וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

"יוצאים לצהריים באחת, חוזרים בשלוש. מחכים למשיח"

נעמי דרום

12.11.2008 / 12:15

ברמת החי"ל מתכוננים עובדי ההיי-טק לפיטורים. העובדים בבורסה ליהלומים שורצים בבתי קפה ואפילו הקבצנים חווים ירידה בהכנסות

"אני עובד כרגיל" - זו התשובה שקיבלנו השבוע מעובדי היי-טק באזור רמת החי"ל שבתל אביב כששאלנו אותם אם המשבר הכלכלי משפיע על מקום עבודתם. "אין שינוי, לא אמרו לנו כלום, ואני לא מתכונן לפיטורים", סיכמו רובם ומיהרו לארוחת הצהריים.

בשכונה של קומברס, שפיטרה באחרונה כ-150 עובדים, כמחציתם בישראל, העסקים - לפחות עסקי האוכל - נראים שוקקים כשהיו: גברים ונשים צועדים למוזס בשמש החורפית, כרטיס העובד מתנדנד ממכנסי הג'ינס או תלוי על צוואר, מחכים בתור במקס ברנר או אוכלים סלט בצל השמשיות של ארומה. השיחות ערניות ועליזות, ונראה כי אין זכר למשבר העולמי - משבר שגרם כבר לפיטורים המוניים באמדוקס (500 עובדים), מתוכם 200 בישראל ובמודו של דב מורן (54 עובדים), והוליד הערכות לגבי פיטורים בסנדיסק ובשלל חברות סטארט-אפ.

ואולם מתחת לחזות הנמרצת מכרסמת חרדה. ה', מתכנת בקומברס, מביט בנו בעיניים כחולות ומודאגות וחוזה שגם היום תעסוק השיחה בזמן ארוחת הצהריים במשבר. "מדברים על זה ברמת השמועות - 'שמעת, פיטרו את זה וזה' - עוד לא ברמה של מה עושים, אבל זה בהחלט לא נעים", הוא אומר. ה' התחתן לא מזמן, וההוצאה הגדולה מוסיפה לדאגה. "הרבה כסף התאדה בבורסה", הוא מספר. "כל מה שאני קונה מפסיד. חברים אוסרים עלי לקנות את מה שהם קנו".

עובדי היי-טק רגילים לגלי פיטורים, ורבים מהם זוכרים את המשבר הקודם שהתרחש עם התפוצצות הבועה ב-2001. לכן, כרגע הם בעיקר מחכים: מחכים כדי לראות אם הפיטורים ייהפכו לטרנד גלובלי או יישארו בגדר קיצוץ שומן מקומי; וכדי לברר מה קורה עם הפרויקטים, התקציבים, קופות הגמל והפנסיה וההשקעות הפרטיות בבורסה.

חברות מקפיאות גיוסים, על העלאות שכר אין מה לדבר, ומי שהתכוון לשפר עמדות מחביא את קורות החיים ומתחפר במה שיש. החברות מנצלות את המצב כדי לקצץ בעובדים, בתקציבי פרויקטים מנופחים ואפילו בקפה תוצרת חוץ בקפיטריות, שמוחלף במותג פחות יוקרתי.

"פיטרו את הפחות מוכשרים"

אלא שלא רק עובדי ההיי-טק נכנסים לכוננות ספיגה. גם יהלומנים, יועצי השקעות, קבלנים ובנקאים מחכים לירידות שערים, למכת הפיטורים הגדולה או דווקא להתאוששות פתאומית. עולם העסקים ממשיך לעבוד, אבל פוזל בעין מודאגת אל פי התהום.

בינתיים, לכל הפחות, ממשיכים לאכול. יובל סלע, מנכ"ל רשת המסעדות מוזס ואחד מבעליה, מספר כי ארוחות הצהריים במרכזי ההיי-טק ברמת החי"ל ובהרצליה עוד לא נפגעו. הוא תולה זאת בכך שבמוזס מסתמכים בעיקר על ארוחות עסקיות לא יקרות - אחד מלקחי המיתון הקודם. "אולי מסעדות יוקרה נפגעו, כי גם עובד שיכול להרשות לעצמו לא רוצה לנקר עיניים", הוא אומר. "אבל במוזס זה לא בדיוק העניין. אנשים עדיין צריכים לאכול, אחרת איך הם יעבדו?".

כרגע, כך נראה, האנשים עובדים אפילו יותר קשה. יועצים ארגוניים יודעים לספר כי חשש מפיטורים הוא אמצעי יעיל להנעה לטווח קצר: עובדים מוותרים על הגלישה באינטרנט ושאר מותרות ומנסים להוכיח את ערכם לארגון. "אנשים דואגים למקום שלהם ורוצים להוכיח את עצמם", אומר אלון, מהנדס תוכנה באחת החברות.

אלון נמצא בדרכו לארוחת צהריים עם חברו דוד, אף הוא מהנדס תוכנה, שאיבד באחרונה את משרתו ומחפש עבודה דווקא עכשיו. "החברה שעבדתי בה קראה את המפה מוקדם", הוא מסביר לנו - ואולי גם לעצמו. זה חודש וחצי הוא מסתובב בין חברות, ועכשיו הוא מתחיל לחשוש שהחיפוש יימשך עוד הרבה זמן. "גם אני קורא עיתונים, ואני יודע שחברות הקפיאו גיוסים", הוא אומר. "מדכא להיקלע לתקופה שכזאת".

אלון קצת יותר אופטימי. "מכיוון שרוב החברות עוד לא ראו את המשבר במאזנים, הוא משמש בינתיים תירוץ לקיצוץ בהוצאות", הוא אומר. "זו פסיכולוגיה של מנהלים. הם מרגישים חובה לצמצם פרויקטים עתידיים".

הפיטורים אינם מרגשים את כולם. "כמו שאני רואה את זה - פיטרו את הפחות מוכשרים", אומר מנהל צוות בקומברס בדרכו לארוחת צהריים עם חברות הצוות שלו. "המצב הוא קטליזטור להתייעלות. זה די נדיר שמפטרים בן אדם כי נעלם תקן. חוץ מזה, המשבר עומד לעבור. צריך לשרוד את שלושת החודשים הבאים - וזהו".

הוא בדיוק התחתן. ההורים קצת מודאגים, אבל הוא אפילו מתכנן לקנות דירה. "גם אם מפטרים אותך, תמיד תמצא עבודה. ואם לא - תקים חברה משלך", הוא מחייך והולך לאכול.

במתחם ההיי-טק שבצומת רעננה האווירה בשעת הצהריים נינוחה הרבה פחות. משרדיהן של החברות הפועלות במקום, ובהן אמדוקס, נייס ומיקרוסופט, שוכנים בכמה בניינים גבוהים שהכניסה אליהם מותנית בהצגת כרטיס עובד וביניהם פזורים מאבטחים. וכך, תחת עינו הפקוחה של האח הגדול, העובדים חוששים לדבר.

"מה המצב? פוחדים מפיטורים", זורקת אחת העובדות בדרכה לחדר האוכל. עובדת אחרת, מנהלת באחת החברות במתחם, מספרת: "החשש מתבטא בעיקר בשיחות בין מנהלים ועובדיהם, ובשיחה הקבועה בארוחת הצהריים על המניה וביצועיה. יש למשבר השפעה ישירה על תוכניות העבודה בכל תחום, משיווק ועד פיתוח מוצר, ובעיקר בקיצוצים בשמנת הארגונית - מערכות מידע ומשאבי אנוש". היא עצמה מרגישה אחריות לעובדיה, ומקווה שלא תיאלץ לפטר. "את יושבת בחדר האוכל, רואה את כל האנשים ומבינהן שיש לך אחריות על הרבה משפחות", היא אומרת.

היהלומנים משתעממים

בזמן שמהנדסי התוכנה ממשיכים לעבוד כרגיל, היהלומנים מחפשים מה לעשות. בבית קפה קטן מול בורסת היהלומים ברמת גן השולחנות מאוכלסים ביהלומנים משועממים, שמנסים להעביר את הזמן בעזרת אספרסו ושיחות חולין. הענף נפגע אנושות מהירידה הדרסטית בביקוש העולמי ליהלומים, בעיקר בארה"ב. יהלומנים נשארו עם מלאי גדול של סחורה, וגם מי שמזמין לא תמיד יכול לשלם, בגלל בעיות אשראי.

"עדיף שאהיה כאן במקום במשרד, שם אבזבז כסף בקניית סחורה", אומר יהלומן צעיר. הוא יושב עם חבורת יהלומנים ואנשי עסקים שדנה בנפילתו של ליהמן ברדרס. "חברה בת 150 שנה, שנפלה בין השאר בגלל יהירותם של עובדים צעירים", מרצה אחד היושבים בלהט. "כולם היו שם בני 30. אין להם ניסיון, אין עומק ואין פחד".

הוא עצמו קבלן, שמתמחה במגורי יוקרה. השיחה הערה והמבודחת שהוא מנהל עם חבריו לשולחן נועדה גם להשכיח ממנו את השפל בענף. מחירי הדירות יורדים בשליש, ולקוחות - אין. "תמיד מוצרי המותרות מקבלים מכה", הוא אומר ומסתכל על תנועת האנשים ברחוב במבט עגום. "היו עומדים אצלי בתור, עכשיו מחכים ללקוחות".

חברו היהלומן מעריך כי היקף העבודה שלו הצטמצם ב-50%, אבל לאחר ישיבה ארוכה בפרלמנט העממי הוא נתקף ייסורי מצפון וקם בכל זאת כדי לחזור למשרד. הקולגות שלו מתהלכים בכיכר מול הבורסה, מעבירים את הזמן בשיחות חולין או מדברים בסלולרי.

"זו קטסטרופה, פרפורים אחרונים שלפני המוות", מצהיר גולן, יהלומן מיואש. מאמצע יולי, הוא מספר, ההזמנות לארה"ב פשוט נמוגו. "דילרים שם מספרים לנו שבמשך ימים לא היה להם אפילו טלפון אחד. ולפעמים עדיף שלא ימכרו, כי לא משלמים". הוא בא לעבודה מתוך הרגל, מחכה להזמנות וחי בפחד מפשיטת רגל. "אני עוד אגרד איכשהו", הוא אומר, "אבל אני רואה סביבי אנשים מבוגרים, שזה כל מה שהם יודעים לעשות".

"מי שיש לו סבלנות ואורך רוח ישרוד", אומר יוסי בן עובד, יהלומן ותיק שממתין לפגישה בחוץ. "אני לא ביזבזתי בימים הטובים, לא נסעתי במכונית פאר, אז עכשיו אני בסדר". אז מה עושים יהלומנים מובטלים? ממשיכים לבוא למשרד - ולו רק כדי להיות ליד הטלפון - קוראים עיתונים ובעיקר מדברים על המצב. "ארוחות הצהריים נהפכו לארוכות מאוד", מספר יעקב, יהלומן חובש כיפה שחורה שנשען על עמוד ומדבר עם חברים. "יורדים באחת, חוזרים בשלוש. מחכים למשיח".

פראדיפ קומאר, שותף בחברה הודית ליצוא יהלומים המשמש נציג שלה בישראל, מנצל את השקט כדי לעשות ספירת מלאי ולנקות את הספרים. אף שהוא שופע חיוכים ונראה רגוע, הוא מודה שגם בהודו המצב אינו מזהיר. "הכל עומד", הוא אומר. "אנחנו לא מקבלים לקוחות חדשים. ההערכה היא שהמחירים יירדו לפחות ב-25%. אנחנו קצת מודאגים". את רוב היום, הוא מספר, מבלים בניסיון לגבות חובות מלקוחות.

אבל יש גם כאלה שמנצלים את הזמן כדי לתכנן את חופשת הסקי הבאה. בסוכנות הנסיעות שלי טורס, הממוקמת במתחם הבורסה ועובדת בעיקר עם יהלומנים, מדווחים כי חופשות הפנאי לא נפגעו עדיין - להפך: ההרשמה לחופשות הסקי עולה על זו של השנה שעברה.

עם זאת, נסיעות העסקים כבר מתחילות להצטמק. "מתחילים לחשוב פעמיים אם לנסוע, בעיקר לארה"ב, ואם כבר נוסעים אז מתלבטים אם לטוס בביזנס או להסתפק במחלקת תיירות", מספר הבעלים והמנכ"ל, יעקב לב ארי. "הרוב משלמים, אבל אצל מעטים מתחילים להרגיש בעיות נזילות". נובמבר, הוא מספר, התחיל חלש מאוד - אבל הוא משתדל להיות אופטימי. "רוב האנשים פה ישרדו את התקופה הקשה", הוא אומר בתקווה.

מול הסוכנות, באולם התצוגה של מרכז היהלומים הישראלי, הוויטרינות זוהרות כרגיל באור יקרות, זהב וכסף. קבוצת תיירים מרוסיה בוחנת את תכשיטי היהלומים בעניין. חלקם ניגשים לקופה, אבל רבים אחרים יוצאים החוצה. נטשה ממוסקווה החליטה לא לקנות כלום: התכשיטים יפים, אבל יקרים מדי. היא מנהלת חשבונות, וטוענת שברוסיה עוד לא מרגישים את המשבר. "אירופאים, אמריקאים וישראלים יותר זהירים, אבל מזרח אירופאים עדיין קונים", אומר נחמן רווה, מנהל אולם התצוגה.

מאחורי החזות הנוצצת של אולם התצוגה פועם לב מודאג. "אנחנו מושפעים מאוד ממצב התיירות", מסביר רווה. "לכן, לצערנו, יש לנו כבר ניסיון משנים קודמות. ברגע שהתחיל המשבר הכנו תוכנית פעולה, לכל מצב שלא יהיה". התוכנית כוללת בעיקר דחיית השקעות וחיפוש של נתיבי שיווק חלופיים.

"אובדן אמון מוחלט במערכת"

מעבר לכביש, בבניין גיבור ספורט שבו משרדים רבים של עורכי דין ורואי חשבון, התנועה סואנת. ואולם לפעמים קשה לדעת מי עסוק באמת. נ', מנכ"ל לשעבר בחברת חיתום שעובד כיום כעצמאי בתחום משיק, יושב בקפה שלמרגלות הבניין כשהמחשב הנייד פתוח לפניו ואוזניית הסלולרי באוזנו, אבל מתברר שהוא בסך הכל מתעדכן באתר הבורסה. תחום החיתום, הוא מספר, נפגע אנושות מהמשבר.

"כרגע אי אפשר לגייס כסף", הוא אומר. "יש אובדן אמון מוחלט במערכת. ההנפקות פחתו ובחברות חיתום אין עבודה. אז מנסים לחשוב על פתרונות יצירתיים - למשל, חברות מקטינות את החוב שלהן בכך שהן קונות את האג"חים שלהן חזרה".

אשתו של נ' היא מאמנת כושר עצמאית וגם היא מרגישה את השלכות המשבר - שעת אימון ב-200 שקל אינה נחשבת למצרך חיוני. בני הזוג כבר לא קונים כל מה שבא להם. היתרון היחיד, מבחינתו של נ', הוא שיש הרבה יותר זמן עם הילדים.

אפילו הקבצנים מרגישים את המיתון: "לפני חצי שנה אנשים נתנו יותר", מספרת האשה שיושבת בצומת מול הבניין. "עכשיו נותנים עשר אגורות, חצי שקל".

לא כולם סובלים מהמשבר, כמובן. מי שסכסוכי עבודה ופירוקי חברות הם לחם חוקו דווקא מרוויח - וכאלה יש הרבה בבניין. "באופן אבסורדי, דווקא עכשיו יש הרבה עבודה", אומר יריב, עו"ד שעובד במשרד שמתמחה בפירוקי חברות. "זה קצת עצוב, אבל עושים כסף".

שיר-אל נקדימון, עו"ד שמתמחה בדיני עבודה, אומרת בדרך לבית קפה שהתקופה הנוכחית מציבה בפניה הזדמנות ואתגר כאחד: יותר אנשים שפוטרו יזדקקו לשירותיה - אבל היא תתקשה להוכיח שפיטוריהם אינם צודקים. "למנהלים הרבה יותר קל להיפטר מעובדים בתקופה כזו, תחת אצטלה של קיצוצים", היא מסבירה. היא עצמה לא מודאגת במיוחד, ואף שכרה משרד חדש בבניין. "אבל לי אין שכירים, וחוץ מזה אני באופן כללי בן אדם רגוע", היא מוסיפה.

"עורכי דין אף פעם לא סובלים ממיתון", מאבחן יעקב כהן, המכונה "סטומפי" ומנהל עם אשתו בבניין מסעדה הנקראת על שמו. "כשהבוסים הכבדים מגיעים לאכול הם לא עושים חשבון, אבל המזכירות חוסכות כל גרוש". לדבריו, מכירות הסנדוויצ'ים והארוחות הקלות לא נפגעו, אבל בשיחות ליד השולחן אפשר כבר להרגיש את החרדה. "בעלי החברות עדיין יושבים עם חשבונות פתוחים", מוסיפה אשתו ורדה, "אבל הפקידים צריכים להראות שהם חוסכים, והם לוקחים טייק אווי".

בפתח אחד המגדלים הסמוכים ניצבים שלושה יועצי השקעות צעירים הלבושים למשעי בחולצות כפתורים בהירות ומכנסיים אלגנטיים. לדבריהם, הם בהחלט מרגישים את המשבר - בעיקר במגע עם לקוחות מודאגים. "המצב מחורבן", אומר אחד מהם בעגמומיות. "קשה לגייס אנשים, כולם בפאניקה. אנשים רוצים לצאת, כל היום צריך לשכנע ולהסביר". פיטורים עוד לא היו אצלם, אבל הם מכירים מפוטרים מבתי השקעות אחרים. "כולם מאוד חוששים", אומר שני, "זה לא נעים. מי שחשב לעזוב עבודה בוודאי יחשוב פעמיים".

sheen-shitof

וזה כחול לבן

המכשיר שמשנה את כל מה שידעתן על רענון ומיצוק עור הפנים

בשיתוף פרמייר

"הולך להיות אסון, עשרות אלפי מפוטרים"

במתחם עסקים שונה לגמרי, למרגלות מגדל שלום בדרום תל אביב, עומד יועץ השקעות ופנסיה ונהנה מהפסקת סיגריה ודיאט קולה. הוא עובד באחד הבנקים, והסיבה לכך שהוא כל כך רגוע היא שהלקוחות שלו יקבלו את הדו"חות השנתיים שלהם רק במארס - ועד אז לא יידעו שנכון להיום הם הפסידו בממוצע 10%-15% מהכסף שהשקיעו.

בבנק עצמו, הוא מספר, עוד יש ביטחון תעסוקתי - אבל המשבר בכל זאת מדאיג, בעיקר כי אף אחד לא יודע כמה זמן הוא יימשך. "זה יכול להיות חודש-חודשיים, או עשר שנים", הוא אומר. הוא עצמו, בכל אופן, כבר קבע פגישה עם יועץ הפנסיה שלו - כדי להעביר את כספו לאפיקים יותר סולידיים. אבל לא הכל שחור, הוא מדגיש: "זו גם יכולה להיות הזדמנות גדולה להיכנס לשוק ההון, עכשיו או בשנה הקרובה".

המלה "הזדמנות" חוזרת ועולה בשיחות, לפעמים במקומות לא צפויים: מנכ"ל סטארט-אפ זעיר שמשרדיו נמצאים במגדל שלום מספר על הזדמנות פז לגיוס מהנדסים מוכשרים, שנפלטו מחברות אחרות. קורות החיים זורמים לחברה בקצב מוגבר. "חוסר הוודאות הוא הדבר הכי קשה", הוא אומר, אבל מוסיף שהוא אינו מודאג מגורל החברה שלו. "מראש התנהלנו כאילו יש בחוץ צונאמי. לבשנו מעילים, היינו מוכנים. זה מה שיפה בכלכלה: אם אתה חכם, יעיל ויצירתי - רוב הסיכויים שתצליח".

לעומתו, יועץ עסקי שמחכה לפגישה מחוץ לבית קפה במגדל אפריקה-ישראל חוזה שהצונאמי הזה יהיה הרסני. "הולך להיות אסון, עשרות אלפי מפוטרים", הוא מנבא. "הלקוחות שלי נאבקים עם הבנקים, שסוגרים את הברז. לי יש יותר עבודה, אבל אני לא נהנה מזה. זו ממש עבודת טיפול נמרץ. כולם מפטרים, בין אם מדובר בקצפת או בלחתוך בבשר החי".

ורק במסעדת קימל היוקרתית, הסמוכה לבניין, הפסקת הצהריים עדיין נראית כמו התענוג הרגיל: השולחנות כמעט מלאים, סכינים ומזלגות מקרקשים מעדנות וריח הפילה נישא באוויר. יריב איינמר, מנהל המסעדה, מצפה כל יום לירידה בהכנסות, אבל ארוחת הצהריים ממשיכה למשוך לקוחות כמו תמיד. אולי זה הוותק או המוניטין, הוא משער. ואולי, למרות הכותרות הקודרות בעיתונים, יש עדיין מספיק אנשים שלא נפגעו מהמשבר - ומעדיפים לחכות לו על בטן מלאה בפואה גרה.

"זו לא תקופה טובה לשפר תנאים"

"לא דיברו אתנו" - כך ענו לנו רוב העובדים לאחר ששאלנו אותם אם קיימו עמם שיחת הבהרה בנוגע למצב החברה. לדברי ד"ר מוטי נוימן, מנהל מחלקת ייעוץ קריירה של חברת משאבי האנוש פילת, מנהליהם של אותם עובדים לא נהגו כשורה. "ברוב המקרים, מנהלים פוחדים להתחייב", הוא אומר. "הם לא בטוחים בעצמם שזה גל הפיטורים האחרון, ולך תדבר עם אנשים כשאתה לא יודע. אבל לא להתייחס למצב כלל היא האפשרות הכי גרועה. הם יכולים להעביר מסר: 'חברים, אנחנו לא יודעים מה קורה, אבל אנחנו עושים את כל מה שאנחנו יכולים כדי לא לפגוע באנשים ובארגון".

נוימן ממליץ לכל עובד להתכונן לאפשרות שיפוטר: "חשוב לבנות רשת קשרים, להתחיל לחשוב - מה אם מחר מפטרים אותי, איפה ירצו להעסיק אנשים כמוני?". למי שלא פוטר הוא ממליץ להישאר בעבודה, כמעט בכל מחיר. "זו לא תקופה טובה לשפר תנאים", הוא אומר. "אפילו אם אתה חיוני לארגון שלך, והם יחרקו שיניים ויתנו לך את ההעלאה - הם יזכרו לך את זה תמיד".

חברות משאבי האנוש בישראל החלו להציע באחרונה שירות ליווי פיטורים (Outplacement). המטרה היא להקל ככל האפשר על כל המעורבים בתהליך הכואב - המנהלים, המפוטרים והעובדים שנשארו. כחלק מתהליך הליווי מקבלים המפוטרים עזרה בחיפוש עבודה - כולל ייעוץ ואפילו משרד שאליו הם יכולים ללכת כל בוקר ולשלוח ממנו קורות חיים - "לעבוד בחיפוש עבודה", כפי שמגדירה זאת מיכל שליט, המובילה את תחום ליווי הפיטורים בחברת משאבי האנוש AKT.

לדברי שליט, התקופה הנוכחית קשה גם בעבור המנהלים. "צריך לזכור שהרבה פעמים ראש צוות לא משפיע על עצם בחירת המפוטרים", היא אומרת. שליט ממליצה לבצע את הפיטורים ביום אחד, כדי לא למשוך את המתח יותר מדי, ולהקפיד על עריכת שימוע לפני מעשה.

  • עוד באותו נושא:
  • רמת החי"ל

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully