חוזרים למודלים

האם המודל של קרנות הון סיכון לקוי?

>> גם ליזמים ואנשי הון סיכון יש רשת חברתית וקוראים לה The Funded. בשבוע שעבר התעורר דיון נרחב באינטרנט בעקבות מצגת שהראה מייסד האתר אדאו רסי בבית הספר למינהל עסקים של אוניברסיטת הארווארד.



המודל העסקי של קרנות ההון סיכון, טען רסי, פגום. אחת ההוכחות שנתן לכך היה גרף שהציג, ושממנו עולה כי מ-2003 עד אמצע 2008 כמות הכסף שהושקעה בקרנות הון סיכון עלתה על הסכום המצרפי של התשלומים שהועברו למשקיעים מהאקזיטים שביצעו החברות שבהן השקיעו. אם מתעלמים לרגע מהפרשי עיתוי, המשמעות היא תשואה של בערך 0% למשקיעים.



המסקנה מעניינת אך העיתוי מסביר הכל: ייתכן שתקופות מסוימות במהלך מחזורי ההשקעה של קרנות ההון סיכון אכן הפסדיות, אבל רוב הזמן הן רווחיות. דבר זה נכון לגבי תעשיות רבות, במיוחד בתקופות כמו זו שבה אנו נמצאים כעת.



9 מודלים עסקיים לאינטרנט



בתחילת ספטמבר כתב מייקל ראפה, פרופסור לניהול טכנולוגיה באוניברסיטת צפון קרוליינה, מאמר שבו הציע רשימה של תשעה מודלים עסקיים לאינטרנט. הנה המודלים, בתמצית:



1. "מודל תיווך" - שוק מקוון המפגיש בין קונים למוכרים שהכנסותיו נובעות מעמלות על העסקות המבוצעות בו.



2. "מודל פרסום" - הרחבה של מודל התכנים המסורתי, שבו האתר מציג תכנים ומאפשר לגופים עסקיים לפנות לקוראים באמצעות פרסום.



3. "Infomediary" - אתרים המציעים מידע עמוק ומקיף על משתתפים בשווקים שונים, כמו למשל חברות פרסום אינטרנטיות המציעות פילוחים מדויקים של צרכנים.



4. "מודל המסחר" - אתרים העוסקים במכירת מוצרים ושירותים.



5. "מודל היצרן" - דומה למודל המסחר, אלא שבמודל זה יצרן מוכר סחורה שהוא מייצר.



6. "מודל ה-Affiliate" - מזכיר את מודל התיווך, אלא שבמקרה הזה חברה מנסה למשוך קונים באתרים אחרים, שאינם שלה, בכך שהיא מאפשרת לאתרים האלה להשתמש באפליקציה שפיתחה אצלם.



7. "מודל הקהילה" - משתמש בחיבור בין אנשים שונים כדי ליצור הכנסה. דוגמה טריוויאלית תהיה רשתות חברתיות, ודוגמה פחות ברורה מאליה תהיה מערכת ההפעלה הפתוחה לינוקס, שיצרה לחברות רבות הזדמנות ליצור הכנסות משירותי תמיכה.



8. "מודל דמי מנוי" - אחד המודלים העסקיים הראשונים באינטרנט, ולא המצליח מכולם.



9. "מודל התועלת" - קושר בין עלות למידת השימוש, כמו למשל צפייה בקטעי וידיאו על פי דרישה או שירותי שיחות בינלאומיות בטכנולוגיית VoIP.



המסמך של ראפה אכן מסייע לארגן את המציאות, אבל לא הרבה מעבר לזה: כל המודלים שהוא מזכיר הם מודלים קיימים, כמעט כולם היו בשימוש עוד ב-2000 וכמעט לכולם יש דוגמאות קרובות מאוד או די קרובות בעסקים מסורתיים.



בוריס וולדהויזן ואן זאנטן מהבלוג האירופי The Next Web הזכיר בשבוע שעבר את המאמר הזה והציע אפשרות עשירית: "אין מודל עסקי".



הבלוג של נתן ליפסון ב-:TheMarker Cafe media.cafe.themarker.com