"מנכ"ל סיטי לא ידע מה ההבדל בין CDO לרשימת מכולת"

ניו יורק טיימס



>> "התפקיד שלנו הוא לתת את הטון שימריץ אנשים לעשות את הדבר הנכון, וליצור רשת ביטחון לאנשים שעושים טעויות, ולתקן אותן במהירות האפשרית. וזה עובד. זה פשוט עובד", אמר מנכ"ל סיטי, צ'רלס פרינס ב-2006.

בספטמבר 2007, כשוול סטריט החלה להתמודד עם משבר המשכנתאות, התכנסו מנהלי סיטי לדיון במצבם. שם גילה פרינס בפעם הראשונה שהבנק בניהולו מחזיק נכסים בשווי של 43 מיליארד דולר הקשורים לשוק המשכנתאות. הוא שאל את האחראי על המסחר בניירות ערך בסיטי, תומאס מהראס, אם הכל תקין. מהראס סיפר לבוס שלו כי לא צפויים הפסדים גדולים - כך טוענים עובדים בבנק שקיבלו דיווח על הנאמר בפגישה, אך היתנו את עדותם בכך ששמם לא יפורסם.



חודשים קודם לכן, מסרי ההרגעה שהעביר מהראס הצליחו להשקיט את הדאגות לגבי רמת הפגיעות של הבנק. ואולם הפעם צוות ניהול סיכונים נשלח כדי לבצע חקירה מדוקדקת יותר של האחזקות העצומות של נכסי משכנתאות בידי הבנק. מתברר שהם איחרו את המועד. בתוך כמה שבועות הכריז סיטי על הפסדים של מיליארד דולר.



באופן נורמלי, בנק גדול לעולם לא יתן למילה של אדם אחד בלבד משקל כה רב, אלא ידאג לפזר את האחריות בקרב מנהלי הסיכונים. בסיטי המנהלים לא חקרו עמוק מספיק, מפני שהם היו עסוקים בבישול עסקות שיגדילו בטווח הקצר את ההכנסות ואת הבונוסים לבכירים, שהסתכמו במאות מיליוני דולרים.



שווי השוק צנח ביותר מ-90%



סיטי, שהיה הבנק הגדול בארה"ב והמוסד הפיננסי החזק מכולם , הגיע בימים האחרונים לסף קריסה, בשל הפסדים של 65 מיליארד דולר ונכסים בעייתיים, שעתידים לגרור הפסדים נוספים בעתיד. יותר ממחצית הסכום נובע מנכסי משכנתאות שנוצרו על ידי הצוות של מהראס - אותם מוצרים פיננסיים שעליהם עודכן פרינס בישיבה שנערכה ב-2007.



מניית סיטי צנחה לשער הנמוך ביותר זה יותר מעשור, כשנסגרה ביום שישי על 3.77 דולר. במחיר כזה, שווי החברה נאמד ב-20.5 מיליארד דולר בלבד, לעומת 244 מיליארד דולר לפני שנתיים. גלים של פיטורי עובדים ליוו את הנפילה - 75 אלף משרות נמחקו ממצבת כוח האדם שמנתה 375 אלף איש לפני שנה.



משבר האשראי עלה מדרגה בשבוע שעבר, למרות תוכנית החילוץ הפדרלית בת 700 מיליארד הדולר. כלכלנים טוענים כי צרותיו של סיטי הן סמל לניהול חסר הכיוון ולרדיפת הבצע שפשו בוול סטריט. בכל רחבי המערכת הבנקאית, הרווחים הקלים והשגשוג בשוק הדיור הובילו רבים מהמומחים הפיננסיים להתעלם מהסכנות.



נפילת סיטי היא תהליך שנמשך שנים ועירב גורמים מההנהלה הבכירה, במיוחד פרינס ואחד היועצים הבכירים, רוברט רובין. גורמים בתוך הבנק ואנליסטים מציינים שפרינס ורובין שיחקו תפקיד מרכזי בהתמוטטות, לאחר שתיכננו ועודדו אסטרטגיה של לקיחת סיכונים גבוהים במטרה להרחיב את הפעילות וליצור רווחים שמנים יותר.



בתקופה בה שימש שר האוצר בממשלו של הנשיא קלינטון, עזר רובין לרופף את הפיקוח על הבנקים ולמתן את הרגולציות מתקופת השפל הגדול. רגולציות אלה היו אחראיות בין השאר להולדת סיטי, בכך שאיפשרו לבנקים להתרחב מעבר לתפקידם המסורתי כמלווים, ואישרו להם להרוויח ממגוון פעולות פיננסיות. רובין הצטרף לסיטי ב-99' כיועץ להנהלה הבכירה של הבנק, וכיום הוא משמש גם כיועץ כלכלי בצוות המעבר של ברק אובמה.



סיטי הסתבך בעבר בעסקים עם חברת הסחר באנרגיה אנרון, עובדה שמשכה את תשומת לבם של החוקרים הפדרליים. הבנק גם ספג ביקורת מצד הרשויות על התפקיד שמילאו האנליסטים שלו בתקופת בועת הדוט.קום לפני כשמונה שנים, ואף הפר תקנות רגולטוריות בבריטניה וביפאן.



סופרמרקט פיננסי



במשך זמן מה, מודל המרכול הפיננסי, או המגה-בנק, של סיטי השתלם מאוד. הוא הביא לרווחים של מיליארדי דולרים מדי רבעון מכרטיסי אשראי, משכנתאות, ייעוץ ומסחר. ואולם כאשר מכונת הכסף החלה לייצר אג"ח מגובות משכנתאות - הסיכון גבר. היתה תקופה שבה בוצעו תעלולים חשבונאיים כדי להוציא את הנכסים הגרועים מהספרים, אך בעקבות שינויים בכללי החשבונאות, סיטי ובנקים נוספים נאלצו להחזיר את הנכסים המסוכנים למאזנם, מה שהעלה חששות לסיבוב נוסף של הפסדים.



לא כולם הופתעו מהקשיים של סיטי. לין טרנר, לשעבר רואה חשבון ראשי של הרשות האמריקאית לניירות ערך (SEC), מאמין כי תרבות חלוקת הסמכויות של הבנק והניהול המבולבל לא הותירו מקום לתוצאה אחרת. "אם אתה ארגון בגודל כזה", הוא אומר, "אין לך אמצעי פיקוח, אין לך תרבות מתאימה ואנשים שיתנו את הדין על הסיכונים שלקחו - סימן שאתה סיטי".



אף שהיוקרה שלהם פחותה ומשכורתם נמוכה יותר משל הבנקאים והסוחרים של בתי ההשקעות בוול סטריט, מנהלי סיכונים מחזיקים בתפקיד חשוב מאין כמוהו. עליהם לפקח על הנעשה בקומת המסחר ולבדוק כיצד מושקע הכסף של הבנק, כדי שיוכלו לזהות בעיות פוטנציאליות לפני שמגיעה התרסקות. על אף שמנהלי סיכונים וסוחרים פועלים שכם אל שכם, הם עלולים להיקלע למסלול התנגשות, מכיוון שבסמכות מנהלי הסיכונים למנוע ביצוע פעולות מסחר.



כך זה עובד בתיאוריה. אבל בסיטי, אומרים רבים, הדברים התנהלו באופן אחר. דיוויד בושנל היה מנהל סיכונים בכיר בבנק שהיה צריך להשגיח, בעזרת הצוות שלו, על המסחר באג"חים, ובמיוחד על ההשקעות העצומות באג"ח מגובות משכנתאות. הפעילויות האלה היו חלק ממה שכונה בסיטי "עסקי ההכנסה הקבועה", בפיקוחו של מהראס. אחד מסגניו של מהראס, רנדולף ברקר, עזר במלאכת הבקרה בסיטי, אבל הבעיה היתה ששלושת האנשים - בושנל, מהראס וברקר - הם חברים ותיקים, שטיפסו יחד בסולם הדרגות בחברה.



חייבים להסתכן כדי להרוויח



פרנסתם של סוחרים בבנק תלויה במציאת דרכים חדשות לגרוף רווחים, לפעמים בשיטות שאינן עולות בקנה אחד עם האינטרסים של הבנק בטווח הארוך. אך דווקא משום כך, יש להציב להם גבולות. "ניהול סיכונים חייב להיות עצמאי, וזה לא היה המצב בסיטי, לפחות לא ב'הכנסה הקבועה'", אמר אחד המנהלים לשעבר שעבד בצוות של ברקר ושביקש להישאר בעילום שם. "נהגנו לומר שמה שאנו צריכים לעשות כדי לסיים עסקה הוא לשכנע את רנדי (ברקר) - והוא כבר יעביר את זה הלאה". גם החברות בין בושנל למהראס התגלתה כנקודת תורפה. "מכיוון שהוא (בושנל) גילה אמון בחבר'ה האלה שאיתם עבד שנים, הוא לא שאל את השאלות הנכונות".



תקופת מה לאחר שסנפורד וייל, אדריכל המיזוג שיצר את סיטיגרופ לפני עשור, נטל את מושכות החברה בידיו, צומצמה פעילות מסחר האג"ח של החברה. עם זאת, בשלהי 2002, התמנה פרינס, שהיה יועצו המשפטי של וייל, לראשות בנקאות ההשקעות והבנקאות התאגידית של סיטי. לפי אחד המקורות, פרינס לחץ על מהראס ועל אחרים להגביר את הרווחים מפעילות המסחר של הבנק, בעיקר באמצעות יצירת CDO - ניירות ערך שארזו בחבילה אחת משכנתאות וחובות אחרים ונמכרו מחדש למשקיעים.



מדידת הסיכון של CDO היא סבוכה בשל מורכבותו. לדברי מנהל לשעבר, "צ'אק (פרינס) לא הבדיל בין CDO לרשימת מכולת, אז הוא חיפש מישהו שייעץ ויתמוך בו. האיש הזה היה רובין, שתמיד נקט גישה אגרסיווית בשווקים הפיננסיים. הוא היה אומר 'חייבים להסתכן יותר אם רוצים להרוויח יותר".



היה זה זמן טוב לבניית עסקי ה-CDO של סיטי. שוק הדיור המריא ועמו שוק ה-CDO. בין 2003 ל-2005 סיטי שילש ויותר מכך את הנפקות ה-CDO ליותר מ-20 מיליארד דולר. מהראס, ברקר ואחרים הפכו את סיטי לאחד השחקנים הגדולים בתחום. חברות שמנפיקות CDO מקבלות עמלות של 0.4%-2.5% מהסכום המונפק, כך שסיטי הרוויח עד 500 מיליון דולר בעמלות ב-2005 בלבד.



כשפרינס התמנה למנכ"ל ב-2003, "הוא ירש צבר חברות סבוך שלא משולב כהלכה", אמרה מרדית ויטני, אנליסטית בנקאות, שהיתה מהראשונות שמתחו ביקורת על סיטי. "העסקים לא תיקשרו טוב ביניהם, היו עשרות מערכות טכנולוגיה ועשרות רישומים פיננסיים". בעיות הפיקוח היו כל כך חמורות, שהבנק הפדרלי יצא מגדרו וקבע כי סיטי לא יוכל לבצע רכישות עד שיעשה סדר פנימי. פרינס נאלץ למצוא תחליף לרכישות כדי להרחיב את הבנק, ומי שבא לעזרתו היה רובין.



אף אחד לא הזהיר את המנכ"ל



רובין עשה מעבר חלק מוול סטריט לוואשינגטון. לאחר שהרוויח מיליונים כסוחר ובכיר בגולדמן סאקס, הוא הצטרף לממשל קלינטון. וייל פיתה אותו להצטרף לסיטי לאחר שעזב את וואשינגטון, ומינה אותו ליו"ר הוועדה הניהולית של סיטי. האם הוא עשה טעויות בעבודתו שם?



"חשבתי על זה, ובכנות, אני לא יודע לענות. היו דברים שהייתי עושה אחרת, כנראה", אמר רובין. לדבריו, היה קשה לדעת מה היתה רמת הסיכונים בלי להתערב במסחר עצמו. אך רובין לא היה מעורב בפעילות היומיומית. הוא תכנן את האסטרטגיה של הבנק. רובין שיכנע את בכירי הבנק שהוא מפגר אחר מתחרים כמו מורגן סטנלי וגולדמן סאקס, ודרש להרחיב את פעילות האג"ח, כולל ה-CDO. עמיתים לשעבר טוענים כי רובין עודד את פרינס להגדיל את תיאבונו לסיכונים.



הבנק הרחיב את שורות עובדי חטיבת ה-CDO על ידי חטיפת אנשי מפתח מבנקים מתחרים. הבונוסים הוכפלו ושולשו עבור סוחרי ה-CDO. לדברי מקורות, שכרו של ברקר היה 15-20 מיליון דולר בשנה, מהראס זכה לקבל שכר מהגבוהים ביותר בבנק - 30 מיליון דולר בשנה בשיאו. אנשי ניהול הסיכונים קיבלו שכר נמוך יותר, ובקרת הסיכונים התרופפה והלכה.



היקף אחזקות ה-CDO של סיטי עורר חששות בדסק המסחר. "ואולם המנהלים הבכירים התמכרו להכנסות ונהפכו שחצנים", אמר עובד לשעבר בקבוצת ה-CDO. המודלים של הסיכון של סיטי מעולם לא הביאו בחשבון את האפשרות לירידה בשוק הדיור. אפילו המשבר בקרנות הגידור של בר סטרנס ביוני 2007 לא הביא לחששות בשורות ההנהלה הבכירה. בשלהי הקיץ, כשהשווקים החלו לפרפר, נפגשו מהראס, בייקר ובושנל כדי לדון בחשיפה של סיטי. "לא נפסיד פרוטה", אמר מהראס לעמיתיו. פרינס לא פיקפק ביציבות של תיק ההשקעות של סיטי, כי אף אחד לא הזהיר אותו.



כיבוי שריפות



באוקטובר מחק סיטי 1.3 מיליארד דולר בנכסים נגזרי משכנתאות, אך סכום פעוט בלבד של 95 מיליון דולר נמחק מתיק השקעות ה-CDO שלו. תוך זמן קצר קרסו מחירי ה-CDO, ומתחריו של סיטי החלו לחשוף מחיקות ענק.



בנובמבר תפחה המחיקה של סיטי ל-11 מיליארד דולר. מהראס וברקר פוטרו, ואחריהם בושנל. ב-4 בנובמבר הודיע פרינס לדירקטוריון על התפטרותו. אף שלא קיבל פיצויים, נשארו בידיו מניות סיטי בשווי של 68 מיליון דולר ובונוס במזומן של 12.5 מיליון דולר שקיבל עבור 2007.



פרינס הוחלף בדצמבר 2007 על ידי ויקראם פנדיט, לשעבר מנהל כספים ובנקאי השקעות שגויס קודם לכן על ידי רובין. פנדיט עוסק מאז בעיקר בכיבוי שריפות ובתיקון מערכות ניהול הסיכונים הפגומות של סיטי, שספג ביקורת מהבנק הפדרלי.



ג'ון דוגאן, ראש משרד חשב האוצר, המפקח על הבנקים בארה"ב, הסביר כי הסיכון הגדול נבע מכך שהבנקים החזיקו בכמויות ענקיות של ניירות ערך מסוכנים, במקום למכור אותם למשקיעים.



סיטי סבל מארבעה רבעונים רצופים של הפסדים בהיקף של מיליארדי דולרים. המשקיעים חוששים שיש עוד הפסדים גדולים, וחברי דירקטוריון הטילו ספק ביכולתו של פנדיט להנהיג את החברה.



סיטי עדיין מחזיק בניירות ערך מגובי משכנתאות בהיקף של 20 מיליארד דולר, ששווי מרביתם הופחת ל-21-41 סנט לדולר. הפסדים נוספים מגיעים מהלוואות מסחריות והלוואות לכרטיסי אשראי, משכנתאות ומכוניות. מאות מיליארדי דולרים בנכסים מפוקפקים, שלא היו במאזן, מתחילים לחזור אליו - ומוסיפים עוד בעיה פוטנציאלית.



-



CDO



ניירות ערך שאורזים בחבילה אחת משכנתאות וחובות אחרים ונמכרים מחדש למשקיעים