להציל את שדרות

הסערה הכלכלית הגדולה ותקופת הרגיעה הביטחונית היחסית בעוטף עזה הרחיקו את שדרות וסביבתה מהעין הציבורית. לא עברו חודשים ספורים מאז התגייסו בעלי עסקים ואנשים פרטיים לחזק את המסחר הקורס בעיר - בהזמנות באינטרנט, בקניות בטלפון ואפילו במסעות קנייה מאורגנים בימי שישי בבוקר - והבעיות הישנות חוזרות ועולות. די במטח אחד קצר של קסאמים ובחשש גובר ממיתון כדי לרוקן את מרכז העיר לחלוטין מתנועת קונים. לא די במבצע קניות נלהב אחד או שניים בשדרות כדי לסייע לעסקיה לנשום.



שדרות, המוקפת בקיבוצים, נמצאת במרחק שעה בלבד של נסיעה ממרכז העסקים של תל אביב וזמן קצר מזה מנמל אשדוד, היתה יכול לשמש בסיס מצוין לפעילות מסחרית. רכבת מהירה ואזור תעשייה מפותח היו יכולים לסייע לה לפתח בסיס תעסוקה רחב ולהפוך אותה לספקית שירותים לאזור כולו.

אלא שהמציאות הפוכה: הקיבוצים רוכשים את רוב המוצרים במרוכז מחוץ לשדרות והיא לא נהפכה להם לעיר מחוז. ניהול עירוני בעייתי ממושך הביא להזנחה קשה של אזור התעשייה ולהרחקת משקיעים מהעיר. אפילו הבריכה האולימפית הנאה, שמשכה בשנות ה-80 שחיינים ותחרויות מכל הדרום, עומדת מוזנחת וסגורה. שמונה שנים רצופות של קסאמים, והתחושה המעיקה כי למדינה אין כל פתרון, וכי כל רגיעה היא זמנית בלבד, הוסיפו את שלהן. עתה מאיימת ההאטה הכלכלית להחמיר את המצב עוד יותר.



יש, אמנם, מפעלים שאינם מושפעים מכל אלה, ושיוכלו להמשיך לתפקד גם בתנאים קשים. אלה, כדוגמת אסם ואמדוקס, ממשיכים לעבוד באזור התעשייה הכמעט שומם בימים אלה. עסקים קטנים מהם, המתבססים על השוק המקומי, נמצאים על סף קריסה. מצבם של העסקים הקטנים והזעירים קשה במיוחד. די להעיף מבט ב"סטימצקי" במרכז פרץ, חנות הספרים היחידה בסביבה, שנשענת בעיקר על קהל הקונים שמחוץ לעיר, כדי להבין את חומרת המשבר.



אפילו לא קונה אחד



ביום שישי האחרון לא נכנס אליה אפילו קונה אחד. "שניים-שלושה קסאמים ואנשים לא רוצים להתרחק מהבית", אומרת מנהלת החנות. "ועכשיו גם עושים חשבון על כל דבר". בעלת המסעדה "מזל משדרות", שמאכליה הקווקזיים המסורתיים כיכבו בכל פרסומי פסטיבל האוכל שערכה בשדרות אסם בחול המועד סוכות, פותחת את האולם הגדול של המסעדה לאירועים והזמנות בלבד. איש לא יגיע בימים אלה במקרה אל המסעדה, הממוקמת בלב אזור התעשייה. מצוקה דומה חווים עכשיו עסקים רבים בכל האזור המוגדר "עוטף עזה". הצירוף הקטלני של ביטחון רעוע עם מיתון כלכלי מאיים לחסלם.



ביום שלישי בצהריים הגיעה לשדרות משלחת מטעם משרד התמ"ת, שיזם לאחרונה את פרויקט "קונים באהבה משדרות ועוטף עזה" לעידוד רכישת מוצרים ושירותים מעסקים ובעלי מקצוע בשדרות ובסביבתה. כחלק מהפרויקט, הוקם באתר האינטרנט של המשרד (www.moital.gov.il) מאגר מידע על כ-1,000 עסקים וחברות באזור: חנויות, בתי עסק, בעלי מקצועות חופשיים ובעלי מלאכה, יצרנים ותעשיינים. הוקם גם מוקד מיוחד לקידום קשרים בין עסקים וספקי שירותים באזור לבין לקוחות פוטנציאליים.



העיקרון פשוט: גופים כלכליים, ציבוריים ומוסדיים, וכן בעלי עסקים פרטיים, צריכים בסך הכל לחשוב לפני שהם עורכים קנייה גדולה, ולהחליט שלפחות חלק ממנה ייערך בשדרות ובעוטף עזה, ולא באופן חד-פעמי, אלא דרך קבע. "מתוך 9-8 מיליון מכשירים סלולריים שזקוקים לחידוש מדי שנה", אמר השבוע מנכ"ל סולגוד תעשיות יוסי מאיר. "כ-7%-8% מטופלים במעבדות של החברות הסלולריות והשאר מופנים לקבלנים בחוץ. אם שלוש החברות הגדולות - פרטנר, פלאפון וסלקום - יעבירו לנו רק אחוז שניים מהעבודה, לא רק שנוכל לחזור למצבת העובדים הקודמת, אלא אף להכפילה. המפעל שלנו משתרע על 1,100 מ"ר וכולל 50 תחנות עבודה, אבל יש לנו אפשרות לפתוח 50 תחנות נוספות ולקלוט עוד עובדים", הוסיף.



עזרה קטנה מהיסוד



אם זה לא יקרה, סולגוד תעשיות, המעסיקה 50 עובדים משדרות, תאלץ להתקפל בחזרה לאור יהודה, והיוזמה הברוכה מ-2005 שמיקמה את המפעל דווקא בדרום, תסתיים ברשימה נוספת של מובטלים ובאכזבה. המקרה של בית הדפוס Take One Media של אלעד אביטן בשדרות מוכיח עד כמה פשוט לשנות את המצב. בית הדפוס נפתח ב-2003, אך התקשה להחזיק מעמד ככל שהחמירו המצב הביטחוני וההאטה הכלכלית. לפני חודשים אחדים הגיעה אליו, דרך הפרויקט של משרד התמ"ת, פנייה מהנהלת קרן היסוד בהולנד, שהזמינה 4,000 לוחות שנה להפצה בקרב התורמים והקהילה היהודית המקומית. די היה בהזמנה זו כדי להקים את בית הדפוס על רגליו. באחרונה אף השלים אביטן רכישה של ציוד דפוס דיגיטלי חדש, שיאפשר לו להתרחב לתחומי פעילות נוספים.



אפשר להניח שבימי שישי הבאים לא תירשם נהירת קונים מתל אביב לחנויות המכולת, הסדקית, התבלינים והבגדים של שדרות. חבל, אגב, כי בימי שלישי, למשל, יש כאן שוק מרתק, ומי שיכול להרשות לעצמו חצי יום חופש יכול לשלב טיול בנוף חורפי יפה עם קניה זולה, ארוחה טובה באחת המסעדות בסביבה ותחושת סולידריות. כך או כך, במאמץ האישי הזה אין, כמובן, די, אבל מאמץ לא גדול ומעט מחשבה מצד חברות תקשורת גדולות, חברות היי-טק, חברת החשמל, התעשייה הצבאית וחברות ממשלתיות רבות אחרות, אומרים אנשי פרויקט "קונים באהבה", יוכלו לחולל כאן שינוי.