קל מאוד להידבק ולהיסחף באופנת ה"נו כבר, שהממשלה תעשה משהו לעצור את המפולת ותתן רשת ביטחון". הרבה אנשים חכמים וטובים, פוליטיקאים וגם סתם נפגעי המפולת, נופלים למלכוד הזה וזועקים לרשת ביטחון. ואולם עולה החשד שמא לא כולם מדברים על אותו דבר. שמענו אנשי עסקים ופוליטיקאים שקוראים לתת רשת ביטחון. איש מהם לא מסביר איזו רשת ביטחון הוא רוצה, על מי בדיוק היא תגן, כמה היא תעלה, מהיכן יבוא המימון, ומהם הסיכונים שהיא עלולה ליצור.
קל לתמוך ברשת ביטחון, כי באמת נחמץ הלב על אובדן החסכונות. אבל אם חושבים על כך שבישראל יש 750 אלף שכירים שאין להם פנסיה, זה יותר מסובך. אותם לא סופרים. כל הדיבורים על רשת הביטחון נוגעים לאלה שיש להם וכספם הצטמק. איש לא דורש רשת ביטחון בעבור אלה שאין להם כלום.
יריעת ברזנט
המונח "רשת ביטחון" משקף בעיני רבים היחלצות ממשלתית הירואית שתשים סוף לסיוט ההפסדים הנערמים בחסכונות הפנסיוניים, תשיב אליהם כל שקל שיצא משם ובמקביל תמנע כל אפשרות להפסדים נוספים. הם בעצם לא רוצים רשת, כי אם יריעת ברזנט עמידה ואטומה לחלוטין לכל דליפה. מי שמאמין במקסם השווא הזה מוטב לו שישים את הרעיון בצד. אין שום דרך שבה המדינה תוכל להשיב לנו עשרות או מאות מיליארדי שקלים שאבדו. הם נמחקו ודי.
נראה שרבים מבינים זאת, אבל בוחרים בכל זאת לא לפרט איזו רשת הם רוצים, אלא רק מסננים משהו כמו "רשת הביטחון המוצעת אינה נותנת מענה ויש להרחיב אותה". למה? כמה? בזה הם לא עוסקים. הם מדברים על העיקרון. למעשה, אם היה פתרון פשוט וקל, סביר להניח שאנשי האוצר היו זונחים את כל התיאוריות על שוק חופשי וכו' ופורשים רשת שמשקמת את שוק הפנסיה, גם אם זה יעלה כמה מיליארדים.
למרבה הצער אין פתרון כזה, ולכן מנסים פתרונות כמו הזרמת הון לבנקים (כדי שאלה ייתנו אשראי לעסקים), הקמת קרנות שירכשו אג"ח קונצרני ופיצוי חוסכים מבוגרים על מקצת מהפסדיהם העתידיים. החשש העיקרי הוא שרמת הציפיות מההצעות האלה תהיה גבוהה מדי ותפתח אצל החוסכים תקוות שווא שהכל יהיה מאחורינו ממש בקרוב.
רשתות לפוליטקאים והטייקונים
להלן מספר רשתות בטחון אפשריות:
רשת ביטחון לפוליטיקאים: מעולם לא היתה כאן מערכת בחירות שעניינה הפנסיה שלנו. עמיר פרץ ניסה לבנות קריירה בשל התעניינותו בנושא, אבל זה לא תפס ותמיד צץ האירוע הביטחוני או המדיני שעליו נסבו הבחירות.
סביר להניח שאלמלא עמדנו ערב בחירות לא היינו שומעים כל כך הרבה הצהרות של פוליטיקאים בדבר הצורך ברשת ביטחון. אבל אם בארה"ב הבחירות הוכרעו בגלל המשבר הכלכלי והביאו את ברק אובמה לבית הלבן, מדוע שלא ננסה לייבא את הרעיון גם אלינו? ברק, לבני, נתניהו - כולם מדקלמים שהם בעד רשת ביטחון, אבל איש מהם לא מפרט איזו רשת זו, ואיך הוא בדיוק מתכוון לממן אותה.
מה שהם כן מבינים זה שתמיכה שלהם בהצלת כספי הפנסיה היא, לפחות בשלב הזה, קלף חשוב בדרך לקלפי. רשת הביטחון האמיתית שלהם היא לדאוג גם ליום שאחרי הבחירות ולא לפזר הבטחות שיהרסו את המשק, או כאלה שפשוט אי אפשר לקיים.
רשת ביטחון לטייקונים: "לקחנו הלוואות עתק, הימרנו בכספי המשקיעים, אין לנו מאיפה להחזיר את הכסף, הבו לנו רשת ביטחון". הם לא אומרים לנו את זה. הטייקונים מתוחכמים וגאוותנים מכדי לומר זאת, ולכן הם אומרים דברים אחרים: יש כאן כשל שוק, השווקים לא מתפקדים, זה הכל היסטריה, זה לא משקף כלום, אנחנו יכולים להסתדר - הבעיה היא החוסכים המסכנים.
כמה מאנשי העסקים שגייסו כסף בהנפקת אג"ח לציבור בארבע השנים האחרונות יתקשו לפרוע את חובם. הם יעשו תרגילים שונים כדי להתנער מהחוב, לצמק אותו, לפרוס אותו. הם יבקשו רשת ביטחון כדי שלא יצטרכו להביא כסף מהבית ולפרוע את חובם. רשת הביטחון שלהם מבוססת על הכלל: אנחנו חוגגים - אתם משלמים. רשת הביטחון שלהם צריכה להיות השתלטות על תיאבון הסיכון והמינוף שלהם כשמדובר בכספי חוסכים.
רשת ביטחון למנהלי קופות גמל: בארבע השנים האחרונות ניסו חברות הביטוח וקרנות הפנסיה לשכנע אותנו שכדאי לנו להשקיע אצלן. אחד אמר שאצלו זה לא טוב - זה מצוין, השני הבטיח שקט נפשי, ואחד הסתפק בכך שהוא פשוט וחכם.
כעת מבקשות קופות הגמל והפנסיה רשת ביטחון. לא בשבילן, בשביל העמיתים. ומה המשמעות של רשת כזו? שאם עכשיו הממשלה תיחלץ לעזרתן - הם ינופפו בזה עד קץ הדורות שהנה, ברגע האמת הממשלה לא תתן לקופות ליפול ושיש בעצם תעודת ביטוח ממשלתית לחיסכון בהן. ואם הממשלה מתערבת, אז ברור שהיה כאן כשל שוק ולא משהו שיכול להציג את מנהלי הקופות בחדלונם.
רשת הביטחון שלהם היא לבדוק טוב טוב למי הם נותנים את הכסף שלנו, ולעשות הכל כדי להחזיר את האשראי שנתנו לחברות הביתה, לכיס החוסכים.
רשת ביטחון לקופת המדינה: הלחץ שבו מצויים ראשי משרד האוצר לא פחות מזה של כמה אנשים שמגלים סימני פאניקה לאור הירידות החדות בבורסה ובהיקף החיסכון הפנסיוני של הציבור. השיעור העיקרי שקיבלו החוסכים בקריסה הנוכחית הוא שקופות גמל, ביטוחי מנהלים, קרנות השתלמות וקרנות פנסיה יכולים לאבד הרבה מאוד תוך פרק זמן קצר.
ואם במקרה כזה הציבור, הפוליטיקאים והמנהלים בשוק ההון מגלגלים את הכדור לאוצר כדי שזה יחלץ אותם מהצרה, יש לנקוט צעדים שימנעו מהם לעשות זאת במשבר הבא.
יש לגבש מדיניות פנסיה ממשלתית שתגדיר מה הממשלה יכולה לספק ומה לא, לבחון מחדש את תקנות ההשקעה של כספי הפנסיה, לחייב את הקופות והקרנות להיות יותר סלקטיביוות בביצוע השקעות ולגדר סיכונים. הכנסת שכירים נטולי פנסיה למעגל המבוטחים הפנסיונים והסברה של מגבלות המימון הממשלתי הן רשת הביטחון הפנסיוני לציבור הישראלי.
רשת ביטחון לחוסכים: רשת הביטחון האמיתית היא לא לבנות על התערבות ממשלתית נחרצת שתשיב לנו את מה שנמחק בשוק ההון. התערבות כלשהי כנראה תהיה, אך כדאי להוריד את הציפיות ממנה. לכל היותר היא תצמצם את האפשרות להפסדים נוספים לחוסכים מבוגרים. לא צריך לדרוש יותר מזה.
מי שמחפש רשת ביטחון מפני הפסדי העתיד צריך להעביר את כספי קופות הגמל וההשתלמות שלו למסלולים סולידיים. הוא אמנם לא ייהנה במקרה של התאוששות הבורסה, אבל הוא יגדר את הפסדיו. אם יש לכם כסף נזיל בקופות גמל או קרנות השתלמות ואתם מתכוונים להשתמש בו בטווח הזמן הקרוב כדאי להעביר אותו למסלול יותר בטוח או לפיקדון בבנק. אם יש לכם סבלנות ואורך רוח, כדאי לשכוח מהכסף לכמה שנים. הוא עוד יתאושש. סבלנות ועצבים חזקים הם רשת הביטחון לחוסך.