>> באוצר דנים בימים אלה בתוכנית כלכלית להאצת הצמיחה. אחד הצעדים המדוברים הוא דחיית תשלום המע"מ לעסקים קטנים ובינוניים. מדובר בצעד להקלת מחנק האשראי, כי במצב הנוכחי, עסקים חייבים לשלם מע"מ ברגע ביצוע העסקה עוד לפני קבלת המזומנים. כלומר, הם צריכים לממן את המע"מ בעזרת לקיחת הלוואה מבנק.
ובימים אלה, שבהם הבנקים מקשים על קבלת אשראי, מצמצמים אותו, מעלים את מחירו ודורשים יותר ביטחונות - תשלום מע"מ על בסיס מזומן תהיה הקלה ממשית לאנשי העסקים. ויש לנו רעיון נוסף, באותו כיוון: צמצום ימי האשראי של החשב הכללי.
האוצר, דרך החשב הכללי, נוהג לשלם למגזר העסקי באיחור של 60 יום. הם מגישים לו את החשבונות בעבור שירותים שונים שסיפקו לממשלה, והוא משלם להם כעבור חודשיים.
התוצאה היא שבעל העסק נאלץ לגשת לבנק ולקחת אשראי גישור שהוא גם יקר, גם קשה להשגה וגם פוגע בכדאיות העסקה. "היתרון" היחיד שלו שהוא מעשיר את הבנקים.
לכן, ראוי לעבור לתשלום מהיר יותר של אגף החשב הכללי בראשות שוקי אורן: תוך 30 יום במקום תוך 60 יום.
זו פעולה נכונה שתאותת למשק כולו שהגיע הזמן להקטין את ימי האשראי - גם בתוך המגזר העסקי. כמו בארה"ב - תוך 30 יום.
נכון שלשני השינויים שלעיל יש מחיר תקציבי. הם יעלו לאוצר כסף - כמה מאות מיליונים כהוצאה חד-פעמית. אבל זו הוצאה נכונה, שוויונית, שמקטינה עיוותים ומעודדת את הפעילות במשק - והרי גם זו מטרה של האוצר.
למה הדולר חזר לעלות
אחרי שמדברים על ארה"ב כמי שעומדת לטבוע באוקיינוס, ושהשיטה הקפיטליסטית פשטה רגל, ושארה"ב צפויה למיתון כבד ולאבטלה גבוהה - הכסף הגדול מתבונן ושואל: אז היכן לעזאזל כדאי להשקיע?
בודקים את האלטרנטיבות ומתברר שהרוב רוצה לחזור לדולר. כי אחרי הכל, ארה"ב יודעת לצאת ממיתון הכי מהר בעולם. היא מפטרת עובדים בקלות, תוך יום. היא מחליפה מנהלים כמו גרביים -אמנם תוך כדי פתיחת "מצנח זהב", אך במהירות. גם הממשל האמריקאי מחליט מהר ולנשיא יש סמכויות נרחבות.
באירופה לעומת זאת, הכל אטי. כל התגובות נרפות. שוק העבודה מיושן ולא מאפשר שידוד מערכות. יש גם אינטרסים שונים בין המדינות הרבות. הפוליטיקה משחקת הרבה יותר, והיציאה מהמשבר תהיה אטית יותר - כך מעריכים המשקיעים.
אז מה נשאר? רוסיה שמפחידה כל משקיע? סין המנוהלת מלמעלה? יפאן המצויה במיתון כבר 18 שנה? לכן חוזרים לדולר. לכן הוא עולה.
לקחים קטנים ממפולת גדולה
על דבר אחד אין ויכוח: שוק ההון העולמי ישתנה מאוד לאחר שענני האבק ישקעו מתחת להוריקן. גם אצלנו יהיו שינויים.
1. בלתי אפשרי שעמלות ההפצה הגבוהות של הבנקים יישארו על כנן. מדובר בטעות של ועדת בכר שחובה לתקן. חייבים להפחית את העמלות הדרקוניות השנתיות הללו בהפצת קרנות פנסיה, קופות גמל וקרנות נאמנות.
2. חייבים לתגבר את התקציב וכוח האדם שעומד לרשות הממונה על שוק ההון ידין ענתבי. התנאים אצלו הרבה פחות טובים מאשר אצל המפקח על הבנקים או אצל יו"ר רשות ניירות ערך. כדי להשיג אנשים טובים ולשפר את הפיקוח והבקרה על מי שמנהלים "כסף של אנשים אחרים", צריך לשלם יותר.
3. העיוות הגדול ביותר שחייב תיקון מיידי נוגע לשיטת התמרוץ בבנקים, בחברות הביטוח ובבתי ההשקעות - היכן שמנהלים "כסף של אנשים אחרים". שם יש שיטת תמרוץ לא סימטרית: כאשר יש רווחים מחלקים בונוסים יפים, אך כאשר יש הפסדים, הבונוסים נעלמים - וזהו.
את זה חייבים לשנות, באחת משתי שיטות: את הבונוסים אפשר להכניס לקופה, ומשם לשלם למנהל רק רבע מהסכום, מדי שנה, ובתנאי שמדובר בשנה טובה. אפשרות שנייה היא להמשיך ולתת למנהל בונוס שנתי גבוה בשנה טובה - אך מצד שני קנס גבוה לא פחות בשנה רעה.
כתוצאה מכך המנהלים יקטינו את חיבתם העמוקה לסיכון. הם לא יקנו את מכשירי המימון המסוכנים ביותר שיש כדי להשיג תשואה עודפת, כי יידעו שבעת מפולת הם ישלמו מכיסם אישית.
הון ושלטון ממשיכים לחגוג
לקראת הבחירות הקרבות, הבנקים הגדולים ממשיכים לממן את המפלגות. מצד אחד הם מפחדים מחברי הכנסת, כי הם חוששים שאם לא יתנו למפלגות אשראי, חברי הכנסת יתנקמו בהם במהלך החקיקה.
מצד שני, חברי הכנסת חוששים מהבנקאים. כאשר יש בכנסת דיון בנושא הקשור לבנקים, כמו גובה העמלות, מגיעים לישיבת ועדת הכספים בנקאים שבמקרה מטפלים גם באשראי. באותו יום חברי הכנסת מקבלים טלפון מגזבר המפלגה שדוחק בהם "להתנהג יפה, אחרת לא נקבל אשראי".
יש כאן מאזן אימה, שבשורה התחתונה גורם לכך שהבנקים לא גובים מהמפלגות את החובות הגדולים שצברו, וחברי הכנסת "מתחשבים" בהם בתהליכי החקיקה. ואם זו לא התגלמות של הקשר המושחת בין הון לשלטון - מה כן?
אשראי וטוב לי
נחמיה שטרסלר
18.11.2008 / 6:58