עלות רשת ביטחון לפנסיה - 4-8 מיליארד שקל בשנה

>> הסוד הכי שמור בעולם הביטוח הישראלי קבור במרתפיה של חברת הביטוח מגדל. מגדל, החברה הגדולה בישראל וללא ספק המובילה בתחום ביטוחי החיים, יצאה לפני שנה עם יוזמה שאיימה לזעזע את אמות הסיפים של הענף. בדיעבד, זאת היתה יוזמה שיכולה היתה לזעזע את אמות הסיפים של כל החיסכון הפנסיוני בישראל. רק שזה לא ממש קרה, מסיבות שאינן ברורות דיין.

כאשר ניסינו לברר אתמול את הסיבות לחוסר ההצלחה של היוזמה של מגדל, נתקלנו בחומה של שתיקה. במגדל לא אוהבים שנזכיר להם את היוזמה הזו, דווקא על רקע המפולת הנוכחית. העובדה שהמוצר שלהם היה המוצר הטוב ביותר להתמודדות עם המפולת נהפכה מיתרון לחיסרון - במגדל כנראה קיבלו רגליים קרות, והחלו לשאול את עצמם האם המוצר שלהם אינו טוב מדי למבוטח, מה שאומר שהוא טוב פחות מדי בעבור החברה.



היוזמה של מגדל היתה פוליסת מגדל בטוח, שהבטיחה את המבוטחים בה מפני הפסדים בשוק ההון. כן, זהו המוצר הפנסיוני היחיד שקיים כיום בישראל, וככל הנראה בין היחידים בעולם כולו, שמבטיח תשואה. מגדל בטוח הבטיחה לחוסכים - בתנאי שהם יתחייבו לחסוך דרכה במשך 30 שנה לפחות - כי בכל מקרה הם לא יפסידו כסף. בכל מקרה, מגדל תדאג לשלם לחוסכים תשואה ריאלית של אפס אחוזים. זוהי רצפת התשואה המובטחת. אבל מגדל בטוח הבטיחה גם תקרת תשואה - רווח מובטח. הפוליסה הבטיחה לחוסכים תשואה שנתית ריאלית נטו של 1.5%-3% לפחות. זאת מאחר שמגדל התחייבה להשלים 1.5% תשואה לשנה לחוסכים בפוליסה, וזאת עד לתקרת תשואה של 3%.



במלים אחרות: החוסכים במגדל בטוח מובטחים מפני הפסד בכל מקרה. בנוגע לרווח, מובטח להם אחד משלושה מצבים: אם התשואה של הפוליסה תהיה 0%-1.5% בשנה, מגדל תוסיף לתשואה 1.5% על חשבונה. אם התשואה תהיה 1.5%-3% בשנה, מגדל תוסיף את הסכום הנדרש להשלמה ל-3% בשנה. אם הרווח יהיה גבוה מ-3%, מגדל אינה מתערבת והמבוטחים מקבלים את הרווח כפשוטו.



כבר כאשר מגדל יצאה עם הפוליסה הזו, לפני כשנה וחצי, הדבר עורר לא מעט הרמות גבה. הבטחת תשואה, בעולם של תשואות חופשיות בשוק ההון, נתפסה כסוג של טירוף. הראיה - מגדל לא הצליחה למצוא אף חברת ביטוח גדולה בעולם שתסכים למכור לה ביטוח (ביטוח משנה) כנגד הפוליסה החדשה; והמפקח על הביטוח היסס תקופה ארוכה בטרם אישר למגדל את מכירת הפוליסה, ובסוף אישר אותה תחת הגבלות חמורות: מגדל נדרשה להגדיל מאוד את עתודות הביטוח שלה, כדי להבטיח שבכל מקרה יהיה לה די כסף לשלם את ההתחייבויות שלקחה על עצמה בפוליסה הזו.



חלפה שנה והעצבנות של המפקח על הביטוח נהפכת מובנת יותר. באמצעו של המשבר הפיננסי הגדול ביותר זה 80 שנה, ההתחייבות של מגדל להבטיח למשקיעים אצלה תשואה ריאלית רב-שנתית של 0%-3% כבר אינה מצטיירת כמובנת מאליה. זה גם מסביר, כנראה, מדוע מגדל ירדה למחתרת עם המוצר שלה, ומדוע היא שוקלת כיום לסגת ממנו: בדיעבד המוצר עלול להתברר כמסוכן מדי עבורה.



עם זאת, השאלה הנשאלת היא מדוע מוצר כזה, שנראה כמי שנתפר למידותיו של הישראלי החרד למצב חסכונות הפנסיה שלו, לא הצליח לצבור תנופה במהלך השנה וחצי של השיווק שלו? תשובה אפשרית אחת היא שבעצם הישראלי לא באמת חרד למצב הפנסיה שלו, ופרט לבהלה שאחזה בו כעת בגלל המפולת הקשה - בימים כתיקונם ההצעה לתשואה מובטחת של 0%-3% אינה שובה את לבו.



תשובה אפשרית אחרת היא המחיר שגבתה מגדל בעבור הפוליסה שלה. היה זה מחיר כפול: גם התחייבות שלא לעזוב את הפוליסה במשך 30 שנה לפחות, וגם דמי ניהול שנתיים גבוהים של כ-2% (דמי ניהול של 1.5%, ועוד דמי ניהול של 6% מהפרמיה החודשית). בדיעבד ברור כי מגדל סבורה שגם העלות הזו אינה גבוהה דיה, ואינה מצדיקה את קיומו של המוצר.



שתי התשובות כאחת מסקרנות, כאשר עולה התביעה כי המדינה תפרוש "רשת ביטחון" לחוסכים לפנסיה. אם מטרתה המוצהרת של רשת הביטחון היא להרגיע את חששות הציבור ובכך למנוע ממנו לברוח מחסכונות הפנסיה שלו, הרי שלא בטוח שהרשת תשיג את מטרתה. אם אכן הישראלי לא באמת מוכן לשלם כל מחיר כדי להבטיח את הפנסיה שלו, אז הרשת אינה התשובה בעבורו.



התשובה השנייה מסקרנת עוד יותר, משום שהיא משקפת תג מחיר להצבתה של רשת כזו. זהו תג גבוה מאוד, משום שעובדה שאף מדינה אחרת ואף חברת ביטוח אחרת בעולם לא מוכנה כלל להציע רשת כזו. זהו תג מחיר, שהמגזר הפרטי החליט שאפילו 2% דמי ניהול בשנה אינו יקר מספיק עבורו. אז אמנם המדינה אינה מגזר פרטי בכך שהיא אינה מצפה להרוויח מפרישתה של רשת ביטחון כזו, ועדיין ברור כי עלות שנתית של 1%-2% למבוטח היא פחות או יותר המינימום לעלותה של רשת כזו. תכפילו את זה ב-400 מיליארד שקל נכסי החיסכון הפנסיוני, ותקבלו את העלות הכלכלית של פרישת רשת ביטחון כזו: 4-8 מיליארד שקל בשנה.



אז נכון, המדינה יכולה לצמצם מאוד את היקפה של הרשת. אם המטרה היא רק להרגיע את חששות הציבור ולהבטיח לו כי הפנסיה שלו אינה עולה בתוהו, ניתן להסתפק בהבטחה כי לא יהיה הפסד בלבד - 0% תשואה ריאלית. בדיקת התשואה, כפי שעושה זאת מגדל, צריכה להיעשות רק על בסיס רב-שנתי. למשל, רק אם בתום עשר שנים של חיסכון קרן פנסיה מסוימת תהיה עדיין ביתרת הפסד - המדינה תפצה את עמיתיה של אותה קרן. הסיכון כי כך יקרה הוא קטן בלבד.



אפשר לצמצם את הרשת עוד, בכך שהיא תובטח רק לעמיתים מבוגרים לפני גיל פרישה - החל מגיל 60 ואילך החיסכון הפנסיוני יוגן מפני הפסד.



במקרה של מגדל, שהיא גם מנהלת את ההשקעות של פוליסות הביטוח שלה וגם מעניקה להם את ביטוח התשואה, לא עלתה השאלה של חוסר אחריות בניהול ההשקעות של כספי הפנסיה כתוצאה מפרישת הרשת. כאשר המדינה היא המעניקה את הרשת, החשש הזה עולה במלוא עוצמתו: הסיכון כי מנהלי החיסכון הפנסיוני ייכנסו להשקעות מסוכנות, ביודעם שכל הרווח הוא שלהם וכל ההפסד נופל על כתפי המדינה, הוא ממשי. כדי להתגבר על כך ניתן לצרף לרשת מנגנון של קנס, שיוטל על כל חברה מנהלת אשר עמיתי הפנסיה שלה נזקקו לקבלת רשת מהמדינה.



כל המגנונים הללו צפויים להקטין את עלותה של רשת הביטחון, ועדיין - העלות הכלכלית של פרישת רשת ביטחון נותרת קיימת, וכנראה גם מאוד גבוהה. לתשומת לבם של כל החברתיים הדורשים את הטלת הרשת.