"לעולם אל תיתן למשבר טוב להתבזבז"

>> בכל יום אנו שומעים בשורות איוב. המשבר הכלכלי העולמי עלול להביא את הפסימים בינינו לומר: "אמרתי לכם", מכיוון שהנבואות השליליות שלהם מתגשמות ובכל יום המצב מידרדר. האם זו שעתם של הפסימים? האם בכלל יש מקום לאופטימיות במצב כזה?



המציאות החיצונית ה"אוביקטיווית" אכן משברית - ארגונים שלמים קורסים ועובדים מפוטרים. במצב כזה, התגובות הרגשיות שלנו - לחץ, חרדה, חשש מפני הלא ידוע - הן נורמטיוויות. אילו היינו רגועים ושאננים למתרחש, זה היה יוצא דופן.

כיצד ניתן להפיק את המיטב ממצב משבר? סוזן תומפסון חקרה אנשים שבתיהם נשרפו. כולם הצטערו וכאבו את אובדן הבית, אך אלה שראו את האובדן גם כמשהו חיובי, התמודדו טוב יותר עם הסיטואציה. ד"ר טל בן-שחר מציין בספרו "באושר ובאושר": "דברים אינם קורים דווקא לטובה, אך חלק מהאנשים מסוגלים להוציא את הטוב ביותר מהדברים שקורים להם".



יש אנשים שעברו התקפי לב ורואים בכך סימן לתחילת הסוף, אבל יש גם כאלה שהסיקו מסקנות וסיגלו לעצמם הרגלי חיים בריאים יותר, עברו לתזונה נכונה והחלו לעשות פעילות ספורט. המיקוד בחיובי ובמה שניתן לשפר הוביל להתנהגות שהיטיבה עם סיכויי ההחלמה.



"אנחנו לא נרתעים מפני שהדברים קשים, אלא מפני שאנחנו נרתעים הדברים נעשים קשים" (סנקה) . המציאות, קשה ככל שתהיה, נתונה לפרשנויות שונות, וכמו בסרט "דלתות מסתובבות", אופי הפרשנות מייצר את המציאות . פעמים רבות המשבר מחדד את ההבנה של מה חשוב באמת. אנו מקבלים פרופורציות על החיים בכלל, מתחילים לעשות דברים שאוהבים ולא מתייחסים אל החיים כמובן מאליו.



וינסטון צ'רצ'יל אמר ש"פסימיסט רואה את הקושי בכל אפשרות, ואופטימיסט רואה את האפשרות בכל קושי". מה קורה כשהאופטימיסט אופטימי מדי ולא מחובר למציאות? במלחמת וייטנאם היו שני סוגים של אנשים שלא שרדו את השבי: סוג אחד חשב שיישאר שם לעולם, והסוג השני חשב שישתחרר מיד. השורדים היו אלה ששילבו בין שתי צורות החשיבה. הם האמינו שייצאו מווייטנאם, אבל לא מיד, וידעו שייתכן שייקח להם שנים רבות לצאת. כלומר, הטיפוס המאוזן הוא גם מחובר למציאות וגם אופטימי.



אם כך, מחשבה חיובית בלבד משולה לעפיפון ללא חוט ואינה מספיקה להתמודד עם מורכבות המציאות. הסוד של ההצלחה הוא להיות אופטימי אך מחובר למציאות, בעל מוטיווציה, תשוקה ויכולת לבצע עבודה קשה ופתוח להזדמנויות חדשות. זה פשוט להבין, אך לא פשוט ליישם.



לסיכום, השאלה המרכזית היא לא "האם" ניתן לצאת מן המשבר הזה, אלא "איך" ניתן לצאת ממנו.



הכותבת עוסקת בייעוץ ארגוני ופסיכולוגיה חיובית