נכשלנו בהגדלת התעסוקה של נשים ערביות וגברים חרדים

>> מסמך האג'נדה מספר 2 של המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה יונח קרוב לוודאי על שולחנה של הממשלה ב-2010, וינסה להגדיר את היעדים הכלכליים-חברתיים לעשור הבא. ניתן לשער כי פרק מרכזי בדו"ח יעסוק בניתוח ההישגים והכישלונות בשוק העבודה בעשור שחלף, הסיבות לכך והלקחים המתחייבים מהם.

לו היה מוטל עלי לכתוב את הפרק לעיל, הייתי מציע לדיון את הנקודות הבאות: בראש ובראשונה הייתי מציג את ההישג המרשים של הגידול בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה של ישראלים בגילאי 18-67 בשנים האחרונות, כמו גם את העלייה בשיעור התעסוקה והירידה בשיעור האבטלה. שינויים שהביאו כמעט לסגירת הפער בינינו למדינות ה-G7 (ועידת שבע המדינות המתועשות) במשתנים שציינו לעיל.



התובנה המתחייבת היא שסגירת הפער אינה נובעת מכך שהעובד הישראלי נהפך לפחות בטל ועצל, אלא קשורה, רובה ככולה, לגידול המרשים בשיעור הצמיחה וליצירת מקומות עבודה. זאת ועוד, נצטרך גם להודות ששגינו כאשר הערכנו שקיצוצי הקצבאות יגדילו את שיעור התעסוקה של האוכלוסיות המוחלשות, הואיל ובניגוד למתוכנן, הדבר לא קרה. על כן, בבואנו להפעיל מדיניות לשילוב אוכלוסיות מוחלשות בשוק העבודה ראוי שנזכור את התובנות האלה.



שנית, המאמצים והמשאבים שהושקעו בעשור האחרון בהגדלת שיעורי התעסוקה של נשים ערביות וגברים חרדים לא הביאו לשינויים הרצויים. על כן, באג'נדה מספר 2 נודה בכישלון נוסף: טעות בזיהוי סוג החסמים המונע מהאוכלוסיות לעיל להשתלב בעבודה. בטעות סברנו שהפתרון קשור בשינוי מאפייני האוכלוסיות, ובתחום זה התרכזה הפעילות, אך לא הבנו כי החסם העיקרי הוא מחסור גדל והולך של מקומות עבודה לאוכלוסיות האלה בכלל, וכאלה התואמים את אורח חייהן והקוד התרבותי שעל פיו הן מבקשות לחיות בפרט.



שלישית, אג'נדה מספר 1 התמקדה בעיקר בשילוב אוכלוסיות בשוק העבודה וכמעט שלא עסקה בעובדים עניים ובצעדים הנדרשים להקטנתם. אג'נדה מספר 2 צריכה, על כן, להתמקד בדרכים להעלאת התוצר לעובד והיכולת שלו להתחרות במיוחד בקרב עסקים הפועלים בעזרת טכנולוגיה ושיטות מסורתיות. הכוונה היא להעלאת מלאי ההון לעובד; קידום שינויים טכנולוגיים בכלל וכאלה המתבססים על מידע וחדשנות בפרט; הגדלת מלאי הידע הנצבר בעסקים והשימוש הנכון בו לצד השקעות במחקר ופיתוח והגברת המעורבות בסחר הבינלאומי, כמו גם הסרת החסמים לחידוש ההכשרה מקצועית למבוגרים שמחוץ לשוק העבודה שהיקפה הצטמצם מאוד בשנים האחרונות; ועידוד לימודים לאורך החיים לנוכח השחיקה המהירה בהון האנושי.



רביעית, אג'נדה מספר 2 תצטרך לחדד ולהעמיק את הדיון ביחסי פריפריה-מרכז בשוק העבודה, ובעיקר - לפער ההזדמנויות והמחסור במקומות עבודה בפריפריה. עלינו לדעת שהסיכוי של פרט ממוצע למצוא עבודה באזור המרכזגבוה פי חמישה מאשר בפריפריה בצפון, ועל כן כדי להשוות את סיכויי התעסוקה בין האזורים השונים יש להוסיף בפריפריה של הצפון והדרום 20-25 אלף מקומות עבודה.



תושבי הצפון והדרום הרחוק זכאים לא רק להגדלת מספר מקומות העבודה, אלא גם למבנה תעסוקה ההולם את הגידול הניכר בהשכלתם ובכישוריהם בעשורים האחרונים. מבנה תעסוקה עתיר השכלה יאותת למתגוררים באותם אזורים שכדאי להם להשקיע בהשכלה, בהכשרה ובהעלאת כישוריהם.



ולבסוף, עולם העבודה החדש מתאפיין במעברים בין מצבי תעסוקה שונים הגורמים כבר כיום לפרטים רבים לשהות פרקי זמן שונים מחוץ לשוק העבודה, ומצב זה יגבר וילך בעשור הבא. התוצאה היא שבעולם העבודה החדש פרטים מאבדים יותר ויותר זמן עבודה והכנסות. לכן, על האג'נדה הבאה יהיה לבחון את הדרכים להבטחת קיומם של פרטים במעברים שבין תעסוקה, אבטלה ושהייה מחוץ לכוח העבודה, ולבדוק האם הקצבאות השונות מציעות הגנה מספקת למצבים האלה.



אכן, שוק העבודה זקוק בעשור הבא לסדר יום חדש. כזה המתמקד בארבעה מרכיבים עיקריים: העלאת שיעורי התעסוקה בקרב תתי-אוכלוסיות, הגדלת פריון העובדים, צמצום פערי התעסוקה בין הפריפריה למרכז והבטחת קיומה של האוכלוסייה לנוכח השינויים התכופים במצבם התעסוקתי.



הכותב הוא מנהל מינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת