תחייתה של הערת העסק החי

>> ההנחה החשבונאית הבסיסית, אך גם החשובה ביותר, היא הנחת "העסק החי". מבחינה תיאורטית העיקרון הוא פשוט: אם העסק אינו צפוי להמשיך ולפעול בעתיד הנראה לעין, הרי שהבסיס עליו נשענים כללי החשבונאות נשמט לגמרי, ועל כן לא ניתן עוד להשתמש בהם. מבחינה מעשית, לעומת זאת, מדובר בקביעה הכי מורכבת שיש, ולא רק בשל אי הוודאות אלא בעיקר לאור החשש מנבואה המגשימה את עצמה.

אף שמדובר בקביעה דיכוטומית, ה-IFRS דורש לתת גילוי בדו"חות הכספיים למקרים שבהם המסקנה נותרת חיובית אף שהתעוררו לגביה ספקות מהותיים. במקרה כזה כללי הביקורת דורשים מרואה החשבון לכלול בחוות דעתו הפניית תשומת לב לאותם ספקות, מה שמכונה לעתים "הערת עסק חי", שניסוחה בפרקטיקה אינו אחיד ויוצר לכאורה רמות שונות של חומרה.



לדוגמה, השבוע פורסמו דו"חות מעריב, שהפסידה כ-71 מיליון שקל בתשעת החודשים הראשונים של השנה, והם כוללים גילוי והפניה לכך שהמשך הפעילות מותנה בין היתר בעמידה בתוכנית העסקית והתייעלות וכן בהעמדת מסגרות אשראי על ידי הבנקים ובעלי המניות. האחריות על בחינת נאותות הנחת העסק החי היא בראש ובראשונה של ההנהלה, כאשר היקף הבדיקות משתנה בהתאם לנסיבות ויש לכלול ראיות לתקופה של שנה לפחות מיום המאזן. הבעיה היא שבמצבים אלה קשה לצפות מהנהלות להפעיל שיקול דעת אובייקטיווי, ולכן התפקיד הקריטי עובר לרואי החשבון, שנמצאים בין הפטיש לסדן. בחלק לא מבוטל ממקרי קריסת חברות בישראל בשנים האחרונות לא נכללה הערת עסק חי מוקדמת.



דוגמה להשפעה ריאלית חשובה של רואי החשבון ניתן למצוא בדרישה של משרד רואי החשבון PWC לכלול הערת עסק חי בדו"חות של לאס וגאס סנדס, שבשליטת שלדון אדלסון. ההערה, שגרמה לירידה של כ-40% במניה, הוסרה לפני כשבוע, רק לאחר שהוזרם לחברה הון בעלים.



סיוע לרואי חשבון הגיע באחרונה בדמות הנחיה חדשה כי חברות שהנפיקו לציבור איגרות חוב, ומתקיימים לגביהן סימני אזהרה, נדרשות לכלול בדו"ח הדירקטוריון מידע על המקורות הכספיים שישמשו לפירעונן בשנתיים הקרובות. אף שהשקיפות התזרימית שאליה חותרת רשות ניירות ערך בעקבות המשבר אינה תחליף לבדיקת הנחת העסק החי, היא מחדדת היטב את תקפותן של התחזיות שעומדות בבסיסה.



בדו"חות הכספיים הנוכחיים "העסק החי" הוא הנושא הקריטי ביותר, וגם החברות הגדולות שסיכויי פשיטת הרגל שלהן גברו, נמצאות על שולחן הניתוחים. ההשלכות המדאיגות של המשבר נוגעות בעיקר לחברות ממונפות, שלגביהן גדל החשש מאי עמידה באמות מידה פיננסיות בגין הלוואות ואיגרות חוב - שעשוי להביא לדרישה לפירעון מיידי או למניעה מגיוס חוב נוסף שחיוני לפעילות. לא מדובר רק בעמידה ביחסים פיננסיים מסוימים, אלא לעתים גם בתלות בחסדיהן של חברות הדירוג. החשש הגדול ביותר הוא מצדם של נאמני איגרות החוב, שבשונה מהבנקים אינם "מתכרבלים" עם החברות מתחת לאותה שמיכה.



-



הכותב הוא יועץ IFRS ומחבר הספר "IFRS: חשבונאות פיננסית חדשה"