1,100 עובדים, ורק 39 מוסמכים לקשור חבל למקומו

שבועיים, לכל היותר, נדרשים לפועל נמל ממוצע כדי ללמוד כיצד לקשור אונייה אל הרציף. המשימה מעט מסוכנת בימים שבהם הרוח חזקה, אבל אינה דורשת יותר מהבחנה בין חבל קדמי, אמצעי או אחורי, המסייעים לייצב את האונייה בעת עגינתה בנמל, וכוח פיזי. בנמלי אירופה, שבהם מקובלת העסקת ימאים, עוסקים במשימה זו אנשי מקצוע בעלי הכשרה בסיסית.

הסכמי העבודה של ועדי העובדים בנמלי ישראל אינם מאפשרים לכל פועל לעשות זאת. באשדוד, למשל, שבו עובדים 1,100 איש, המשימה נמצאת באחריותה של מחלקת הים המונה 75 עובדים. המחלקה כוללת שלושה ועדים - עגינה, נתבים וגוררות - המוכרים כגוף מאוחד וחזק. 39 עובדי העגינה הם המוסמכים להניח את החבל על הפיתה (נקודת העגינה ברציף). אם מישהו מבין ששת הנתבים או מבין 30 עובדי הגוררות יעשה זאת, ייחשב הדבר לחריגה.

לצד עובדי מחלקת הים עובדים 640 עובדי מחלקת התפעול, שכל אחד מהם מסוגל, מעשית, לקשור אונייה אל הרציף. אלא שגם בקרב עובדים אלה קיימת חלוקה: 300 סוורים, 300 עובדי ציוד מכני ו-40 מנהלי עבודה. כל אחד והגדרתו המדויקת. כל אחד ועבודתו המוגדרת. אין רוטציה.

זהו בתמצית בסיס הכוח של עובדי הנמלים שנצבר במשך עשרות שנים בהסכמי עבודה שכללו הגדרות מדוקדקות של כל תפקיד ונורמות העבודה הנדרשות ממנו. הנורמות סלחניות מעצם טבען וקובעות מכסות למשמרת עבודה של שמונה שעות המוגדרת כ"יד". ה"יד" כוללת את מספר הפועלים הנדרשים לפרק זמן של משמרת ואת התפוקה הנדרשת מהם. כך, למשל, נקבע כי קצב העמסה של "יד" המטפלת בתיבות פרי הדר, הוא 4,000 תיבות למשמרת. התיבה ה-4,001 תיכלל במסגרת פרמיה שתשתקף בתלוש השכר.

בעת העיצומים האחרונים עבדו הפועלים "לפי הספר", כלומר, לפי הנורמות והפרמיות המוגדרות לכל משמרת ביחס למטענים השונים, אך כדי להחמיר את המצב ה"יד" פרקה 2,000 תיבות במשמרת, מחצית הנורמה.

העובדה שנורמה של שמונה שעות יכולה להסתיים ללא מאמץ מיוחד לאחר שעתיים של עבודה ולהיהפך לפרמיה, היא הסוד הגלוי ביותר של רשות הנמלים והרכבות. ואולם עוד לא נולד השר, מנכ"ל רשות, ואפילו מנהל נמל, שהעז לחלוק על הנורמות. העובדים מצדם מתלוננים על כך שנורמות ללא פרמיות היו מותירות בידם משכורות נמוכות. הפרמיות, אגב, עומדות מאחורי תלושי שכר המגיעים ל-60 אלף שקל לחודש למנהל משמרת.

"אני לא צריך להתנצל על כך שהוועדים שקדמו לי השיגו הסכמי עבודה טובים, או על כך שיש לי ועד חזק", אומר אבינועם שושן, סוור בן 29, ששימש עד ליום ראשון השבוע יו"ר ועד התפעול בנמל אשדוד. "היום יש לי כוח לשמור על הפרנסה, אבל בעוד שנתיים, אחרי שיוקמו חברות בנות, יוכלו לזרוק אותי". שושן היה הגורם העיקרי להמשך ההשבתה באשדוד מאז שנחתם ההסכם בין ההסתדרות לשרי האוצר והתחבורה ביום חמישי בשבוע שעבר, ועד אתמול.

החתימה על ההסכם נעשתה לאחר שפורום המשתמשים בנמלים (התאחדות התעשיינים, איגוד המשתמשים בהובלה ימית, לשכת הספנות הישראלית, מועצת המובילים והמסיעים ולשכת סוכני המכס והמשלחים) החריף את המצב במצור של משאיות ואי שחרור סחורות. ביום רביעי אירגן הפורום הפגנה בנמל חיפה של מאות עובדים ממפעלים בצפון.

נשיא התאחדות התעשיינים, עודד טירה, שהצהיר על נזק של יותר מחצי מיליארד שקל למשק, הגדיר את השביתה בנמלים כ"מעשה בגידה בתקופת מלחמה". יו"ר איגוד המשתמשים בהובלה ימית, איל מלמוד, הודיע כי היבואנים והיצואנים מוכנים להקשות את המצב בנמלים: "אם עושים בנו פוגרום, אז עד הסוף".

"עובדי נמלים הם גוף חזק בכל העולם", מסביר מנדי זלצמן, לשעבר מנהל נמל חיפה, המשמש דובר רשות הנמלים. "ישראל המוקפת אויבים נחשבת אי, ולכן כוחם של העובדים חזק יותר. אלא שהעובדים וההסתדרות הבינו שבני הערובה, המטענים והאוניות, מפסיקים לשתף פעולה, ובסיס הכוח מתחיל להישמט".

ביום חמישי ב-5:00 בבוקר טילפן שר התחבורה, אפרים סנה, לשר האוצר, סילבן שלום. "עמיר פרץ מוכן לסיים את השביתה, אבל הפקידים שלך חוששים לקבל החלטה", הודיע לשלום. השרים הסכימו לוותר על הקמת נמל פרטי באשדוד ב-B.O.T, ופרץ הסכים להקמת שלוש חברות בנות בנמלי חיפה, אשדוד ואילת, שיתחרו ביניהן. העובדים הסכימו למעבר לשלוש משמרות בשבוע, לעומת שתיים כיום.

יו"ר ההסתדרות, עמיר פרץ, התגאה בכך שכל היעדים הושגו: לא יוקם נמל פרטי ולא תהיה תחרות באשדוד; הנמלים אמנם ייהפכו בעתיד לחברות בנות, ואולם הדבר ייעשה רק לאחר שיובטחו המעמד, הזכויות והמשכורות של העובדים, והרשות תפעל לחתימת הסכם שכר.

שושן, שהיה התומך הנלהב ביותר של פרץ בנמל אשדוד, שהה בלונדון בעת חתימת ההסכם, לקראת משחקה של הפועל תל אביב מול קבוצת צ'לסי ב-22:00 בערב. אנשיו שיגרו אליו באמצעות פקס עותק מההסכם עם השרים. שושן, שאביו שימש במשך 25 שנה מזכיר ועד התפזורות, זכר שבנמלים מבינים רק שפה של כוח.

"ב-10 ביולי 2001 חתמנו עם הרשות על הסכם הכולל את ביטול הנמל הפרטי, הסכם התייעלות והקמת חברות בנות, אבל אין כל סיבה שניהפך לחברות. אני לא מאשר את ההסכם", הודיע שושן, למרות הניסיונות של בכירי רשות הנמלים וההסתדרות לשכנעו לסיים השביתה. שושן הורה על השבתת הנמל.

הנמל הושבת, ו-300 הסוורים ניסו לצרף את חבריהם. שושן, שחזר בינתיים לישראל, הודיע על המעבר להסתדרות העובדים הלאומית והמשך המאבק. בלאומית החלו בהחתמת עובדים על טופסי מעבר, והיו"ר אברהם הירשזון, שזיהה את ההזדמנות, הודיע כי ברגע שיוחתמו יותר ממחצית עובדי אשדוד, תפנה הלאומית אל הרשות ותבקש לייצג את עניינם של עובדי הנמל.

פרץ כעס, ומקורביו של סנה דיברו על "יריקה בפנים". "בכל תקופת המאבק שתקנו כי ידענו שאף ממשלה לא תיתן גיבוי להבאת מזכיר הסתדרות ברכב משטרתי לביהמ'ש כדי לאלצו לעבוד", אמר מנכ"ל רשות הנמלים, גדעון שמיר. "ברגע שעובדי התפעול איבדו את תמיכת ההסתדרות, התחלנו בבירורים לעובדים שלא עבדו באופן מלא".

שלשום בלילה הבינו גם בהסתדרות שהקרקע נשמטת מתחת לרגליהם. ועדת המשמעת של ההסתדרות הדיחה מתפקידם את שושן וחב