מותר האדם מהבהמה

ש"ס דורשת למנות שר חינוך מטעמה. המנהיג הרוחני של המפלגה הדתית, עובדיה יוסף: "המורים חמורים"

לא רוצים. לא רוצים שנציגי מפלגת מיעוט יכתיבו את החינוך הממלכתי - שהם נהנים מדבשו (שעות לימוד מורחבות וארוחות) ולא מעוקצו (מימונו). לא מוכנים לקבל את הטענה המגוחכת של מפלגת מיעוט כי יש לה איזו עליונות מוסרית וחינוכית על פני הרוב שמפרנס אותה.



אנחנו רוצים שהממשלה שלנו תשקיע את המירב בחינוך ילדינו ובניית העתיד - על ידי מינוי שר חינוך בעל שאר רוח והשכלה רחבה, ולא כזה שמעודד סגידה לצלם בהיכל ומנהיגו הרוחני מקלל כתגרן ברחוב באמצעות לוויין, כמו שידור חוזר מקולקל מדי כמה שנים לפני הבחירות.



שופטת גוזרת שש שנות מאסר על הורג בנו. "מדובר באדם צעיר בראשית דרכו... הוא פעל מתוך פזיזות וקלות דעת"



לא רוצים להאמין שאדם שמסוגל להטיח תינוק בן שלושה חודשים בקיר הוא "בחור טוב", כפי שאמר מליץ היושר של ישראל ולס בבית המשפט. לא רוצים להאמין כי מפני שעסק רק בלימוד תורה (כדברי השופטת) לא ידע שיש למעשיו השלכות פטאליות. רוצים להאמין שמערכת המשפט אמורה לדבר בשמם של החלשים והנפגעים, לא של המרביצים. רוצים להאמין שמותר האדם מן הבהמה - והמותר הזה הוא שבני אדם אינם חייבים לפעול על פי דחפים. יש להם דחפים, אבל יש להם גם בינה ותודעה, שאמורה לשלוט במעשיהם.



אם לאדם יש דחף לטלטל תינוק רך שבכיו מרגיז אותו, הוא צריך לצאת מהבית או לקרוא מיד למישהו שיבוא וישמור עליו. שבוע לפני כן גזר שופט שבע שנות מאסר על האנס חנן גולדבלט, שגם הוא לא משל ביצרו. אולי היה מוטב לגולדבלט שהיה הורג תינוק - עונשו היה קטן יותר.



הזרמת כימיקלים ממפעל סנו גרמה לזיהום חריף בנחל ירקון. "החיים בירקון התיכון חוסלו"



כאן אין שום יצרים ושום קללות. עוד תאונה מבית היוצר של המגזר התעשייתי בישראל - ואוזלת יד הרשויות. שריפה במפעל סנו גרמה להזרמת חומרי ניקוי למכון טיהור השפכים של הוד השרון וכפר סבא. מכון הטיהור התקלקל, ותוך שעות ספורות נמחקו הישגים של שנים רבות בניקוי והחייאת הנחל הזורם דרך מרכז האוכלוסייה הגדול ביותר במדינת ישראל. נחל שמכלכל בעלי חיים - מדגים ועד עופות גדולים - ומביא לתוך הערים שלנו קצת טבע, קצת נינוחות משיבת נפש, שבילי הליכה ואשליה של פנאי.



מה אפשר היה לעשות נגד תקלה שכזו? להקים מתקני חירום לאגירת ביוב, למשל - כלומר, לחשוב מראש ולטווח ארוך איך מונעים זיהום, איך מייצרים עתודות מים גם לשנות בצורת, איך בונים בלי להרוס, איך מרחיבים את מעגל ההשכלה, איך מייצרים מקומות עבודה נחוצים גם לאוכלוסיות חלשות.



לעתים נדמה כי לאלפי דגים מתים, תינוק רצוץ גולגולת אחד וקללות פומביות מוענק משקל שווה בחשיבות בסדר היום הלאומי. המשותף לכל אלה - ולכמה מהגורמים לטלטלה הכלכלית שפוגעת במעגלים מתרחבים והולכים של אנשים, ובהם גם קרובים לכל אחד מאתנו - הוא מתן הרשות שבשתיקה להפקרתנו.



הפקרת זכויותינו בידי מפלגות מיעוט. הפקרת הגנתנו על ידי השופטים. הפקרת בתינו ואדמתנו בידי המזהמים. כל אלה מעוררים מחשבה עגומה שאולי אין מותר האדם מהבהמה. שאולי לטבע יש חוקים אכזריים - אבל עקביים ונטולי הפקרות כמו אלה שבני האדם והרשויות שהם בחרו לשית על עצמם מצטיינים בה לעתים קרובות מדי.