גם לשר אוצר מותר לשנות את דעתו

ניו יורק טיימס

>> קל מאד להתייחס לזה כזיג-זג. לפני חודשיים היה שר האוצר של ארה"ב הנרי פולסון בעיצומו של קידום תוכנית חירום כלכלית בסך 700 מיליארד דולר, או בשמה הרשמי - תוכנית הסיוע לנכסים בעייתיים (TARP). במסגרת התוכנית ביקש פולסון לרכוש משכנתאות סאב-פריים ונכסים בעייתיים אחרים מהבנקים, כדרך לחזק את מאזניהם ולעודד אותם לחדש את פעילות ההלוואות.



ואולם על אף שאמר בעבר כי הוא מעדיף להימנע ממהלך כזה - הודיע פולסון לפני יומיים כי משרד האוצר החליט לזנוח את התוכנית לטובת ביצוע השקעות ישירות בחברות מסוגים שונים, ובהן ככל הנראה גם חברות כרטיסי אשראי וכאלו המציעות הלוואות לרכישת רכב.



על אף סיבוב הפרסה שעשה פולסון, מגיע לו קרדיט על נכונותו להודות בטעות ולשנות כיוון (ראוי לציין כי בשיחותיו עם עיתונאים ביום רביעי הוא לא הודה כי טעה). רוב הפוליטיקאים היו נצמדים בחוזקה לתוכניתם המקורית, בשל חשש כי הודאה בכישלון גרועה שבעתיים מדביקה בטעות.



נכון, מפתה מאד לומר "אמרתי לכם". בתקופה בה הוצגה ההצעה המקורית, המבקרים כבר הציעו שורה של חלופות, ובהן זאת שאימץ פולסון כעת. בהתחשב בזמן הקצר שבו נוסחה והועברה התוכנית הראשונית, ברור היה שיתגלו בה חורים. ואכן זה מה שקרה. עכשיו ברור לכל שהתוכנית לא פועלת באותה מהירות שהובטחה לציבור.



על אף זאת, אני טוען שהיא עדיין עובדת - הממשלה פשוט נכשלה בניהול הציפיות. הייעוד של תוכנית החילוץ היה להשאיר את החולה בחיים, לא לשקם אותו. אלא שהדיון הלאומי היום נסוב על כישלון התוכנית, שתזדקק אולי לתוכנית חילוץ משל עצמה. לכן, חישבו על השינוי בתוכנית לא כחלופה, אלא בתור תוכנית ההמשך לתוכנית החילוץ. איך שלא תתייחסו לשינוי, רק אל תמהרו ללהק את פולסון בתפקיד הנבל.