400 אלף סיבות לקצץ בתקציב

>> בין 2004 לאמצע 2008 נוספו כ-400 מאות אלף מקומות עבודה במשק והאבטלה ירדה מ-10.4% ל-6%. באותן השנים ירדה ההוצאה הציבורית כאחוז מהתוצר מ-47.6% ב-2004 ל-44.2% ב-2007. הגירעון בתקציב הממשלה כאחוז מהתוצר ירד גם הוא מ-3.6% ב-2004 ל-0% ב-2007.

אז הנה 400 אלף הסיבות לקצץ בתקציב ולא להגדילו: המציאות מוכיחה בניגוד לפלפולי המבקשים להגדיל את התקציב, כי דווקא קיצוץ והורדת מסים יוצרים תעסוקה. מה טוב יותר מלגאול מובטלים מתלות בסעד ומתרבות העוני, ולהחזיר להם את כושר ההשתכרות והכבוד. מה טוב מלהגדיל את התעסוקה במשק, שסבל מאבטלה חמורה ומתפוקה נמוכה.



המקורות לאבטלה הכרונית היו ונשארו חוקי העבודה הרגרסיוויים של ההסתדרות, הנחשבים ל"מתקדמים". חוקים אלה עיוותו את שוק העבודה כשהשליטו עליו את הפוליטיזציה. תמריצי התפוקה סורסו לצרכים פוליטיים וגרמו לפיגור כרוני בתפוקת העובד הישראלי.



העובדות אינן מעניינות את "החברתיים", העושים הון פוליטי מהאבטלה ונהנים מסכומי העתק המוזרמים למערכת הסעד. הן גם לא מעניינות פוליטיקאים כאהוד ברק, אבישי ברוורמן ואלי ישי, המנצלים את מצוקת העובדים. הם מביאים לנו "הוכחות" מחתן פרס נובל בכלכלה פול קרוגמן, הממליץ לארה"ב להגדיל את הגירעון ולנקוט במדיניות אנטי-מחזורית. כדאי לזכור כי בשנות ה-90 הציע קרוגמן ליפאן, שהיתה במיתון חריף, להגדיל את הגירעון, והתוצאה היתה ירידה בפעילות הכלכלית והעמקה של המיתון.



גם בלי פרס נובל בכלכלה אפשר להבין מדוע. ממשלות נכשלות תמיד בפעילויותיהן הכלכלית מפני שהתמריצים האמיתיים שלהן הם לא "להיטיב עם העם", אלא להיטיב עם הפוליטיקאים וקבוצות לחץ גם במחיר נסיגה כלכלית. לכן, אין כמעט פעילות ממשלתית כלכלית אחת המצליחה. מתי אי פעם הצליחה הממשלה להגדיל את התעסוקה? זה כמובן אינו מונע מחסידי הרחבת התקציב להצדיקו בטענה כי כך אפשר ל"השקיע" בחינוך ובתשתיות.



אך יש ניסיון של עשורים שבהם תוספת מסיווית לתקציב החינוך הוזרמה לביורוקרטיה החינוכית, זו החונקת ומדרדרת את החינוך, ולא לשיפור החינוך. אין זה מפתיע אפוא כי במקום להשיג הישגים, הגדלת המשאבים רק דירדרה את החינוך. כך גם ב"השקעה בתשתיות", שנהפכה למנטרה. היש דוגמה אחת לפעילות ממשלתית או ציבורית מוצלחת בתחום התשתיות?



אז כן, יש לקצץ בתקציב. אפשר לקצץ ב-100 המיליארד שהממשלה מוציאה בשנה על העסקת 100 אלף עובדים, ולהפנות משאבים ועובדים מהמגזר הציבורי הבזבזני לפרטי. יש להוריד מסים וליצור הון להשקעה, לשבור קרטלים וכך להוריד מחירים ולהעלות את כוח הקנייה ואת הצריכה. יש לייעל את המשק על ידי צמצום מסיווי ברגולציה שיעודד יזמות. אך על פעילויות כאלה הפוליטיקאים אינם חותכים קופון, ולכן הסיכוי שיבוצעו קטן.



הכותב הוא מנהל המרכז הישראלי לקידום חברתי וכלכלי