התקדים בעליון מאיים על ביטחונות הבנקים

>> בעידן של מחנק אשראי, פסיקת בית המשפט העליון בעניין עדיפות שעבוד ספציפי רשום על פני שעבוד צף קלעה את הבנקים למצב לא נוח.

שעבוד נועד להבטיח למלווה כספים לחברה כי אם החברה תהיה חדלת פירעון, יוכל לתפוס נכס משועבד ולמכור אותו כדי לפרוע את החוב. "שעבוד ספציפי" חל על נכס מסוים. למשל, אם חברה נוטלת הלוואה לרכישת מכונת ייצור, עשוי המלווה לדרוש כי החוב כלפיו יובטח בשעבוד ספציפי על המכונה.



"שעבוד צף", לעומת זאת, הוא שעבוד המרחף כענן מעל החברה. לא צמוד לנכס מסוים. כשחברה לא מסוגלת לפרוע את חובותיה, "נוחת" ענן השעבוד על כל הנכסים שיש בידיה, עד לגובה החוב. בגלל ששעבוד צף אינו צמוד לנכס מסוים, עלולים בעלי חברה למכור נכסים, "לרוקן את החברה" ולהותיר את המלווה ללא נכסים להיפרע מהם. לכן, ניתן לקבוע בהסכם השעבוד הצף הגבלה על מכירת נכסים מסוימים - האמורה גם למנוע שעבוד ספציפי של נכסים אלה לטובת מלווה אחר.



העליון שינה לאחרונה את ההלכה הנוהגת וקבע, במיני-מהפכה, כי שעבוד ספציפי שנרשם ברשם החברות גובר על שעבוד צף שלא נרשם. ההיגיון הוא לעודד רישום שעבודים כדי שכל מלווה יוכל לדעת מה מצב החברה לא הוא מלווה. הבעיה: בנק שנתן הלוואה לחברה אך לא רשם אותה עשוי למצוא עצמו מול שוקת שבורה אם מלווה אחר נתן לחברה הלוואה ו"ביטח את עצמו" בכך שרשם שעבוד ספציפי במשרד רשם החברות. עד כה לא נהגו הבנקים לרשום שעבודים צפים בצורה שיטתית, והחלטת העליון עלולה להקשות את גביית החובות שלהם במדינה שסכנת האטה כלכלית מרחפת מעליה כמו שעבוד צף.