דונלד טראמפ רוצה סיכול

>> בשבוע שעבר היה דונאלד טראמפ לטייקון הראשון ששלף את סעיף ה"פורס מאז'ור" בחוזה בהקשר של המשבר הכלכלי.

טראמפ מתקשה להחזיר לדויטשה בנק הלוואה של 640 מיליון דולר, שניתנה לו כדי לבנות את מגדל טראמפ בשיקגו. טראמפ קיבל מדויטשה בנק ארכה אחת לפני חצי שנה, אך הבנק סירב לתת ארכה נוספת לפירעון ההלוואה. המכירות במגדל בשיקגו צולעות, וטראמפ עיין בחוזה ומצא את הסעיף הקובע כי יהיה זכאי לארכה אם ייגרם עיכוב כתוצאה מכוח עליון. ביום שישי האחרון הגיש תביעה בניו יורק נגד דויטשה בנק, בדרישה להכיר במשבר הכלכלי ככוח עליון.



מלחמות, טרור, שביתות וגם קריסות מחשב או תקלות פעוטות יותר, הוכרו בעולם ככוח עליון שמצדיק סיכול חוזה. כוח עליון משמעו סיכון שאף אחד מהצדדים לעסקה לא תימחר מראש. בעולם שאחרי אסון התאומים ב-2001, אחרי הצונמי בדרום אסיה ואחרי הוריקן קתרינה, אין הרבה סיכונים שאינם צפויים מראש. השאלה אם משבר כלכלי גלובלי ייחשב ככזה מעוררת קושי.



מצד אחד, המשבר עלול להפוך הרבה מאוד התחייבויות חוזיות לבלתי רווחיות. מצד שני, ההכרה בכוח עליון תפיל את נטל כישלון העסקה על צד מסוים. מדוע שהצד הסובל יהיה דווקא דויטשה בנק ולא טראמפ? במקרה של טראמפ, מדובר כנראה במהלך טקטי של משיכת זמן. מה קורה כאשר יזם נטל הלוואה מבנק וכעת אינו מסוגל להחזירה? האם מוצדק לגלגל את הסיכון אל הבנק?



ההיגיון אומר כי רצוי לגלגל את הנזק על הצד שיכול לפזר את העלות טוב יותר. כאשר לא בטוח מי הצד הזה - יחלקו ביניהם. הגישה שלפיה צד אחד יישא בכל הסיכון נעלמת כיום בהדרגה. עם זאת, במשבר הנוכחי יש גופים שממשלות לא ייתנו להם ליפול. טראמפ הוא לא אחד מהם. דויטשה בנק אולי כן.



אם כך, הבנק עדיף כקולט סיכונים. מובן שהדרך הזו תוביל להלאמה מוחלטת של המערכת הבנקאית, שתקרוס מרוב חוזים מסוכלים. לכן, בתי המשפט נוטים לפרש סעיפי סיכול חוזה מטעמי כוח עליון בצמצום שמרני, וטראמפ יצטרך לחשוב בקרוב על טריק אחר.