יכולת החיזוי של הכלכלנים קרובה לאפס

>> משבר כמו המשבר העולמי הנוכחי מעלה את השאלה המלווה בהאשמה: היכן היו כל מומחי הכלכלה והכספים? כיצד הם לא ראו את העומד לקרוא ומה שווה מומחיותם?

בכלכלה, יכולת החיזוי של מומחים זהה בקירוב לזאת של אלה שאינם מומחים, ולשניהם יחד יכולת חיזוי קרובה לאפס, במיוחד לפני מאורעות קיצוניים ולא ודאיים. מחקרים רבים מראים כי למומחי השקעות כלל אין יכולת ניבוי ביחס לעיתוי הכניסה או היציאה מהבורסה, וההיסטוריה רצופה "בועות כלכליות בלתי נחזות".



בעשורים האחרונים נתקלנו בכמה בועות בולטות: בועת מניות הבנקים בישראל בתחילת שנות ה-80, בועת הבנקים להלוואות וחסכונות בארה"ב בסוף שנות ה-80, בועת האשראי לדרום אמריקה בשנות ה-90, בועת ההיי-טק בנאסד"ק בתחילת שנות ה-2000, ולבסוף בועת הסאבפריים הנוכחית. בועות אלה לא נחזו על ידי המומחים כפי שלא נחזו רוב התהליכים ההיסטוריים, כמו מלחמת יום הכיפורים או התפרקות בריה"מ. משברים והתפוצצות בועות מתרחשים לאחר עליות והצלחות. גם אם בדיעבד מגלים שהיתה כתובת על הקיר, קשה לנביאי זעם להתווכח עם ההצלחות, לקלקל חגיגות ולעמוד מול תאוות הבצע המאפיינת במידה זו או אחרת את כולנו.



ומה קורה לחברות הנכנסות למשבר ולמצוקה פיננסית? הסטטיסטיקה של ראשית שנות ה-2000 בארה"ב מראה כי כ-49% מהחברות נחלצות על ידי התייעלות פנימית ללא צורך בהסדרי מחיקה או פריסת חובות, השאר פונות להסדרים פיננסיים. ב-47% מהמקרים ישנם הסדרים ישירים בין המלווים לחברות, וביתר המקרים (53%) פונים לבית המשפט. בישראל הסטטיסטיקה שונה כאשר רוב החברות הפונות לעיכוב הליכים פשוט נרכשות ומתמזגות עם חברות אחרות.



יש כמה דרכים שבהן מומחי הכלכלה יכולים להועיל גם ללא יכולת ניבוי: בעולם הלא ודאי, אחוז השגיאות של פרטים וחברות הוא עצום. באם המומחים יקטינו את אחוז השגיאות של החברות והפרטים אפילו ב-5%, תרומתם היא רבה. המומחים והרגולטורים יכולים לפתח כלים מחייבים לחברות ומוסדות פיננסיים המקטינים את הסיכוי למשברים ואת עוצמת פגיעתם בחברות, אך אינם יכולים למנוע לחלוטין את התרחשות המשבר.



גם כאשר ניתן לחזות משברים ניתן להתגונן ולהקטין את השפעתם. המומחה יכול להציע לפרטים ולחברות שימוש במכשירי ההגנה נגד משברים צפויים אותם השוק מציע כמו רזרבת נזילות, פיזור השקעות ברמות נזילות וסיכון שונות על פני סקטורים מדינות ותחומים כלכליים.



למומחה יכולה להיות תרומה מסוימת בתחום הפסיכולוגי. חברות ופרטים רבים מאבדים כושר החלטה בתנאי אי-ודאות קיצוניים. המומחה עמו מתייעצים יכול להקל. לרוב האויב העיקרי של מקבל ההחלטות הוא מקבל ההחלטות עצמו, כאשר הוא נוטה להיגרר ללא שיקול דעת אחר נטיות לבו. עצת המומחה היא חוות דעת שנייה, בנוסף לחוות הדעת של מקבל ההחלטות עצמו. האם יש מקום לאופטימיות? בהחלט כן. משברים גורמים לשידוד מערכות שלא ניתן היה לעשותו ללא משבר.



הדוגמאות לפריחה בעקבות משבר הן רבות. לשם כך נדרש שילוב של כלכלה חופשית, רגולציה מוסדות כלכליים מסודרים, מסורת, חינוך ונורמות חברתית.



הכותב הוא ראש המכון למחקר במימון ומינהל עסקים בקריה האקדמית אונו