תאגידית", היא אומרת. "בתרבות האמריקאית, הפילנתרופיה מושרשת מאוד. הואיל ומי שספג את המכה הקשה ביותר הם האמריקאים, אני מניחה שהם יעדיפו לדאוג קודם לעניי עירם".



במגזר השלישי מצפים שהמדינה תסייע, במיוחד לארגונים שמשמשים קבלני ביצוע שלה, על ידי זירוז החזרי ההוצאות לעמותות.



"רוב הארגונים ממילא חיים מהיד אל הפה. העמותות הקטנות, אלה שאין להן שומנים, ייסגרו ואף אחד לא ישמע על כך", צופה ירון סוקולוב, מנכ"ל חברה אזרחית. "הגדולות יותר, שיש להן שומנים ונכסים, ישרדו".