>> לפני כחודש פרצו מהומות אלימות בעכו בין התושבים הערבים ליהודים. עכו, התברר מהמהומות, אינה מופת למיזוג בין אוכלוסיות אתניות, אבל אולי אין זה מפתיע לאור העובדה שעיריית עכו מתקשה להיות מופת בתחום כלשהו.
דו"ח ביקורת רואי חשבון ברשויות מקומיות מגלה כי ב-2006 הסתייגו רואי החשבון שבדקו את מצבה של עכו, מטעם משרד הפנים, מכך שהגירעון של העיר גדול ב-9.6 מיליון שקל מהמדווח על ידה בפועל. כמו כן נקבע בדו"ח כי 83 מיליון שקל חובות לעיר - 41% מכלל החובות התושבים כלפיה - הם בפועל חובות אבודים.
עוד מצאו רואי החשבון כי עיריית עכו מכרה נכס מקרקעין ב-17 מיליון שקל, אבל שכחה לדווח על כך וגם שכחה לשלם מע"מ בגין העסקה. העירייה גם לא טרחה לרשום על שמה באופן מסודר את כל נכסי המקרקעין שלה, וחוץ מזה - היא שכחה להפקיד כספים בעבור תשלומי הפנסיה של עובדיה. לכן, לא מפליא שרואי החשבון גילו גם כי דו"ח מבקר העיר עכו לא נידון כלל - לא במועצת העיר ואף לא בוועדת הביקורת. בשביל מה לדון בדו"חות ביקורת אם בכל מקרה העירייה נוהגת לתקן רק באופן חלקי את ממצאי הביקורת של רואי החשבון לגביה בשנים קודמות?
פירות הביאושים של ניהולה הירוד של עכו התגלו, כנראה, במהומות בחודש שעבר - אבל אם נדמה לכם שעכו היא העיר הבעייתית ביותר בישראל, הרי שטעות מרה בידיכם. אתם מזומנים להעיף מבט על מצבה של העיר לוד, שבה לשלושה חברי מועצת העיר - לרבות מ"מ ראש העיר - חובות ארנונה של 326 אלף שקל, שבה לא מנוהל כלל ספר מכרזים (מכרז אחד שערכה העירייה התגלה כבעייתי כל כך, עד שהוא בוטל והועבר לבדיקת משטרה), ושבה מבקר העיר מועסק על ידי העירייה בתפקידים נוספים.
באותה מידה אתם מוזמנים להעסיק את עצמכם גם עם ממצאי הביקורת מהעיר הערבית קלנסאווה. עיר קטנה, אבל שהעשייה בה רבה - העירייה לא גובה אגרות ביוב מהתושבים, היא הפחיתה את תעריפי הארנונה אל מתחת למינימום הקבוע בחוק, היא לא מדווחת על נקיטת הליכים משפטיים נגד חייבים בפיגור, היא לא משלמת מע"מ והיא לא עומדת ביעדי תוכנית ההבראה שקבע לה משרד הפנים.
ממצאי הביקורת ברשויות המקומיות מלמדים כי ב-55% מהרשויות נמצאו ליקויים בביצוע מכרזים; ב-30% מהרשויות לא נגבו חובות מנבחרי ציבור המכהנים במועצת העיר; 54% מהרשויות לא נקטו אמצעי אכיפה נגד חייבים בפיגור; 46% מהרשויות חרגו מהתקציב המאושר (תקציב בלתי רגיל); ב-31% מהרשויות ועדות הביקורת פעלו באופן חלקי בלבד; וב-36% מהרשויות נצבר גירעון מהותי (הדו"ח המלא: www.moin.gov.il).
הממצאים הקשים על דרך הניהול של השלטון המקומי בישראל מביאים להסקת מסקנות עצובות. מסקנה עצובה אחת היא שמשרד הפנים, מי שאמור לפקח בשמנו על תפקוד הרשויות המקומיות, נכשל בתפקידו. המשרד אמנם מזמין דו"חות ביקורת מאירי עיניים וטורח לפרסם אותם לציבור באתר האינטרנט שלו, אבל מה בדיוק עושה המשרד עם ממצאי דו"חות הביקורת? מעט מאוד. רק במקרים קיצוניים ממש מתערב המשרד בדרך של פיזור רשות מקומית - אבל המים צריכים להגיע עד נפש כדי שזה יקרה.
משרד הפנים כגוף פיקוחי פשט מזמן את הרגל, גם בגלל שחוק הרשויות המקומיות אינו מעניק לו כלים אפקטיוויים לפיקוח כזה, וגם משום שמלכתחילה לא היה לו סיכוי להצליח בתפקידו. הדרישה כי משרד פוליטי יפעיל בקרה על גוף פוליטי, דוגמת הרשויות המקומיות, היא כנראה בלתי אפשרית. ניגוד העניינים המובנה יקשה מאוד על משרד הפנים לפקח על הרשויות המקומיות. הפתרון המתבקש הוא הרחקת הפיקוח על הרשויות מידי הפוליטיקאים, בדרך של הקמת רשות פיקוח עצמאית עליהן שמעוגנת בחוק. רק שבשביל זה צריך שגם הפוליטיקאים ברמה הארצית שלנו יתחילו למלא את תפקידם כהלכה - כלומר, יסכימו לוותר על סמכויות פוליטיות מרחיקות לכת כדי לשרת את רווחת הציבור - וקשה מאוד לראות את זה קורה.
לפחות, קשה מאוד לראות את זה קורה אם הציבור לא יעמוד על כך בתוקף, וזאת המסקנה העצובה השנייה. המסקנה שאנחנו, כבוחרים, לא יודעים להפעיל בקרה נכונה על השלטון המקומי (וגם הארצי) שלנו - משום שאנחנו לא מענישים את נציגנו בשלטון המקומי על הדברים הנכונים, ובדרך הראויה. לו היו תוצאות סקירת רואי החשבון שעורך משרד הפנים נר לרגלנו בבואנו להצביע בבחירות המקומיות, ייתכן שגם ראשי הרשויות המקומיות היו נוהגים אחרת. בפועל, אנחנו, כבוחרים, מצביעים בבחירות מכל הסיבות הלא נכונות - ובוודאי שאיננו דואגים להשית שכר ועונש על ראשי הרשויות בהתאם להישגים הניהוליים והפיננסיים שלהם. האם היום תהיה ההזדמנות שלנו לתקן את דרכנו?
הבוחר נכשל בתפקידו
מירב ארלוזורוב
11.11.2008 / 7:14