מחקר: אנשים אומללים רואים יותר טלוויזיה מאנשים מאושרים

אנשים אומללים רואים טלוויזיה ב-30 אחוזים יותר מאנשים מאושרים. הממצאים, שפורסמו ביום חמישי, עולים ממחקר שהקיף קרוב ל-30,000 אמריקאים בוגרים ונערך בין השנים 1975 ל-2006, כחלק ממחקר חברתי כולל.



בעוד שאנשים מאושרים דיווחו כי הם צופים בטלוויזיה בממוצע כ-19 שעות בשבוע, אנשים אומללים דיווחו כי הם רואים טלוויזיה כ-25 שעות בשבוע. התוצאות התקבלו לאחר שנלקחו בחשבון רמת השכלה, הכנסה, גיל ומעמד.



בנוסף, אנשים שהוגדרו כמאושרים היו פעילים יותר חברתית, לקחו חלק בפעילויות דתיות בקהילה, הצביעו וקראו יותר עיתונים מחבריהם השמחים פחות. אולם, החוקרים לא הצליחו לקבוע אם אומללות מובילה לצפייה מרובה בטלוויזיה, או שצפייה מרובה בטלוויזיה פוגעת ברמת האושר.



למעשה, אנשים מעידים כי הם נהנים לצפות בטלוויזיה: מחקרים קודמים העידו כי כשאנשים צופים בטלוויזיה, הם נהנים ממנה. במחקרים האלה הנבדקים דיווחו שבין 0 (לא נהנים) ל-10 (נהנים מאוד), צפייה בטלוויזיה קיבלה ציון הקרוב ל-8. אך ייתכן שהעלייה במצב הרוח מצפיה בטלוויזיה, אינה נמשכת זמן רב.



"מהנתונים גילינו שהטלוויזיה מספקת הנאה לטווח זמן קצר, אך לטווח הזמן הארוך היא גוררת אחריה דיכאון", אמר החוקר ג'ון רובינסון, סוציולוג באוניברסיטת מרילנד.



על פי תסריט זה, גם אנשים מאושרים יכולים להפוך לדיכאוניים, אם הם ימשיכו לבהות זמן רב יותר במסך. החוקרים טוענים, שכעבור פרק זמן מסוים, הטלוויזיה עלולה לדחוק פעילויות אחרות שבניגוד לטלוויזיה, יש להן השפעות חיוביות לפרק הזמן הארוך. פעילות גופנית ופעילות מינית הן דוגמאות לפעילויות חיוביות. גם מסיבות ופעילויות חברתיות שונות אחרות, ידועות כבעלי ערך פסיכולוגי חיובי.



"הטלוויזיה לא ביקורתית כלפיך, ואינה מצריכה מאמץ, לכן אנשים עם כישורים חברתיים נמוכים או מקורות חברתיים דלים לקיום פעילויות, מוצאים בה מפלט", אומרים רובינסון ועמיתו, סטיבן מרטין, שכתבו בדצמבר מאמר בנושא.



הם הוסיפו כי "מעבר לכך, אומללות כרונית יכולה להיות מחלישה אישית וחברתית, ועלולה לפגוע בעבודה ובפעילויות חברתיות ואישיות. לעומת זאת, גם האנשים האומללים ביותר, יכולים להדליק את השלט ולהינות מבידור באופן פסיווי בצפיה בטלוויזיה".



החוקרים מוסיפים כי נדרשים מחקרי המשך לבחון את הקשר בין טלוויזיה ואושר.