>> סעיף 8 י"א לפקודת הבנקאות 1941 מאפשר לבנק ישראל לערוב לפיקדונות ולהתחייבויות שונות של הבנק כלפי נושיו וכלפי לקוחות בעלי פקדונות. בנק ישראל עשה שימוש בסמכותו לערוב לפיקדונות לפי סעיף זה בשלושה מקרים עד כה.
המקרה הראשון אירע ב-1974 בבנק ארץ ישראל בריטניה, הפעם השנייה היתה ב-1985 בבנק צפון אמריקה וב-2002 זה קרה בבנק למסחר. בכל שלושת המקרים קרסו הבנקים עקב גניבות וניהול כושל של המנהלים. בכל שלושת המקרים מנהלים בכירים מצאו דרכים שונות לרוקן את קופת הבנק, למעשה את פיקדונות הלקוחות, ולהשתמש בהם לתועלתם האישית.
יהושע בן-ציון, שניהל את בנק ארץ ישראל-בריטניה, לקח את כספי הבנק כדי לקנות סחורות עתידיות עבור חברות פרטיות שלו. משכשלו העסקות, לא היה באפשרותו להחזיר את כספי הלקוחות. כמה מנהלים בכירים בבנק צפון אמריקה העבירו את כספי הלקוחות לחשבונות מחוץ לבנק, ומובן שלא היה באפשרותם של הלקוחות לקבלם בחזרה. בבנק למסחר מעלה פקידת האשראי אתי אלון בכספי הבנק והעבירה אותם לגורמים פרטיים מחוץ לבנק.
כמה מהאחראים למחדלים בבנקים האלה, לרבות מנהלים ודירקטורים, נשפטו והורשעו בדין, וחלקם נידונו לתקופות מאסר. והנה, למרות הגניבות והכישלונות של מנהלי הבנקים, מצא בנק ישראל לנכון לערוב לכל הפיקדונות באותם בנקים.
תרחיש של קריסת בנק בישראל אינו סביר כיום, עקב חוסנם של הבנקים, אבל אם תתרחש קריסה של בנק, בנק ישראל לא יוכל להימנע מלתת למפקידים בו ערבות. אם בנק ישראל נתן ערבות בגין בנקים שכשלו עקב גניבות ומירמה, אין סיבה שלא יספק ערבות לכספי מפקידים בבנק שייכנס לקשיים עקב תנאי שוק קיצוניים או אפילו בגין ניהול רשלני.
בכל מקרה, לפי נוסח הערבויות שהוצאו על ידי בנק ישראל בעבר, ולאור הפסיקה שדנה בערבויות שכאלה, ערבות כזאת תחול רק על פיקדונות שיהיו רשומים בספרי הבנק בעת שהבנק ייתפס על ידי בנק ישראל.
ריבית גבוהה במחיר גבוה עוד יותר
עורכי הדין ש. תוסיה כהן ואליהו מרון הפקידו ב-1974 מיליון לירות בבנק ארץ ישראל-בריטניה. הכסף שהופקד הועבר על ידי הבנק שלוש פעמים עוד באותו יום לזכות חברה שהיתה מקבוצת וויליאמס, הבעלים של הבנק. בגין סכום זה קיבלו עורכי הדין ערבות של הבנק.
משנתפס הבנק על ידי בנק ישראל זמן קצר לאחר מכן, התברר שהפיקדון לא היה רשום בספרי הבנק לזכותם, ואילו הערבות שהוציא הבנק לא היתה כלולה בערבות שהוציא בנק ישראל. הדבר גרם לשני עורכי הדין להפסיד את כספם. דבר דומה קרה גם עם פיקדון של ישיבת ישמח משה בבנק צפון אמריקה.
בשני המקרים טענו מנהלי הבנק שהכסף הופקד, לפי בקשת הלקוחות, מחוץ לבנק מכיוון שהלקוחות ביקשו ריבית גבוהה יותר. בשני המקרים פסק בית המשפט כי למפקידים לא היתה כל כוונה להפקיד את כספם מחוץ לבנק, ולכן הבנק אחראי להחזרת הכסף. עם זאת, ערבות בנק ישראל לא חלה על אותם הכספים, מכיוון שהם לא הופיעו בספרי הבנק ביום התפיסה.
סוג הערבות שמוציא בנק ישראל לבנקים הקורסים נתון לשיקול דעתו של בנק ישראל. על הבנק לדעת ביום הוצאת הערבות את גובה הסכומים שלהם הוא ערב, ולכן הערבות תחול רק על סכומים הרשומים בספרי הבנק.
הפסיקה בישראל מלמדת כי אם מתברר שהכסף שהופקד בבנק לא נרשם בספרי הבנק מסיבה כלשהי, ערבות בנק ישראל לא תחול עליו - גם אם מנהל הבנק או פקיד מפקידיו העביר את הכסף לכיסו או לכל מקום אחר, וגרם לכך שהפיקדון לא יהיה רשום בספרי הבנק. למפקיד במקרה זה יש כמובן עילת תביעה נגד הבנק, וייתכן אף שיזכה בה, אך הבנק שייכנס לפירוק לא יוכל להחזיר את הפיקדון.
המסקנה היא שאין לחשוש לפיקדונות המופקדים בבנקים, שכן אפשר להניח שבנק ישראל ייתן את הערבות. עם זאת, על המפקיד לדאוג לכך שהפיקדון יירשם בספרי הבנק, ומוטב לקבל על כך אישור בכתב מהבנק.
ערבות בנק ישראל מונפקת למעשה בכל מקרה, ללא גביית עמלה כלשהי מהמפקידים. יהיה זה הגיוני שבנק ישראל ינפיק את הערבות מלכתחילה, ולא יחכה לקריסת בנק. בדרך זו יוכל בנק ישראל לחייב את הבנקים בעמלה בגין מתן הערבות, וברור כי הבנקים יגלגלו את העמלה הזאת על הלקוחות. עמלה שכזו תפחית כמובן את הריבית האפקטיווית למפקידים.
בדרך זו הלקוחות יהיו רגועים ולבנקים יהיה ביטוח. הביטוח צריך להיעשות לכל הבנקים באופן שווה, כך שלא תהיה אפליה ביניהם, וכדי לא ליצור ביניהם תחרות שעלולה להוביל לוויתור של הבנק על ביטוח הפיקדונות.
-
הכותב הוא מרצה במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן וכיהן כיועץ משפטי ומשנה למנכ"ל בנק טפחות
רוצים פיקדון מוגן? ודאו שהוא רשום בספרי הבנק
אליעזר וולף
9.11.2008 / 7:18