איך מבריאים את מערכת הבריאות?

>> תמצית הבעיה של מערכת הבריאות בארה"ב מתבטאת בכך שתוחלת החיים של אלו שאינם מבוטחים בביטוחי בריאות נמוכה באופן משמעותי מזו של בעלי ביטוח. הנשיא הנבחר, ברק אובמה, דיבר על כך רבות במרוץ לנשיאות, ועתה הוא ייאלץ להתמודד עם בעייתם של עשרות מיליוני אמריקאים שאינם מבוטחים.

בישראל הבעיה שונה. כל תושבי המדינה זכאים לשירות רפואי במסגרת חוק בריאות ממלכתי, וכ-80% מהם נהנים משירותים נוספים במסגרת הביטוחים המשלימים. ואכן, תוחלת החיים הממוצעת בישראל גבוהה מזו שבארה"ב.



ואולם מבט מעמיק בסטטיסטיקה חושף נתון מפחיד: הפער בין תוחלת החיים הממוצעת ביישובים מסוימים במרכז לתוחלת החיים בפריפריה הוא יותר משבע שנים. תוחלת חיים היא מדד ישיר לאיכות שירותי הרפואה. ובפריפריה בישראל איכות הרופאים, זמינות הטכנולוגיה ובעיקר יכולת המימון - נחותות בהשוואה למרכז. זוהי פצצת זמן חברתית.



אז מה עושים? הפוליטיקאים המתמודדים בימים אלו על ראשות הממשלה צריכים להעלות את תחום הבריאות המוזנח על סדר היום הציבורי. מאז חיים רמון איישו את תפקיד שר הבריאות פוליטיקאים חלשים, שלא העזו או לא רצו להוביל מהלכים מורכבים וחיוניים במערכת הבריאות.



שר הבריאות שייבחר חייב לפעול להעברת חוק למדיניות בריאות לאומית, שיעסוק בהסדרת בתי החולים ובחלוקת המשאבים הכוללת בענף. החוק יקבע למשל כמה מחלקות רפואיות בכל תחום צריכות לפעול בישראל והיכן הן ימוקמו; אם יש צורך ממשי בחמש מחלקות לכירורגיית לב ילדים בישראל, או שאולי אפשר להסתפק בשתיים; ואם הן צריכות להיות באזור המרכז, או דווקא בבתי חולים בפריפריה. עוד יקבע החוק כי טיפולים שכיחים וממושכים, בסרטן למשל, יינתנו בפרישה ארצית. כך החולים לא יטולטלו מאות קילומטרים.



רצוי שהשר החדש יעביר לאלתר גם את חוק השר"פ (שירותי רפואה פרטית בבתי החולים הציבוריים), וכך ישמור על מוחות מבריקים וידיים מקצועיות במערכת הבריאות הציבורית. בניגוד לדעה הרווחת, השר"פ יגביר את שוויוניות השירות הרפואי בישראל, ישפר את זמינותו ויאפשר לתושבי המרכז והפריפריה ליהנות מרפואה טובה יותר.



החלטה ממשלתית נוספת שיש לקבל, נוגעת להכרה במס על הוצאות הביטוח הרפואי הפרטי. ככל שלציבור רחב יותר יהיה ביטוח רפואי פרטי, יתפנו יותר משאבים לטובת הציבור שאינו מבוטח.



האתגר הבריאותי צריך לעלות לראש סדר העדיפויות שלנו. יש לקצץ בכפילויות בזבזניות, הנובעות בעיקר מחוסר תיאום בין בתי החולים לקופות החולים ובין קופות החולים לבין עצמן; לבטל הוצאות מנופחות הנובעות משיקולים זרים; להציב בתפקיד השר פוליטיקאי פעלתן וחזק; ולמנות פקידים מוכשרים שיפעלו לשינוי המצב.



הטענה הרווחת שאין מספיק כסף במערכת הבריאות היא פופוליסטית, ונוח להשתמש בה כשלא מצליחים להוביל שינוי אמיתי. במערכת הבריאות יש משאבים למכביר - כל שדרוש הוא שר בעל עוצמה פוליטית וראש ממשלה אחראי.



-



הכותב הוא מומחה לניהול סיכוני בריאות וביטוח רפואי, משמש יועץ ללשכת סוכני הביטוח ומלמד באונ' תל אביב