נקווה שגם אחמדינג'אד יסכים לתוכנית של האוצר

>> בלהט השמחה אתמול על כך שהאוצר עשוי להוציא לדרך בקרוב תוכנית סיוע לשוק האשראי, נבלעה תופעת לוואי אחת של התוכנית.

לאורך השנתיים האחרונות הסתובב הממונה על שוק ההון, ידין ענתבי, מעל כל במה אפשרית ודיבר על פיזור סיכוני ההשקעה של כספי החיסכון ארוך הטווח. הטענה של ענתבי היתה שהגופים המוסדיים אינם משקיעים מספיק בחו"ל, שכספי הפנסיה של הציבור הישראלי חשופים לשוק ההון הישראלי באופן מוגבר, ושהמשקיעים המוסדיים מתעלמים מכך שיש סיכונים מקומיים - הטילים האירניים שמכוונים אל ישראל, מלחמה עם שכנינו, או סתם משבר כלכלי בישראל.



במסגרת הרצון לנטרל את הסיכון המקומי, אף פעל ענתבי כדי לשנות את סולם דירוג החברות המקומי ולהתאים אותו לסולם הבינלאומי - דבר שאמור היה לעודד את המוסדיים להשקיע בחו"ל. היה צדק בדבריו של ענתבי - סיכונים צריך לפזר. ואולם המשבר, ששורשיו הם בארה"ב, שטף את העולם וגם את ישראל. על רקע זה באה תוכנית האוצר שפורסמה אתמול. התוכנית שבה יוקמו קרנות השקעה שישקיעו בחברות שפועלות בישראל ומעסיקות עובדים בישראל.



הקרנות האלו אמורות לעודד את יציבות החברות והתעסוקה בהן, אבל יש להן אפקט נוסף - הן נותנות למשקיעים המוסדיים תמריץ להשקיע בחברות בישראל. חברות, שקרנות ההשקעה הגיעו למסקנה שהן ראויות לסיוע.



נכון, צו השעה הוא להתמודד עם המשבר שבפתח, אבל גם בירושלים אסור לשכוח את הסיכון המקומי. צריך לדון בו ולהביא אותו בחשבון במסגרת הסיכונים הכוללים.



ההאטה העולמית היא לא ערובה לכך שלא יתפתח בישראל משבר מקומי שמנותק מההאטה (וכבר קרו בהיסטוריה משברים מקומיים, מלחמות וסכסוכים בעקבות שפל כלכלי). אנחנו מקווים שגם אחמדינג'אד מוטרד מהמצב הכלכלי וממצב קופות הגמל באיראן.



ואולם רק בשביל הסיכוי שלא, כדאי לא לשכוח גם את הסיכון המקומי, שרק לפני שנה וחצי ענתבי חשב שהוא קריטי לביטחון החוסכים.