כלים לטיפול מיידי במשבר המים

>> בשנים האחרונות חווה ישראל בצורת קשה, שיחד עם הגידול המתמיד בצריכת המים מציבה אותנו בפני משבר חמור. בטווח הקצר לא ניתן לפתור את המשבר באמצעות הגדלת היצע המים מכיוון שתוספת מים מותפלים תהיה אפשרית רק תוך כמה שנים, ואילו השאיבה מהמאגרים התת-קרקעיים מתקרבת לקו השחור.

גם אם החורף הקרוב יהיה גשום, חלחול מי הגשמים אל מאגרי מי התהום אורך כמה חודשים. בהיעדר פתרון מצד מקורות המים בטווח הקצר, לא נותר אלא לחפש מענה מיידי למשבר באמצעות צמצום ניכר בצריכה. השימוש במים שפירים בישראל הוא כ-1,300 מיליון קוב בשנה, ממנו מופנים כ-750 מיליון קוב לשימוש ביתי ועירוני, כ-450 מיליון קוב לחקלאות וכ-100 מיליון לתעשייה. מים זמינים הם צורך שראוי כי יסופק על ידי המדינה לכל אזרח במחיר סביר. בישראל מוגדרת כמות בסיסית של מים לנפש לשימוש ביתי שניתנת במחיר מסובסד, ואילו בעבור צריכה שמעבר לכמות זו נגבה מחיר מלא.



לצורך התמודדות עם משבר המים, ביטלה באחרונה רשות המים את ההנחה שניתנה במחיר המים בעבור גינון, ותיקנה בכך עיוות שעודד צריכה בזבזנית. ואולם מדיניות זו אינה מספקת, ונכון יהיה להעלות את המחיר בעבור שימוש ביתי במים מעבר לכמות הבסיסית ואף להוסיף מדרגת מחיר שלישית בעבור צריכת מים גבוהה במיוחד. מחירים מדורגים יובילו להתייעלות בשימוש במים במגזר הביתי.



צרכנים גדולים נוספים של מים הם החקלאים, שהתייעלו בשימוש במים בשנים האחרונות ובעבורם אספקת מים הכרחית להמשך קיום הענף. קיצוץ מכסות המים הפך את מגבלת המים למחסום אפקטיווי בפני הגדלת התוצרת החקלאית וקיצוצים נוספים עלולים לגרום לפגיעה קשה בענף. לנוכח המשבר, שקלה רשות המים לקנות מקצת ממכסות המים של החקלאים כדי לצמצם את היקפי השימוש במים שפירים. ואולם רצוי לנקוט דרך שונה - העלאת מחיר המים לחקלאים תוך מתן פיצוי כספי מראש לחקלאי בעבור כל הסכום הנוסף שהיה נדרש לשלם באם היה צורך את מלוא המכסה.



שיטה זו מעניקה לחקלאי תמריץ לחסוך במים, שהרי הוא יראה לפניו מחיר שולי גבוה לכל קוב מים מבלי לגרום לו לנזקים כלכליים. החקלאי יקבל את הפיצוי מראש, וכל שקל חיסכון מעבר לכך יישאר אצלו. באשר לעלות למדינה, זו תהיה אפסית אם החקלאי לא יחסוך בצריכת מים, ותעלה ככל שהחקלאי יתייעל. אימוץ שיטה זו במקום שיטת הקנייה של מכסות המים, יוביל לירידה בהיקף השימוש במים בחקלאות באופן היעיל ביותר, בעלות נמוכה למדינה ומבלי לפגוע בחקלאים.



בטווח הארוך, פתרון משבר המים צריך להתבסס על מהלך משולב הן בצד הצריכה והן בצד המקורות. בצד הצריכה, ההתייעלות צריכה לנבוע ממערכת מחירים מדורגת המשקפת את המחסור במים, בעוד שבצד המקורות הרחבתם תושג באמצעות הקמת מתקני התפלה שיפעלו החל מ-2012 והרחבת טיהור השפכים. תכנון ארוך טווח למשק המים תוך ביסוס כלים ניהוליים ופיננסיים בידי רשות המים הוא המפתח למניעת הישנות משבר במשק המים.



הכותב הוא כלכלן בכיר במועצה הלאומית לכלכלה, ודוקטורנט בבית הספר לכלכלה באוניברסיטת תל אביב