אל תתנו להם פרסים

ברוכים הבאים לכנס הפנסיה המיוחד שלנו. לא יכולנו לבחור לעצמנו עיתוי טוב יותר לערוך את הכנס הזה. הרעיון לערוך כנס ראשון שכולו פנסיה עלה אצלנו לפני שלושה חודשים מתוך מחשבה שהדיון בנושא ראוי שיעלה מדרגה. לא שיערנו כמובן שהכנס יתרחש בבוקר בו הממשלה תגיש הצעה להתערבות חסרת תקדים במקטע החופשי והסחיר של שוק הפנסיה.

אבל העיתוי מוצלח לא בגלל המשבר וההתערבות, אלא בעיקר משום שבחודש האחרון הידרדר הדיון בנושאים פיננסיים בישראל לשפל שלא זכור לנו זמן רב. בימים האחרונים רמת הפופוליזם, ההתלהמות והצביעות של כמה עיתונים ופוליטיקאים הגיעה לשיא חדש, כאשר מי שמזין אותם הם כמובן בעלי העניין השונים.

אלה האחרונים מבינים היטב ברוב המקרים את המטריה הכלכלית, אבל לא יבחלו בשום אמצעי כדי לרתום את הרגולטור או כספי משלם המסים כדי לשפר את עמדתם העסקית. ובדיוק כמו בשוק האג"ח - שם כמעט הכל הפך לזבל בשבועות האחרונים - נולד שיח הזבל החדש בשוק ההון, עם הרבה שאלות.

האם ועדת בכר אשמה במשבר?

מספרים לנו שבכל אשמה ועדת בכר שהפרידה את הניהול של קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים. אז אנחנו רוצים להזכיר לכם שחמישים בורסות ברחבי העולם ירדו השנה ב-50% עד 70%. זה לא משבר ישראלי - אלא משבר שכולו מיובא, תוצרת חוץ. רוב קרנות הפנסיה הגדולות בעולם ספגו הפסדים של 20% עד 30% בשנה האחרונה - אלא ששם מבינים רוב השחקנים שאלה כללי השוק החופשי ואיש לא ביקש עדיין חילוץ ממשלתי.

האם אצל הבנקים זה לא היה קורה?

מספרים לנו שלבנקים זה לא היה קורה. אז אזכיר לכם בהקשר הזה שלושה דברים קצרים, כי באמת מאחר שבאולם הזה יושבים אנשי מקצוע - לא צריך להרחיב את הדיבור:

■ ליד רוב איגרות החוב הסחירות בבורסה שזינקו לתשואות לפדיון של 20% עד 50% מתחבא לו בדרך כלל חוב בנקאי, לא סחיר, לעתים בהיקף כפול ומשולש. סיכויו של הלא סחיר, הבנקאי, הסמוי מן העין - להיפרע במלואו - לא תמיד טובים בהרבה מהחוב הסחיר שמקבל כל רגע מחיר בשוק.

■ אני רוצה להזכיר לכם שמניות רוב הבנקים נסחרות היום במחצית מההון העצמי החשבונאי שלהם - בדיוק בגלל אותם חובות לא סחירים. מניה של בנק בשליש או חצי מההון העצמי היא סוג של נייר זבל גם הוא.

■ ואני גם רוצה להפנות אתכם לתיק ההשקעות ולביצועים של כמה קופות גמל שהתעכבו ורק לפני כמה חודשים נמכרו על ידי הבנקים - וראו זה פלא, רכיב הנכסים המסוכנים בהן זהה לרכיב בקופות שעברו לפני שנתיים לניהול חברות לא-בנקאיות.

מי ינהל את החיסכון ארוך הטווח?

ויש את אלה שמגדילים ואומרים לנו שזה בכלל לא משנה בנק או לא בנק - אסור היה לשלוח את קופות הגמל, קרנות הפנסיה וביטוחי החיים לשוק ההון. צריך היה לתת להם להמשיך להפקיד את כספי החוסכים בחשב הכללי במשרד האוצר בריבית של 5% ורבע - כפי שהיה מקובל עד לפני 20 שנה בכל אפיקי ההשקעה.

ואני אומר: מעולה! רעיון גדול! כל החיסכון ארוך הטווח וההשקעות במשק ינוהלו על-ידי הממשלה. חברות, יזמים ומשקיעים שירצו להקים מפעלים ולגייס הון - יתכבדו ויעלו כולם לחשב הכללי במשרד האוצר, או למשרד התעשייה והמסחר, יעמדו בתור ויקבלו מימון. התוצאות המעולות מובטחות.

מה עם רשת ביטחון?

עכשיו אומרים לנו שצריך למתוח רשת ביטחון לקופות הגמל או שהחשב הכללי ירכוש איגרות חוב. מי אומר לנו את זה? פנסיונרים? כמובן שלא - קולם של אלה לא נשמע. אומרים לנו את זה אלופי השוק החופשי - אלה שלקחו לפני שנה ושנתיים בונוסי ענק בגלל שזה השוק החופשי.

ועל ההצעה הזאת אני רוצה להרחיב ברשותכם. סבסוד או חילוץ של מכשירי חיסכון ארוכי טווח, לכל סוגיהם, בעת הזאת משמעותו הוצאת מרכיב הסיכון, או חלק ממנו מאותם מכשירים. הוצאת מרכיב הסיכון, רבותי, היא האויב השקט, זה שקשה לראות אותו בעיניים, אבל הוא יחסל את שוק ההון הישראלי ויזרע את זרעי המשבר הבא. הוצאת מרכיב הסיכון הוא מתן פרס לכל מי שלא מגיע לו פרס.

■ פרס לבעלי שליטה ומנהלים שהימרו ומינפו בכספי גיוסי ההון. פרס לאלה שלקחו משכורות עתק על בסיס רווחים פיקטיווים שנמחקו השנה או ימחקו בשנה הקרובה.

■ זהו פרס לגופים מוסדיים שקנו איגרות חוב מסוכנות בלי לדרוש מרווח, ספרד, המשקף את הסיכון האמיתי. ופרס לגופים מוסדיים שהביצועים שלהם לא מצדיקים את דמי הניהול הגבוהים שהם מושכים.

■ הוצאת הסיכון בעת הזאת היא פרס למנהלי הפנסיה שלא הזהירו את הלקוחות הקשישים שלהם מעומק הסיכונים אליהם הם נחשפים ופרס כמובן לכל הרגולטורים שלא הזהירו את הציבור והותירו מאות אלפי חוסכים המומים וכואבים.

הנזק הגדול ביותר של רשת ביטחון או התערבות ישירה בשוק הגמל אינו רק עשרות המיליארדים שזה עשוי לעלות למשלם המיסים - אלא חיסול מנגנון העונש של השוק. אם לא יוענשו כל אלה שנטלו סיכונים ונהגו בחוסר אחריות - מובטח לנו משבר נוסף עוד כמה שנים; מובטח לנו שרבים מאלה שהפסידו את כספם - יפסידו גם את השיעור.

אז האם צריכה הממשלה לעמוד בחיבוק ידיים?

כמובן שלא. מה היא צריכה לעשות? ראשית היא צריכה להתמקד בסיבה העיקרית לנפילות בבורסה, מעבר לשבר הגלובלי: והוא הכלכלה הריאלית. משבר הוא הזדמנות לבצע את הרפורמות והשינויים המבניים שהפוליטיקה הצינית לא מאפשרת בימים כתיקונם.

אשר למקטע הפיננסי - כאן ההזדמנות היא אדירה, כי כאשר מאות אלפי אנשים מלקקים את פצעיהם - זאת הזדמנות מצוינת לבצע שינויים: - זאת הזדמנות לידין ענתבי ולממשלה לגמור את הרפורמה בשוק ההון שהחלה בוועדת בכר: לנכש את ניגודי העניינים שנותרו בשוק ההון - בביטוח, בחיתום, בחברות הדירוג ובדירקטוריונים.

זאת הזדמנות לגופים מוסדיים לצאת למלחמת חורמה בחברות ובעלי עניין שירצו להתנער מחובותיהם באמצעות תרגילי הסדרי חובות מתוחכמים.

זאת הזדמנות לציבור להזכיר למשקיעים המוסדיים שהם אמורים להילחם במשכורות העתק ובעסקאות בעלי העניין באמצעותם נחלבות חברות רבות.

הזדמנות להשלים את הרפורמה בביטוח - שתאפשר למשקיעים לפדות במהירות את כספם כאשר הם הגיעו למסקנה שהם רוצים פרופיל סיכון שונה ודמי ניהול נמוכים יותר.

הזדמנות להקים קופות גמל פרטיות מסוג IRA לחוסכים שרוצים למזער את דמי הניהול.

הזדמנות של כולם להיזכר שלאורך זמן דמי הניהול יכולים לאכול את רוב התשואה העודפת, כאשר יש כזאת.

ובעיקר זאת הזדמנות מצוינת לכולם להיזכר שלמרות שבתקופות הגאות כל אלפי המילים שנשפכות על רגולציה רופסת, דמי ניהול גבוהים וניגודי עניינים בכל חלקי שוק ההון והמשק - לא זוכות לתגובה מיוחדת או לעניין ציבורי - בסוף היום החשבון מוגש לחוסכים והוא גדול וכואב.

לא שכחנו מישהו?

לסיום, אני רוצה להזכיר לכם עוד שתי אוכלוסיות של חוסכים לפנסיה שלא זוכות כמעט לתשומת לב בימים אלה ובכלל: האוכלוסיה הראשונה היא החוסכים בקרנות הפנסיה ההסתדרויות לשעבר. כבר שכחנו - אבל לפני חמש שנים נאלץ האוצר לנסר למאות אלפי חוסכים את זכויות הפנסיה שלהם ב-10% עד 30% באבחת רפורמה אחת.

ראו זה פלא, אז לא נשמעו קולות הנהי והשבר שאנחנו שומעים היום. כי כאשר דוחים גיל פרישה ומעלים דמי תגמולים - קשה לכמת את ההפסדים. כאשר מדובר בקופות גמל - ההפסדים דוקרים את העין.

כדאי היום לכולם להיזכר באותה רפורמת פנסיה שחתכה את זכויותיהם של הפנסיונרים וגם תעלה עשרות מיליארדים למשלם המיסים. הרפורמה הזאת תזכיר לכולנו שכאשר העסק מנוהל בצורה כושלת - זה לא באמת משנה אם הכסף מושקע בשוק ההון או באיגרות חוב מיועדות. בסוף היום זה אותו משק, אותו תוצר, אותם מסים שצריכים לממן את הפנסיות.

ויש עוד אוכלוסיה - עליה איש אינו מדבר. מדובר במאות אלפי אנשים הזוכים לפנסיות תקציביות. גאות, שפל, משבר או שגשוג - הם מחוץ למשחק; כמה מאות מיליארדי שקלים שצופים מהצד במתרחש וצוחקים.

עכשיו, כאשר הממשלה שוקלת להכניס את היד לכיס של כולם כדי לממן רשתות הגנה או תוכניות הצלה למשק - ראוי אולי שכל אחד מאיתנו ישאל, בקול רם, האם יש כיסים ששווים יותר וכיסים ששווים פחות. כיסים בהם אפשר לגעת וכיסים מהם נזהרים.