>> בנו של ידוען, מצטיין דיקאן בלימודי המשפטים, היה משוכנע שהבחינה בעל פה של לשכת עורכי הדין היא שום דבר מבחינתו. התמחות יוקרתית אצל שופט עליון חידדה אצלו את התחושה הזו, וכך גם אחוזי המעבר הגבוהים מאוד של 95%-97% (כשליש מהנבחנים נכשלים בניסיון השני). הבחינה נערכת ימים אחדים לאחר הבחינה בכתב.
הנבחן הצעיר נכנס לחדר הבחינה והרכב הבוחנים שאלו כיצד ליישם הלכה משפטית מסוימת. להפתעת ההרכב, במקום להשיב עניינית, הסביר הנבחן מדוע הם טועים בשאלה, ולמעשה היישום הוא אחר לגמרי. על היהירות שילם בבחינה נוספת - אותה כבר צלח.
הבחינה בכתב של לשכת עורכי הדין - 100 שאלות רב-ברירה - מאורגנת היטב, וברור לחלוטין כיצד להתכונן אליה. לעומת זאת, הבחינה בעל פה היא עוף מוזר שמקים נגדו הן את הנבחנים והן את יו"ר לשכת עורכי הדין, יורי גיא-רון. גם לבוחנים יש ביקורת על השיטה, ואפילו הוועדה בראשות השופטת הילה גרסטל, שחקרה לעומק את נושא ההתמחות, המליצה להרחיב את הבחינה בכתב ולוותר על הבחינה בעל פה.
בחינה בעל פה יכולה להימשך בין 3 דקות ל-30 דקות. השאלות יכולות להיות על כל עניין משפטי, אם כי יש סיכוי גדול יותר שיגעו בעניינים הקשורים לתחום ההתמחות. למרות פרק הזמן הקצר, שלושה אנשי מקצוע מנסים להתרשם מהמועמד: ראש ההרכב, בדרך כלל שופט שלום או מחוזי, עורך דין נציג המגזר הציבורי ועורך דין נציג המגזר הפרטי. הלשכה סירבה למסור את שמות הבוחנים "מפני שהם עדיין בוחנים". הנכשלים יכולים לגשת לבחינה שוב מספר בלתי מוגבל של פעמים, אך רק בשניים מתוך שלושה מועדים רצופים, בתשלום אגרה בסך 100 שקל.
עו"ד חגית בולמש, שכמו מועמדים רבים לא התכוננה לבחינה, מעידה שבתוך חמש דקות סיימה אותה. "שאלו אותי שאלות שאינן בתחום ההתמחות שלי, הגבלים עסקיים. ההרכב לא הכיר את הנושא כלל, ואף הודה בכך. לכן שאלו אותי בענייני אתיקה וסדרי דין. אני זוכרת שהתרגשתי, אבל זה היה קצר. הם היו נחמדים ומיד אמרו שעברתי". לדעתה, רצוי לבחון את המועמד בתחום התמחותו, ולא - יש טעם לפגם. "הייתי מאחדת את שני המבחנים בכתב ובעל פה למתכונת של יום אחד. אם המטרה היא לבחון את האישיות והמקצועיות, אז צריך להרחיב את מסגרת הזמן. חמש דקות לא משיגות את המטרה".
מבחן לפרוטוקול בלבד
בדומה לבחינות מעשיות בנהיגה, נוצרו עם השנים אגדות אורבניות על המבחן בעל פה. ניסינו לברר אילו מהן מבוססות. עורכת דין אחת מדווחת שנשאלה שאלה מקצועית אחת בלבד: כיצד פוסלים שופט? "ייתכן שהציון הגבוה שלי בבחינות בכתב השפיע לטובה", היא מעלה סברה רווחת. לאחר מכן נשאלה עוד שתי שאלות בנאליות להפליא: מה עשית בהתמחות, ומדוע את מעוניינת להיות עורכת דין? עם זאת, עורך דין צעיר שעבר את הבחינה מדווח על כ-20 דקות של שאלות מקצועיות בתחום התמחותו.
עורך דין, שנכשל במבחן הראשון ועבר את השני, מספר על העוול שנגרם לו: "התמחתי באזרחי. אני מגיע לבחינה בעל פה ונופל על הרכב עם אוריינטציה פלילית. שאלו אותי עשר שאלות שבהן תשע פליליות. אחרי כמה שאלות הערתי להם על כך. אמרו לי, 'לפי החוקים אתה צריך לדעת הכל', והמשיכו לשאול על פלילי. זה היה נורא. המעמד מלחיץ, פעם ראשונה שאתה מול שופט והרכב בוחן אותך. הייתי בהלם והתרגזתי, כי ידעתי שזה לא משקף את היכולת שלי. עשיתי טרום סטאז' וסטאז', 11 שעות ביום. ועוד אומרים לך להתכונן על תיקים שניהלת, כי רוב הסיכויים שתישאל על כך". בפעם השנייה הוא נשאל על תחום התמחותו ועבר בקלות. לדבריו, "המבחן מיותר. איך אפשר למדוד משהו בחמש שאלות בעל פה? זה סתם לפרוטוקול".
עו"ד דני בלושטיין, מנכ"ל חברת פרקטיס, המכינה מתמחים לבחינות הלשכה: "משפטית, הלשכה רשאית לשאול רק שאלות הקשורות לבחינה בכתב. ואולם הוועדות שבוחנות אינן יודעות את זה, כנראה, ואין קשר בין השאלות לתקנות לשכת עורכי הדין. הם מבצעים חריגה מסמכות על ימין ועל שמאל. כשבבחינה בכתב חורגים, אז יש עתירות ועושים מלחמה. בבחינה בעל פה הנפגע הוא אדם אחד שלא יעשה כלום. זה כל כך אינדיווידואלי, שהם פוחדים שיתנכלו להם. אנשים חושבים 'מה, אני עכשיו אכתוב להם מכתב? הם יידעו את השם שלי ולא יעבירו אותי בפעם הבאה'".
בלושטיין מציע שלא לחשוף את האמת האישית במקרה של שאלות כמו "מדוע אתה מעוניין להיות עורך דין?" הוא מציע לנבחנים: "אל תהיה כן, תן את התשובות שהם רוצים לשמוע - שזהו המקצוע הכי נפלא".
המחסום האחרון
באחת הבחינות הבהירו חברי ההרכב למועמדת כי אינם מאושרים מכך שפיספסה שלושה חודשי התמחות, והיקשו עליה עד שבסופו של דבר נלחצה, לא השיבה כראוי ונכשלה. נבחנת אחרת נכנסה לחדר בחינה, וראש ההרכב תקף מיד בהצעה מפתה: "אם את עונה נכונה על שאלה אחת - עברת, ואם לא - נכשלת". לפני שהספיקה להגיב לרעיון, המשיך והיקשה: "מה התוקף החוקי של ההצעה שלי?"
מקרה אחר שנכנס לפנתיאון מספר על נבחנת (משום מה האגדות נקשרות יותר לנשים) שלא הצליחה להפסיק לבכות במהלך הבחינה. הבוחנים הציעו לה לצאת לשתות מים, להירגע ולחזור. היא סירבה והחלה לענות היטב על השאלות בעודה ממררת בבכי עד הסוף הטוב.
מועמד אחר נכנס לחדר הבחינה והבוחנים פתחו בשאלה קלה יחסית: מהם התנאים להגשת תביעה בסדר דין מקוצר? בתגובה, פצח האיש בהרצאה מלומדת, שבה הסביר מדוע מוסד סדר דין מקוצר הוא שגוי. "התאפקנו, המשכנו לשאול, והתברר שהאיש הזוי. הוא לא עבר את הבחינה", דיווח הבוחן.
חלק מהרכבי הבוחנים רואים עצמם כמחסום האחרון בפני הצפת המקצוע, ואילו אחרים רק רוצים להעביר את הנבחנים. כך או כך, קשה לאתר מישהו שעבד את הבחינה בכתב ולא עבר בסופו של דבר את הבחינה בעל פה. חרף דברים אלה, עורכת דין במשרד ליטיגציה מוביל מספרת כי לפני כמה שנים, בהמתנה לתורה להיבחן, ניהלה שיחה עם נבחן לא יהודי שלמד ברומניה והגיע להיבחן בפעם השביעית. "הוא היה בלחץ עצום, והם הוציאו אותו לשתות ולנסות למקד את המחשבה. זה לא עזר". אחרי שנכשל היתה עורכת הדין מבועתת ובטוחה שתיכשל. "הם היו כל כך עייפים, ששאלו אותי שאלה אחת ועברתי. זה ארך שתי דקות בלבד", תימצתה את החוויה. "המשפט המסכם שלהם היה שמי שעושה התמחות במשרד טוב, יודע את התשובות".
איך אפשר בכל זאת להתכונן?
בלושטיין: "הנושאים שתישאל בהסתברות גבוהה יחסית הם אלה שהתמחת בהם. נושאים אחרים הם בהסתברות נמוכה. אני מציע להכין 'נאום בר מצווה' למקרה שישאלו שאלות כלליות, כגון מה עשית בהתמחות, או שיבקשו שתספר על חוות דעת שכתבת בהתמחות". אגב, בלושטיין מכיר מקרה אחד בלבד של נבחן שהצליח להיכשל פעמיים.
השורה התחתונה שעליה מצביע בלושטיין היא שאין מספיק רעש סביב בעייתיות הבחינה, מפני שהרוב עוברים אותה. "הבחינה לא מוגדרת, ולכן נראה לי שהבוחנים מרגישים פחות חופשיים להכשיל", הוא מסביר. "צריך למקד את החומר. הלשכה צריכה להנחות מה מותר ומה אסור לשאול".
ללמוד מהרפואה
מבחנים בעל פה מקובלים במקצועות שונים. הבחינה האמריקאית ברפואה כוללת משחק תפקידים של יום שלם, שבו הנבחן בודק חולים מדומים. בישראל עוברים הסטודנטים לרפואה במקביל לבחינות בכתב בחינות לא מעטות בעל פה בתחומי המקצוע השונים.
גיא-רון סבור שהראיון בעל פה חשוב, אך לא במתכונת הנוכחית. "הבעיה שהיא לא מובנית מבחינת הקריטריונים. ואז קיים השיח הבא בין בוחנים: 'כמה בחנת היום? - 20. מה הרמה? - ירודה. כמה העברת? - 19. כמה היית צריך להעביר? - 7. למה העברת? - הגיעו עד לכאן, אז אני לא אעביר?'"
גיא-רון יודע על מה הוא מדבר. שני משפטנים עובדי מדינה, שביקשו להישאר בעילום שם, אמרו כי מתוך 20 נבחנים הם מעבירים בלב שלם רק שלושה-ארבעה בממוצע. "את רוב הנבחנים אני מעביר כי לא נעים להכשיל מישהו שאתה לא יודע אם יש לו ילדים, משפחה, אולי יהיה מובטל עד שייבחן שוב. אני לא מעביר בלב שלם, אבל אני לא מכשיל יותר משניים-שלושה מתוך 20", אומר אחד מהם.
המטרה המוצהרת של גיא-רון היא להחמיר את הבחינה, כחלק מהקשחה של רף הכניסה למקצוע עריכת הדין. חמישה צוותי משנה בראשותו מפרקים את מבנה הלימודים, ההתמחות ובחינת ההסמכה לגורמים, כדי להציג בקרוב ממצאים והמלצות. "יש צורך לבנות את הבחינה בעל פה כנוהל אחיד ושיוויוני לכולם, וכן להחמיר את הקריטריונים. למשל, שיחליטו שיש עשר שאלות מסוגים שונים, ומי שעונה על שבע עובר". ההמלצות יוצגו בקרוב בפני הוועד המרכזי של הלשכה. הבעיה היא שרוב השינויים מחייבים חקיקה או תקנות בחתימת שר המשפטים.
עו"ד אלון גלרט, שותף במשרד מיתר, הבוחן כנציג המגזר הפרטי, מונה את היתרונות בבחינה: התרשמות בלתי אמצעית מידיעות המועמדים בתחום ההתמחות, וכן מיכולת הניסוח והביטוי שלהם. "לפעמים רק כך אתה עולה על מועמדים שאינם מתאימים למקצוע", הוא אומר. עם זאת, הוא מבהיר, "החיסרון המשמעותי הוא בחוסר האחידות".
לדברי גלרט, "יש כאלה שכבר בשאלה השלישית אתה מבין שהם יודעים על מה הם מדברים. את החלשים אנו בוחנים גם חצי שעה. יש כאלה שאחרי שש-שבע דקות יסיימו את הבחינה". כמו גיא-רון, גם גלרט סבור שיש להבנות את הבחינה לתוך מסגרת, בין אם באמצעות בנק שאלות ובין אם בהנחיות ברורות, כדי ליצור אחידות. מבחינתו, אפשר לשאול גם שאלות שאינן קשורות להתמחות, אך לא קשות מדי.
עו"ד ז'ק חן, מומחה לפלילים שייצג את העד בחקירת ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, מוריס טלנסקי, מחשיב מאוד את הבחינה בעל פה, אך מציע להרחיב אותה לסדרת ראיונות שיתנו אינדיקציה אמיתית על המועמד. "הבחינה לא צריכה להיות בשיטת 'נגעת נסעת'", מסביר חן. "אלמנט האקראיות יוצר תחושה של חוסר הגינות. סדרה של מפגשים תפחית את משקל השאלה על איזה צוות נפלת". אגב, המבחן של חן ארך ארבע דקות והוא נשאל בעיקר על תחום התמחותו - ועבר.
עו"ד דבורה חן, לשעבר בכירה בפרקליטות, היתה בוחנת במשך כמה שנים, וגם לה לא ברורה לגמרי תכלית המבחן. "היחס שלי לבחינה אמביוולנטי. יש בה חוסר שוויוניות בין הנבחנים, כי יש צוותים מבית שמאי ויש מבית הלל".
גישה זו מאפיינת בוחנים מהמגזר הציבורי. כמה מהם סיפרו בעילום שם כי, לטעמם, בוחנים מהמגזר הפרטי שאלו שאלות לא הוגנות. למשל, נבחן בוגר אוניברסיטה בחו"ל נשאל מהו צבעו של ספר יסוד מסוים. הבוחנים יודעים היכן למד הנבחן, היכן עשה את ההתמחות ומה היו ביצועיו בבחינה בכתב. בוחנת מהמגזר הציבורי אומרת כי ידיעת הנתונים האלה משפיעה על הבוחנים ומהווה בעיה.
דבורה חן לא מצליחה לזכור מישהו שנכשל אצלה. "תמיד הרגשתי שנכנסים נבחנים רועדים כעלה נידף, ולא פעם מקבלים בלק-אאוט. זה די מביך ולא אהבתי את זה. ההנחה שלי היתה שכוחות השוק יעשו את שלהם. מי שם אותי להחליט בתוך כמה דקות שהאיש לא מתאים למקצוע?"
"הם הגיעו עד לכאן - אז אני לא אעביר אותם?"
מאת עמית בן-ארויה
24.11.2008 / 7:56