אל תהיו סינדרלות

>> אחת התופעות הפיננסיות המפתיעות של תקופות משבר היא שמספר המיזמים שזוכים להשקעה כמעט שאינו נופל ממספרם של אלה הזוכים להשקעה בתקופות גאות.

הפלא הזה מוסבר במחקרם של תמיר אגמון ואבי מסיקה מביה"ס למינהל עסקים של המכללה למינהל, המראים שהביקוש למיזמים טובים הוא קבוע, היצע הכסף הוא תנודתי והתוצאה: ההשקעה הממוצעת בכל מיזם נמוכה יותר מאשר בימים כתיקונם.



לפני היזם עומדות שלוש אפשרויות:



1. לזנוח את הרעיון כליל, עדות לכך שהמיזם לא כל כך מוצלח מלכתלחילה.



2. לדחות את הביצוע לימים טובים יותר, תחת הסיכון שעד שהם יגיעו, יגיע גם יזם זריז יותר.



3. ליזמים הבטוחים בעצמם, להפנים שהמציאות השתנתה ונדרשת התאמה, אולי מרה, של החלומות למציאות.



במלים אחרות, הכח חזר למקומו הטבעי - אצל בעלי הממון. החיזור אחריהם יהיה ארוך יותר, היחס שיקבל היזם יהיה בוטה יותר - אם וכאשר תגיעו ל"תכלס", השווי שבו יוערך המיזם יהיה נמוך יותר. המשמעות: גם אם זה מצליח, היזם יעשה הרבה פחות עשיר ממה שחשב וחלם עד לא מזמן.



כאן, ב"פסיכולוגיה של היזם", טמון ההבדל בין אלה ש"יעשו את זה" לבין אלה שיישארו בצד. לבני האדם קל להפנים שיפור במצב והם מתקשים להפנים הרעה. שיפור של 20% בשווי נתפש כטבעי בעוד שירידה דומה נתפשת כסוף העולם.



בשוק סחיר, כמו בשוק ניירות הערך המחירים פשוט יורדים. אבל בשווקים ללא מנגנון מסחר משוכלל, כמו דירות וכמו השוק לרעיונות, המוכרים נוטים לנתק מגע.



ראשית הם מתנתקים מהקונים שמעיזים להציע מחיר כל כך נמוך. אחר כך מגיעה התנתקות מהמציאות, בה המוכרים, או היזמים במקרה שלנו, יושבים ומחכים לאביר על סוס מהשנה שעברה.



"אל תמתיני לו, הוא לא יבוא, סינדרלה". שרה להקת סקסטה לפני 30 שנה. הוא לא בא אז. הוא לא יבוא גם עכשיו. אל תתנתקו. ואל תהיו סינדרלות.



מה שניתן היה לקבל ב-2007 לא ניתן לקבל ב-2009, מי שלא יתקבע בהערכת שווי שעבר זמנה, לא ימתין לאבירים ויבין ש"זה מה יש", הוא זה שיראה השקעות גם כיום, בתנאי שיש לו רעיון מצוין, תוכנית עסקית מסודרת, צוות שמוכן לעבוד בעיקר עבור אופציות ומוכנות לעבוד 25 שעות ביממה.



-



הכותב הוא מרצה וחוקר בביה"ס למנה"ע של המסלול האקדמי המכללה למינהל. מתמחה בשוק ההון