>> הקמת מרכזים בחו"ל - אופ-שור (offshore) - היתה טרנד מתפתח בחברות היי-טק שחיפשו כוח אדם זול, זמין ואיכותי, והשקיעו לא מעט בשליחת זרועות מקצועיות אל מעבר לים.
הגישושים הראשונים החלו בתחילת שנות האלפיים. בארבע השנים האחרונות (עם התאוששות השוק אחרי התפוצצות בועה האינטרנט והתקשורת) הפכה פעילות האופ-שור הישראלית לאסטרטגית ונמרצת במיוחד. אמדוקס הובילה, קומברס הצטרפה, גילת הקימה מרכז ברומניה, כל חברה גדולה שכיבדה את עצמה הקימה מרכזים בחו"ל. גם חברות קטנות יותר פעלו בחו"ל. מטאלינק, למשל, העסיקה 30 איש באוקראינה, לצד ביג בנד, אקסנט ורבות אחרות.
הפורמט השתנה בהתאם לצורכי החברה: היו שבחרו להקים מרכזי פיתוח שלמים (סייטים) במזרח הרחוק או מזרח אירופה, וניהלו אותם כאילו מדובר היה במחלקה, מעבדה או פס ייצור נוסף של המטה בתל אביב.
חברות אחרות, כמו מטריקס למשל, בחרו לקנות חברה קיימת בחו"ל, ולהפנים את פעילותה לתוך החברה הישראלית.
בעוד שהחברות הגדולות יכלו להרשות לעצמן רכישות או הקמת סייט יעודי, הרי שהחברות הקטנות פנו לשכירת שירותי אאוט-סורסינג (מיקור חוץ) מבתי תוכנה מקומיים. אלה הקימו צוותי עבודה ייחודיים שעבדו עבור החברה הישראלית בלבד.
אם בשלב ראשון ביקשו מנהלים להפחית עלויות על ידי שליחת העבודות ה"שחורות", בעיקר בדיקות תוכנה, החוצה, הרי שעם העמקת ההיכרות והניסיון המצטבר התברר כי ניתן למצוא בחו"ל כוח אדם איכותי גם עבור פעילויות ליבה משמעותיות. "החשדנות התפוגגה עם הביצועים הטובים", מספר גורם שביקש להישאר בעילום שם. "אם בהתחלה אמרנו: 'נו, מהנדס הודי', הרי שבהמשך הבנו שאי אפשר לזלזל עוד ביכולות. באחרונה אפילו נוצר מצב בו מנהלים שרצו לגדול טענו שהם לא מסוגלים למצוא כוח אדם בישראל, כי 'בתחומים מסוימים אין פה מספיק אנשים טובים', ומצאו אותם דווקא בחו"ל. הפתרון הזול הפך גם לפתרון האיכותי".
כשהודו התייקרה והלכה בשל הביקוש העולמי הרב, הפכו מדינות מזרח אירופה ליעדי אופ-שור נחשקים. בולגריה ואוקראינה סומנו כמדינות חביבות במיוחד על מנהלי ההיי-טק הישראלים.
ככל שהתחום התרחב גברה הביקורת על הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת עבודה מישראל. גורמים בשוק מעריכים כי 30% מכלל החברות פעלו גם מעבר לים. על פי נתוני חברת גרטנר "יוצאו" בשנים האחרונות למעלה מ-5,000 משרות היי-טק מישראל. היקפן הכולל נאמד בעשרות מיליוני דולרים בשנה, תוך הישענות על הטיעונים של כפר גלובלי ועלויות נמוכות.
אף אחד לא מוכן להתחייב
המשבר העולמי בחודשים האחרונים טרף את הקלפים. "חשיבה מחודשת וחוסר ודאות", מתארת רנית פינק, מנכ"לית חברת ISSUE ומנהלת אזורית של חברת אריסנט לשירותי אופ-שור לחברות ישראליות, את הפעילות באחרונה. "פרויקטים לא נעצרים עדיין", היא אומרת. "מי שנמצא עמוק בתהליך הבדיקה ממשיך בו, ומי שכבר שם לא החזיר עבודה לישראל. מאידך, ברור כי הפעילות האינטנסיווית מצטמצמת. חברות שקיבלו פרטים ראשונים מהססות, חברות פעילות בחו"ל לא מדברות על גדילה. אף אחד לא מוכן להתחייב קדימה".
באחרונה הודיעה מטאלינק כי היא מפטרת רבים מעובדיה בישראל ובחו"ל. גם אמדוקס וקומברס צימצמו משרות. מוטי גוטמן, מנכ"ל מטריקס, שמעסיק 150 איש בבולגריה ומקדוניה, לא נדרש לכל שינוי כרגע: "מדובר בפעילות של מיליונים בודדים", הוא אומר, "לא משמעותי במושגים של מטריקס. עם זאת, אני מניח שהמשבר ייצור סטגנציה. הורגלנו לראות שיעורי צמיחה מאוד גבוהים בפעילות האופ-שור בשנים האחרונות. המשבר לא יעצור אותה אך יקטין את המספרים. הדבר יקרה מסיבה פשוטה: חלק מהעבודה לא ייצא בכלל מישראל".
"הבעיה העיקרית כרגע היא אפקט הדומינו", אומרת פינק. "כשהחברות הישראליות נכנסות לעמדת המתנה הן לא מסוגלות לתת לנותני השירותים שלהן תחזית של היקף העבודה שיידרש ב-2009. אלה מצדם לא מסוגלים לתכנן את התוכניות העסקיות שלהם. כולם מגששים באפלה".
העבודה לא תחזור לישראל
הניסיון לצמצם בהוצאות בזמן משבר מעלה את השאלה מדוע לא לצאת ממש עכשיו לפעילות הנתפשת כזולה בחו"ל.
"להקים עסקים כאלה עכשיו זה מאוחר מדי ומסוכן מדי, בעיקר כשמדובר בקווים הארוכים למזרח הרחוק", עונה גוטמן. "צריך לזכור שפעילות אופ-שור דורשת הרבה מאוד תשומת לב ניהולית, הסתגלות לתרבות שונה, התאמת ציפיות ונוהלי עבודה, התגברות על הבדלי המרחק והשעות. מרכזי אופ-שור סובלים מתחלופה של 20%-30% מכוח האדם בכל שנה, כך שכוח העבודה כולו מתחלף כל כמה שנים".
"בעתיד כנראה לא יוקמו מרכזי אופ-שור חדשים", מסכימה פינק. "גם אם לחברה יש כרגע הון להקים כאלה, לא ברור אם עלויות ההקמה יצדיקו את עצמן".
המרוויחות הגדולות עשויות להיות החברות שכבר נמצאות שם. אלה יוכלו לנצל את העלויות הנמוכות שיפחתו בעקבות המשבר. "המשכורות בחו"ל יצנחו", אומרת פינק. "במקביל מנהלים ישראלים יהיו הרבה יותר קשים במשא ומתן על מחירים, הם יתעקשו לשלם פחות ולקבל יותר. מכיוון שבעלי בתי התוכנה בחו"ל ירצו גם הם להחזיק את הראש מעל פני המים, הם יורידו דרישות".
פינק לא מעריכה שהפעילות במרכזי אופ-שור תחזור לישראל. "גם אם רמת המשכורות פה תהיה נמוכה בעקבות גלי הפיטורים, עדיין עלות ההעסקה של העובד הישראלי גבוהה מזו של הבולגרי - 3,200 דולר בחודש - או ההודי - 4,000 דולר".
יתרון נוסף העומדת לזכות האופ-שור הוא הגמישות בהון האנושי. בפורמט אאוט-סורסינג לא נוצרים יחסי עובד-מעביד, ובעל בית התוכנה בבולגריה הוא זה שצריך לשלוח עובדים הביתה, מה שמונע את ההרגשה הקשה בארגון, וכמובן את הכותרות בעיתון. במקרה בו האתר שייך לחברה, מחויבותה גדולה יותר, אבל עדיין קל יותר לנייד (פנימה והחוצה) עובדים לא ישראלים.
חברות שלא יוכלו לנצח את המשבר בעזרת האופ-שור עשויות לפנות לניר-שור (nearshore) - הוצאת עבודה מתוך החברה למגזרים שונים בישראל, למשל נשות היי-טק חרדיות או למגזר הערבי (לדוגמה, המרכז בראשו עומד ירון זליכה שמטרתו הכשרת אנשי היי-טק מן המגזר הערבי).
אלפי נשים חרדיות כבר מועסקות בתחום ההיי-טק לאחר שעברו הכשרה בסיסית ומקומות העבודה הותאמו לצרכיהן. עלויות ההעסקה של החרדיות מסתכמות במחצית, לעתים אפילו בשליש מעלות עובד היי-טק רגיל. הזרמת פרויקטים שונים למודיעין עילית ובית"ר עילית, תחליף את הצורך בטיסות לאוקראינה.
גוטמן, ממייסדי הניר-שור בישראל, טוען כי במשבר טמונה הזדמנות: "זה הזמן לבנות תשתית של אנשי מקצוע ישראלים ממגזרים שונים שיצטרפו למעגל העבודה. כשיחזרו הביקושים לכוח אדם אולי נזדקק פחות לעובדים מחו"ל".
מרכזי הפיתוח חוזרים לחוף
מאת טלי חרותי-סובר
24.11.2008 / 7:56