מסתמן: רשת ביטחון לקרובים לגיל הפרישה

עד יום חמישי האחרון בכירי האוצר עוד ניסו לעצור את הסחף. רובם התנגדו בתוקף לפריסת רשת ביטחון לקופות הגמל. אבל ביום חמישי הפוליטיקה ניצחה את הכלכלה. הלחצים הגיעו מכל צד, ובכירי האוצר החלו להבין שלא יהיה מנוס, אלא להציג בקרוב תוכנית להצלת כספי החיסכון.

הלחץ הפוליטי הכריע קודם כל את שר האוצר, רוני בר-און, ואחריו את בכירי האוצר. העבודה קוראת "להדיח את שר האוצר" על טיפולו הכושל במשבר ומזכ"ל ההסתדרות, עופר עיני, יכריז היום על סכסוך עבודה כדי לאלץ את האוצר להסכים לרשת ביטחון רחבה ויקרה. כל ראשי המפלגות הגדולות תובעים רשת ביטחון: בנימין נתניהו, אהוד ברק וגם ציפי לבני. כל אחד והשיקולים הפוליטיים שלו. כל אחד רוצה למצוא חן בעיני הציבור ערב הבחירות.

אבל מכיוון שבכירי האוצר אינם רוצים ברשת הביטחון כי הם רואים בה טעות גדולה, הם עומדים להציע תוכנית להגנה על החסכונות, עם הרבה מגבלות. זו תוכנית שתגרום אכזבה לציבור הרחב שמצפה שהאוצר יחזיר לו את כל הפסדיו מתחילת השנה.

בכירי האוצר מתכננים תוכנית, שתיתן הגנה לא לקופות הגמל אלא רק לחוסכים, וגם לא לכולם - רק למי שמתקרב לגיל הפרישה. ההגנה תתייחס להפסדים עתידיים, בלי לנסות להחזיר את ההפסדים שנצברו עד כה. יהיה זה בלתי אפשרי להחזיר את הפסדי 2008, בהתחשב בסכומים הגדולים שבהם מדובר. תיעשה בדיקה אם יש לחוסך עוד מקורות פנסיוניים, ומה גודל הכנסתו. שני המבחנים הללו יוציאו את רוב הציבור ממטריית ההגנה, מה שיקטין את התחייבות האוצר.

מקור בכיר באוצר אמר ל"הארץ", שזו "שטות מוחלטת למתוח רשת ביטחון, כי המניות ואגרות החוב אינן יורדות סתם, אלא משום שכל העולם יורד, כי כל העולם נכנס למיתון". הוא הוסיף ואמר שהפדיונות בקופות הגמל אינם דרמטיים, אלא רק 200 מיליון ליום, ועוד 200 מיליון ליום הסטות כספים בתוך בתי ההשקעות לכיוון של קופות סולידיות יותר.

הגורם אמר ש"בקופות הגמל יש 150 מיליארד שקל, ולכן אם מישהו רוצה להחזיר את ההפסדים של 2008, פירוש הדבר הוצאה תקציבית של 30 מיליארד שקל - שאינם. הרי התקציב מוגבל בגודלו לפי חוק".

ראוי לציין שאין אף מדינה בעולם שפרסה רשת ביטחון לכספי החיסכון או הפנסיה של אזרחיה. היו הצלות של בנקים וחברות ביטוח, אך לא הצלה של כספי החוסכים, כי בעולם מבינים שאין זו אחריות הממשלה. כמו כן, העובדות הן שבחשבון אמיתי, החוסכים בקופות הגמל לא הפסידו. בחמש השנים שבין 2003 ל-2007 הרוויחו החוסכים בקופות הגמל 60% על השקעתם. ב-2008 הגיע ההוריקן מארצות הברית, וגרם להפסדים של 20%. כלומר הקופה לא נמחקה. היא ירדה. החסכונות לא נגמרו. הם קוצצו.

התביעה הפופוליסטית לפרוס רשת ביטחון לכל קופות הגמל, היא תביעה לא הגיונית, כי אם היא תבוצע, מנהלי הקופות ישנו את כל מדיניות ההשקעה שלהם. הם ייקחו החל מאותו יום סיכונים גבוהים במיוחד, כי בין כה וכה יש להם רשת ביטחון ממשלתית. אם יפסידו - המדינה תמלא את הבור שייווצר, אך אם ירוויחו - הם יהפכו לכוכבים גדולים עם בונוסים גדולים.

כלומר, לתת רשת ביטחון לקופות עצמן, כמו שרוצים נתניהו, עיני וברק - זה מעשה בלתי אפשרי. מצד שני להציג תוכנית חלקית עם מגבלות רבות - תגרום לאכזבה גדולה בציבור ולהגברת הלחץ הפוליטי על רוני בר-און.

שר בכיר בממשלה אמר ל"הארץ" שההסכמה של אהוד אולמרט להיפגש עם נתניהו ביום חמישי היתה מוזרה ביותר, כי אולמרט איפשר כך לנתניהו להופיע בדמות המושיע, שישתף פעולה עם אולמרט במציאת פתרון לכספי החוסכים. כך שיפר אולמרט את סיכוייו של נתניהו לזכות בבחירות הקרובות, מהלך שנעשה מתוך כוונה לפגוע בסיכוייה של ציפי לבני וקדימה.