ההתמוטטות הכלכלית של איסלנד התרחשה במהירות מדהימה. זה היה נראה כמעט לא אמיתי. אשה אחת השוותה זאת לתאונת רכבת. אחרת סיפרה שהיא הרגישה כאילו צפתה באירועים דרך חלון ביתה. שלישית אמרה, "זה כמו שישימו אותך בכלא בלי לדעת במה חטאת".
איסלנד המודרנית והמתוחכמת נמצאת כיום במצב של הלם גמור. אם אירועי החודש שעבר - קריסת הבנקים במדינה, צניחת המטבע, גל הפיטורים הראשון ואובדן המוניטין בחו"ל - נראו כמו חלום רע, הרי שכעת איסלנד מתעוררת ומגלה שהוא התגשם.
יש להסביר ולומר: רייקייוויק, שבה חיים שני שלישים מכלל אוכלוסיית המדינה המונה 300 אלף איש, אינה מתמלאת כעת בתורים למזון, במקלטים לחסרי בית או בבוזזים המנפצים חלונות ראווה - אך העיר הזו, שעד לאחרונה היתה בעיצומה של אחת מבועות הכלכלה המהירות ביותר בעולם, חווה כעת את אחת מההתפוצצויות הגדולות ביותר בעולם. למעשה, כמעט שלא ניתן לפגוש בה כיום מישהו שהמשבר הכלכלי לא השפיע עליו עמוקות.
השלכות המשבר ניכרות בכל פינה: אנשים איבדו את כל חסכונותיהם בן לילה, חברות מקצצות בשכר, מפחיתות את שעות העבודה ונאלצות לא פעם לבצע מהלכי פיטורים המוניים, המחירים גואים, מסעדות שהיו פעם מלאות עד אפס מקום עומדות כמעט ריקות, אנשים הפסיקו לנסוע לחו"ל, בנקים מגבילים את הקצאת המט"ח וחברות מתקשות מאוד לעשות עסקים מעבר לים. בנוסף, האינפלציה הגיעה ל-16% וממשיכה לעלות, והקרונה, המטבע המקומי, שנסחרה בשער של 65 קרונה לדולר לפני שנה - נסחרת כעת ב-130 דולר. "אף מדינה מעולם לא קרסה כל כך מהר ובאופן כל כך יסודי בזמן שלום", אומר ג'ון דניאלסון, כלכלן מבית הספר לכלכלה של לונדון.
האובדן מחלחל מעבר לחייהם האישיים של האזרחים האיסלנדיים - הוא מנפץ את הדימוי העצמי של האומה כולה. "לפני שנים הייתי אומרת שאני איסלנדית, ואנשים היו שואלים איפה זה", אומרת קטרין רונולפסדוטיר, 49, שפוטרה מעבודתה כמזכירה ב-31 באוקטובר. "זה היה בסדר גמור, אבל כעת יש לנו דימוי של בזבזנים וגנבים".
גם אלדיס נורדפיורד, אדריכלית בת 53, איבדה את עבודתה בחודש שעבר, וכך גם כל שאר עובדי החברה שעבדה בה, פרט לבעלים - 44 איש בסך הכל. לדבריה, כ-75% מהעובדים בענף האדריכלות באיסלנד איבדו את עבודתם בשבועות האחרונים.
נורדפיורד אומרת כי יש משהו מנחם בכך שהיא אינה לבד במערכה. "כולם נמצאים באותו המצב", היא אומרת. "אם רק 10 מתוך 40 היו מפוטרים, המצב היה שונה. הייתי שואלת 'למה אני? למה לא הם?', אך זה לא קרה".
המדינה שהכי טוב לחיות בה
עד לאביב האחרון, כלכלת איסלנד שיגשגה באופן בלתי רגיל. התמ"ג לנפש במדינה היה הרביעי בגודלו בעולם; שיעור האבטלה היה 0%-1% (התחזיות לאביב הבא הן של 10%); ודו"ח של האו"ם מ-2007, המודד הכנסה ריאלית לנפש ורמת חינוך, אף קבע שאיסלנד היא המדינה שהכי טוב לחיות בה בכל העולם.
האיסלנדים החסכנים הושפעו מכוחה של הקרונה והחלו לצאת לסופי שבוע של קניות באירופה, לרכוש מכוניות מפוארות, לבנות בתים גדולים יותר ולשלם בעבורם באמצעות הלוואות מט"ח בריבית נמוכה.
באיסלנד שלפני המשבר היתה כל כך הרבה עבודה, שהמעסיקים נאלצו לייבא עוד ועוד עובדים מחו"ל. נורדפיורד האדריכלית מספרת שעשתה כל כך הרבה שעות נוספות במשרד בשנה שעברה, עד שהכפילה את משכורתה. עוד היא אומרת כי הופיעה בתוכנית רדיו שוודית כמומחית לפריחה המדהימה של ענף הבנייה באיסלנד.
אלא שהנפילה ממרום השגשוג היתה מהירה ועמוקה מכפי שאיש יכול היה להעלות בדעתו. לפני חודשיים, מספרת נורדפיורד, החברה שבה עבדה ביטלה את כל השעות הנוספות. לפני שבועיים, החברה הודתה שיש פחות עבודה, אך הבטיחה שיש מספיק עבודה כדי להמשיך ולפעול עד הקיץ הבא. למחרת, כל העובדים נקראו לחדר הישיבות ופוטרו.
אצבע מאשימה
כמו אבותיהם הוויקינגים בשעתם, בנקאים איסלנדים כבשו את העולם, השתלטו על עסקים, וניפחו את מערכת הבנקים בחובות. כעת, האצבע המאשימה מופנית בדיוק כלפי אותם הבנקאים והבנקים. "הבנקים הם אלה שלא יכולים להחזיר חובות של עשרות מיליארדי דולרים והם אלה שהרסו את שמנו הטוב", אומרת אדלהיידור הדינסדוטיר, המנהלת רשת קטנה של בתי קפה בשם קפיטאר ומוכרת קפה בסיטונות לחנויות.
המעסיקים סובלים לא פחות מעובדיהם. הדינסדוטיר נאלצה לפטר שבעה עובדים במשרה חלקית, לקצץ בהיקף העבודה של העובדים במשרה מלאה ולהעלות מחירים. כעת, סניף קפיטאר ברחוב הקניות המרכזי של רייקייוויק, מלא עד כדי מחציתו. אלא שבימים כתיקונם, הוא היה עמוס ומלא עד אפס מקום.
העסקים נחלשים, אך העלויות גואות. כאשר הממשלה השתלטה על הבנקים הכושלים באוקטובר, משלוח הקפה האחרון של הדינסדוטיר, שהכיל כחמישים טונה קפה, כבר יצא לדרך מניקרגואה. היה לה כסף לשלם בעבורו, אך עקב המשבר הבנקים הזרים חששו לעשות עסקים עם איסלנד ולכן, לדבריה, היא לא הצליחה להמיר מספיק כסף מזומן למט"ח.
"התקשרו אלי כל יום ושאלו אותי מה קורה, הם נהיו ממש עצבניים", אומרת הדינסדוטיר על נושיה. לבסוף הם נהיו עד כדי כך עצבניים, שהם שלחו את המטען למחסן בהמבורג, גרמניה, שם הוא ממתין עד שתצליח הדינסדוטיר לגייס את המט"ח הדרוש.
העלות הקבועה שלה כבר לא קבועה. לפני חמש שנים, החברה פתחה מפעל חדש ולצורך כך לוותה 120 מיליון קרונות, כמיליון דולר וחצי, במט"ח. צניחת ערך הקרונה הגדילה את חובה ל-200 מיליון קרונות. הקיץ, התשלומים החודשיים של הדינסדוטיר היו 2.5 מיליון קרונות. כעת, הם עשויים להכפיל את עצמם, ולהגיע לסכום השווה ל-38.5 אלף דולר.
"מנהל הכספים שלי מדבר עם הבנקים בכל יום, ואנחנו לא יודעים כמה אנחנו צריכים לשלם", אומרת הדינסדוטיר.
עודדו אותנו לקנות מניות
בסקר שנערך באחרונה, כשליש מהאיסלנדים אמרו שהם מוכנים לשקול הגירה. אזרחים זרים כבר נוטשים את המדינה. אנתוני רסטיבו, אמריקאי שעבד בחוות תפוחי אדמה במזרח איסלנד בסתיו ונמצא כעת בדרכו חזרה לארה"ב, אומר שכל העובדים הזרים בחווה עזבו לפתע בחודש שעבר משום שמשכורותיהם צנחו. לדבריו, פועל אחד הגיע מפולין, גילה כמה הקרונה שווה, וחזר הביתה למחרת.
במרכז הקניות קרינגלאן בפאתי רייקייוויק, הרון הלגדוטיר שעובדת בחנות יופי אומרת שהיא כבר לא יכולה להרשות לעצמה לנסוע לחו"ל. בסוף השבוע הקודם היא ובעלה נסעו לטיול אחרון לאמסטרדם, חופשה שעליה שילמו לפני חודשים, כשהקרונה היתה עדיין חזקה.
אך החופשה לא היתה בדיוק בהתאם לתוכניות: בני הזוג אכלו בזול ולא קנו כלום. "היה מוזר לעמוד בחנות ולהביט בתיק או זוג נעליים ולגלות שהם עולים 100 אלף קרונות, כשבשנה שעברה הם עלו רק 40 אלף", היא אומרת.
בקופאווגור, פרוור של של רייקייוויק, רונולפסדוטיר, המזכירה לשעבר, אומרת שהיא דאגה כבר הרבה זמן מכך שכלכלת המדינה תקרוס תחת כובד הציפיות המנופחות.
"כשנוסעים ברייקייוויק אפשר לראות את כל הבתים החדשים, וכבר הרבה זמן אני חושבת לעצמי, 'מאיפה נביא אנשים שיגורו בכל הבתים הללו?'" אמרה. לדבריה, חברת הנדל"ן שהעסיקה אותה בנתה כ-800 בתים לפני שנתיים - אך רק 40% מתוכם נמכרו.
בהתאם לחוק האיסלנדי, יש לרונולפסדוטיר ולשאר העובדים שפוטרו שלושה חודשים לפני שעליהם לעזוב את עבודתם. בסוף תקופה זו, היא וחבריה המפוטרים יחלו לקבל דמי אבטלה. נראה כי רונולפסדוטיר תיאלץ להסתפק בכך, שכן כיום גם ההשקעות הצנועות של בעלה בכמה בנקים איסלנדים שקרסו - לא שוות כלום. "הם עודדו אותנו לקנות מניות בחברותיהם עד לרגע האחרון", היא אומרת.
רונולפסדוטיר כועסת על הממשלה, שלדבריה לא ידעה להתמודד עם המשבר, וכועסת על הבנקים, שהכתימו את שמה הטוב של איסלנד. היא מזדהה עם מאות אלפי המפקידים הזרים שאיבדו את כספם, אך היא לא מבינה מדוע הממשלה האיסלנדית, ולמעשה הציבור האיסלנדי, צריכים לסבול יותר ממה שכבר סבלו.
"לא ביקשנו מאף אחד לשים כסף בבנקים", היא אומרת. "אלה חברות פרטיות ובנקים פרטיים, והם נסעו לחו"ל ועשו שם עסקים".
שרדה קשיים בעבר
על אף המצב, האיסלנדים אופטימיים מטבעם - תכונה שייתכן שנובעת ממגורים באחד האזורים הקשים למחייה בעולם, ומהתלות הרבה של המדינה בתעשיית הדיג ההפכפכה לאורך ההיסטוריה. כך למשל, מתנחמים האיסלנדים בעובדה שהקרונה החלשה תגרום לייצוא מהמדינה להיות יותר אטרקטיווי. בנוסף, הם אומרים, לאיסלנד אוכלוסיית צעירים משכילה וגמישה, והמדינה שרדה קשיים בעבר.
ראגנה שרה ג'ונסדוטיר, שמנהלת חברת ייעוץ עסקי קטנה, מספרת שבעקבות המשבר היא פגשה בפעם הראשונה בעלי עסקים מבניין המשרדים שלה. "ישבנו ואמרנו, 'לכולנו יש רעיונות, ואנחנו יכולים לעזור זה לזה בתקופות קשות'", היא אומרת.
לדבריה, היא היתה המומה בדיוק כמו כולם מהפתאומיות ומעוצמת המשבר. כאשר ראש הממשלה, גייר ה. הארדה, פנה לאומה בתחילת אוקטובר כדי ליידע אותה על המתרחש, בתה בת השש ביקשה ממנה להסביר את שאמר.
ג'ונסדוטיר השיבה כי המדינה במשבר, אך ראש הממשלה לא הסביר כיצד הממשלה מתכננת לטפל בו. בתה, בתבונה ילדותית, ענתה: "אולי הוא לא ידע מה לומר".
הקריסה המהירה בעולם
מאת שרה לייאל | ניו יורק טיימס
13.11.2008 / 18:35